ברוזה: "האומץ הוא לשיר על המציאות שלנו"
בשירו החדש משווה דויד ברוזה בין חייל במחסומים לאישה עם כאפייה. "בואו לא נחשוב שרק אנחנו מסכנים, לכולנו יש תחושות ודמעות", הוא מסביר את המילים שכתב לו יהונתן גפן ברוח המציאות הישראלית, ומוכן אף להסתכן בביקורת: "אני שר ואף אחד לא סותם לי את הפה". האזינו
"כולנו דומים (וכל הדמעות דומות)", הסינגל החדש של דויד ברוזה שיוצא היום (ג'), מכיל שורות שקצת קשה לאמנים לעמוד מאחוריהן, אלא אם הן בשיר. "אין צודקים ואין אשמים", שר ברוזה את המילים שכתב עבורו חברו הטוב יהונתן גפן. "כולנו דומים. הפליט שאין לו ארץ ומקום, האילם שלא יכול לצעוק, החייל שעומד במחסום, האישה עם הכאפייה ותינוק כשחושך יורד על ים ושדות". דויד ברוזה משווה בין חייל במחסום לאישה עם כאפייה? מה זאת אומרת? הוא אמור להגיד לנו שיהיה טוב.
"זה הכל תמונות, השיר הזה הוא קולאז'", אומר המוזיקאי. "ומתחת לקולאז' יש את המשפט שמחבר את הכל. הדמעות דומות אז בואו לא נחשוב שרק אנחנו מסכנים. כבני אדם לכולנו יש תחושות".
נדיר היום לשמוע אמן בארץ מגלה אמפתיה לכל הצדדים. מי שמתבטא מסתכן בלחטוף ביקורת במקרה הטוב, או לקבל איומים במקרה הרע.
"אין לי בעיה, שיגידו מה שיגידו. יש לי תנאי אחד - שישירו לי את זה. אני שר ואף אחד לא סותם לי את הפה, ממש לא. באנו לעשות שמח".
ועדיין, שותפך ליצירה יהונתן חווה אלימות כתוצאה מהתבטאויותיו הפוליטיות.
"יהונתן גפן הוא ישראלי נאור. תשמע, במציאות הזו - אתה, אני והילד שלך, כולנו חווים את אותה מציאות. מלחמות, עוני, עושר, אהבה, פרידה - הכל ביחד, אין מה לעשות. אנחנו מתמודדים עם זה באומץ. האומץ הוא לא להגיד את מה שיש לך בלב, האומץ הוא לשיר את זה".
כדרכו של ברוזה, גם אם שירו עוסק בנטל החיים ובהתמודדות יומיומית עם כאב גדול - הלחן לא מסגיר זאת. "כן, גם 'תלכי אצלו' זה שיר נורא מצחיק", הוא מודה. "רומבה כזה, אבל שיר טראגי על מישהו שעזב את הבית לפני 20 שנה ומצאו אותו מרוח תחת עץ התות. אני חושב שהחיים בנויים מניגודים, ממצבים אבסורדיים מול התעלות נפש. צריך קצת לצחוק לפעמים על הגורל.
"כשיהונתן הביא לי את השיר הזה הוא נשמע לי בהתחלה, בגלל המילים, כמו שיר עם אירי. לאט לאט הוא הפך משיר עצוב ספוג בבירה גינס למשהו קליל יותר, אז שיניתי אותו לאולה בולה ואז העברתי לזיידקו. אין הרבה נגנים שמנגנים זיידקו. זו מוזיקה מאוד עליזה שרוקדים לה בלואיזיאנה, לא רק בניו אורלינס. זו התרבות של המקום, מוזיקה טרופית, מן אפרו-בהאמאס - איך שאתה רוצה לקרוא לזה. חפש ביוטיוב, תראה שאנשים רוקדים לזה כמו ריקודי עם. אני מת על זה, מקשיב לזה משנות ה-70 ומדי פעם כשאני בניו יורק אני מחפש הופעות של אמנים שמנגנים את זה. בסוף מצאתי את הנגן האידיאלי".
זה מעניין שאתה מוציא את השיר הזה בזמן כזה. רוחות מלחמה מנשבות והרי אתה בכל זאת האמן שהכי מזוהה עם מקלטים - אתה חושב שתהיה מלחמה בקרוב?
"אני מקווה שלא. אני אופטימי, אבל אופטימי זהיר כי אני יודע שזה לא תלוי בי. יש את אדוני המלחמה, הם מטפלים בענייני מלחמה, ויש את אדוני התרבות, שמבחינתי זה אני, יהונתן גפן והחברים שלנו - האמנים בארץ. אנחנו מספקים תרבות, אני מקווה שתרבות טובה".
אז לא תנגן את השיר במקלטים הקיץ?
"לא לא, ממש לא. מחוץ למקלטים, מעל, אבל לא בתוכם".
דויד ברוזה יופיע ב-25 באוגוסט במופע זריחה במצדה, כחלק מפסטיבל ערד.
"כולנו דומים (וכל הדמעות דומות)"
מילים: יהונתן גפן
לחן: דויד ברוזה
כשחושך יורד על ים ושדות
אין צודקים ואין אשמים
הדייג שחזר בלי אף דג
החוגג הבודד בכל חג
הזר שקוראים לו מוזר
הנזיר שאין לו מנזר
החולה שאין לו רופא
חסר הבית שקופא
הרופא שאין לו תרופה
האוהב שאין לו אהבה
כשחושך יורד על ים ושדות
אין צודקים ואין אשמים
וכל הדמעות דומות
ולכן כולנו דומים
הרעב שמתבייש לבקש
הקופא הבוהה מול האש
השמן שרעב כל הזמן
החכם שהפך לטרחן
הנרדם שלא מתעורר
הבורח שלא חוזר
המשורר שנשאר בלי שירים
הזורעים בדמעה לא קוצרים
כשחושך יורד על ים ושדות
אין צודקים ואין אשמים
וכל הדמעות דומות
ולכן כולנו דומים
כולנו דומים, כולנו דומים...
הפליט שאין לו ארץ ומקום
האילם שלא יכול לצעוק
החייל שעומד במחסום
האישה עם הכפייה ותינוק
כשחושך יורד על ים ושדות
אין צודקים ואין אשמים
וכל הדמעות דומות
ולכן כולנו דומים
כולנו דומים, כולנו דומים....
