זלמן שושי הלך לעולמו בגיל 68
הוא התפרסם כזונה ממין זכר ופעיל במאבק בפדופילים. בשנים האחרונות התמודד עם סוכרת, והבוקר נמצאה גופתו בביתו בתל אביב. חברו הטוב אפרים ("קרמשניט") ארליך: "כל החיים הוא סבל, עכשיו הוא נגאל מייסוריו"
שושי היה מהראשונים שטשטשו גבולות מגדר בציבוריות הישראלית. חברו הקרוב, קצין המשטרה אפרים ארליך ("קרמשמיט"), אמר ל-ynet אחרי קבלת ההודעה: "הוא מאוד סבל בשבועות האחרונים ולפחות עכשיו הוא לא סובל. כל החיים שלו הוא סבל ועכשיו הוא נגאל מיסוריו. אני ובוקי נאה היינו המשפחה והחברים שלו. למרות שהוא היה חולה מאוד, זה קשה ועצוב. ניסינו לעזור לו כל הזמן".
זלמן שושי, או בשמו המקורי זלמן וינדר, הגדיר עצמו "קרוס דרסר" (לובש בגדי נשים) מגיל ארבע. בראיונות רבים סיפר שהחל לעסוק בזנות כבר בילדותו בגנים של חיפה ותל אביב. בשנות ה-80 התפרסם לאחר שחשף את אורח חייו ואת ההתעללויות שחווה בילדותו, ובאומץ רב הוציא את הקהילה מהארון. בהמשך הפך לידידם של אנשי התקשורת והחוק, מיצב עצמו כאושיה תל אביבית והגיע עד הכנסת במאבקו נגד פדופילים והתפשטות מחלת האיידס ובעד מיסוד הזנות.
בשנת 1999 טילפן שושי למזכירות הכנסת, הציג עצמו כרופא ומסר הודעה כוזבת על מות חבר הכנסת אמנון רובינשטיין, שהיה מאושפז באותה עת בבית החולים. יו"ר הכנסת דאז אברהם בורג שהתייחס להודעה כמהימנה הכריז על מותו של רובינשטיין במליאה וביקש לעמוד לזכרו דקת דומיה. רק כעבור זמן מה התברר כי ההודעה הייתה כוזבת וכי מי שהתקשר היה שושי במטרה לקבל תשומת לב ואף הוגש נגדו כתב אישום שבוטל בגלל מצבו הנפשי. בשיחה עם ynet אמר היום בורג לאחר מות זלמן שושי: "אין לי מה לומר מלבד יהיה זכרו ברוך".
בשנים האחרונות, ערירי וחסר פרנסה, נאלץ זלמן שושי להתמודד עם סוכרת קשה ומצב גופני מידרדר. הוא התקיים מקצבת ביטוח לאומי והתגורר בין השאר בדירה שקיבל לזמן מה מחברת חלמיש או במרכז גריאטרי לקשישים סיעודיים "נאות התיכון" ביפו.
"לא למדתי בתלמוד תורה ובישיבות", אמר באותו ראיון. "אני מכיר רבנים ואני מכיר צדיקים. אם אלוהים החליט לעשות לי כזו דרך, כאלה מבחנים, אני מאמין בו. הוא הביא אותי לפה כדי שאסבול. על אלוהים אין לי מילה רעה. כל הסיטואציה שלי היא בצו אלוהים".
לפנייה לכתב/ת 
