ההתנדבות סייעה לי להתמודד עם האספרגר
"הייתי, מה שנקרא, 'חנון'. לא הייתה לי כל בעיה לימודית, אבל הילדים בכיתה לא ממש ידעו איך להתייחס אלי. לכן, היחס אלי נע בין התעלמות ואדישות במקרה הטוב, לבין התעמרות, במקרה הגרוע". יותם כהן, הלוקה בתסמונת אספרגר מספר כיצד השירות הלאומי אליו התנדב סייע לו
קוראים לי יותם, בן 22, סטודנט לתואר ראשון במוסיקה ורב תחומי. בגיל 15 אובחנתי כלוקה בתסמונת אספרגר בעקבות קשיים משפחתיים. התסמונת, שמשתייכת במידה קלה לספקטרום האוטיסטי, מתבטאת בין היתר בתחומי עניין צרים בהם אני עוסק באינטנסיביות רבה מאוד: אני מאוד אוהב מוסיקה, מנגן על כמה כלים ובעל ידע מעמיק בתחום. זו גם הסיבה כמובן שבחרתי ללמוד תואר בנושא בו יכול להיות לי עתיד.
בנוסף לכך, אני גם מתקשה להבין את הרובד הסמוי בדיבור ובהתנהגות ומפרש דברים כפשוטם, בעוד הם אינם כאלה. קושי זה יוצר אי הבנות רבות בתקשורת מול בני שיחי. כשהייתי בתיכון הקושי הזה בלט במיוחד. הייתי, מה שנקרא, "חנון". לא הייתה לי כל בעיה לימודית, אבל הילדים בכיתה לא ממש ידעו איך להתייחס אלי. לכן, היחס אלי נע בין התעלמות ואדישות במקרה הטוב, לבין התעמרות, במקרה הגרוע.
אמנם עם הגיל אני לומד להתגבר על הקשיים, אבל מאז ומתמיד ידעתי שלא אתאים לצבא. המשמעת הקשוחה והתנאים החברתיים לא התאימו לי. דווקא רציתי מאוד להתגייס לצבא, אבל בתקופת המועמדות לגיוס סבלתי מדיכאון, והמשמעת, המרות והדרישות היו גבוהות מדי עבורי.
חששתי שאם אבחר להתנדב לצבא, יתנו לי לעבוד ב'עבודה שחורה', בה ארגיש שאני לא תורם כפי יכולתי. מסיבה זאת בחרתי לפנות למסלול התנדבות בשירות הלאומי במסגרת האגודה להתנדבות (העמותה הגדולה ביותר בשירות הלאומי).
"אני מתקשה להבין את הרובד הסמוי בדיבור ובהתנהגות"
לפני ההתנדבות היו לי חששות ופחדים רבים: חששתי שלא אסתדר עם המנהל או העובדים, שאכנס לדיכאונות ואקח הכול אישית וקשה מידי. גם תהליך הקבלה לבית החולים, המקום בו השלמתי את השירות, דרש סבלנות רבה.
נדרשתי לבצע את כל החיסונים, להוציא תעודת יושר מהמשטרה, לעבור ראיונות ולסדר את ענייני כוח אדם כדי להתקבל. לאחר תהליך ארוך של שלושה חודשים נכנסתי סוף סוף לעבודה בבית החולים.
רס"ר משמעת לענייני היגיינה
ביום הראשון לשיבוץ, קיבלתי חלוק לבן ותג שם, שנתנו לי הרגשה כאילו הייתי קצת כמו רופא אמיתי. שובצתי ביחידה למחלות זיהומיות. תפקידי היה לבצע בקרות זיהומולוגיות לאנשי הצוות הרפואי במחלקות השונות. כלומר, היה עלי לשמש מעין רס"ר משמעת לענייני היגיינה. זה שדואג לכך שכללי הקפדה על שטיפת ידיים ולבישת אמצעי הגנה יהיו מיושמים כראוי בעת אינטרקציה עם חולים (פעולה שהסתבר לי כי לא מבוצעת באופן שוטף) כדי למנוע הדבקות מיותרות בחיידקים עמידים.בדקתי גם את תנאי חדרי החולים ומחלקות האשפוז, למשל האם סל הכביסה המזוהם עולה על גדותיו, ותליתי שלטים המסמנים על כל סל כביסה אם הוא מלוכלך או נקי - כדי שאיש צוות לא ייקח חלוק מלוכלך מסל שסבר כי הוא נקי.
הבקרות מסוג זה לא חיבבו עליי את הרופאים והאחיות, אבל מהיחידה שלי קיבלתי גיבוי מלא והערכה מקצועית גבוהה מאוד. אני מאמין כי דווקא כאן הפכתי את הקושי שלי לתועלת - היכולת שלי להתעמק בפרטים ולהיות מדויק ואמין סייעה לי לקדם את היעדים שהציבה היחידה למניעת זיהומים לצמצום הזיהומים והגברת המודעות אליהם בקרב אנשי צוות בית החולים. כמו כן היא סייעה לי לשפר את הבטחון העצמי שלי והיכולת ההתמודדות עם קשיים.
אני הייתי בן השירות הראשון בתפקיד ביחידה לכן הייתי גם זה שבנה אותו בשיתוף עם הצוות. עיצבתי את דפי הדוחות של בקרות הידיים והחלוקים איתם עבדתי, סייעתי בהקלדות נוספות וכן ביצעתי שליחויות. וכשהיה לי קצת זמן, ניסיתי למצוא עוד משהו לבצע, כדי לא לשבת בחוסר מעש.
כיום, שלוש שנים לאחר מכן, אני מתגורר עם שותף בעל קשיים דומים לשלי, בדירה בקהילה עם ביקורת של עובד סוציאלי וסיוע שבועי. אני עצמאי לגמרי, ואחראי על הניהול התקין של הדירה (כביסות, בישול ועוד).. יש לי בת זוג כבר יותר משנה וחצי. הכרנו באינטרנט במקרה בפורום קהילת הספקטרום האוטיסטי, והקשר בינינו התחזק לאיטו מידידות לקשר רומנטי. כמוני, גם לה אספרגר בתפקוד גבוה מאוד. היא בת 20 ומשרתת בלשכת הגיוס.
בראייה לאחור אני יכול לומר כי השירות הלאומי במסגרת האגודה להתנדבות היה עבורי יותר מהתנדבות - הוא היה דרך חיים של ממש.
יכולתי להיות כמו כולם, להרגיש כמו מבוגר שעובד 7 שעות ביום, בזכויות השוות לאלו שמקבלים מן הצבא. הרגשתי שאני תורם ואכפת לי מהיחידה, מהצוות ומהמטופלים ובעיקר, למדתי להתמודד עם מצבי תסכול ולחץ. מאז, אני ממליץ לכל מי שאני פוגש ואינו יכול לשרת בצבא מאיזו סיבה שהיא לבחור במסלול ההתנדבות לשירות הלאומי, כדי להרגיש שהוא עושה, תורם ומועיל, למען המדינה וגם לטובת הרגשתו האישית.
הכותב הוא יותם כהן בוגר תכנית "עוצמה" של האגודה להתנדבות השירות הלאומי, תוכנית בת 5 שנים, לשילוב צעירים בעלי מוגבלויות בוגרי מסגרות החינוך המיוחד במוסדות חינוך, בריאות ומנהלה. המתנדבים משולבים בתפקידים המותאמים ליכולותיהם הספציפיות ומקבלים מערך תמיכה של תכנים בתחומי כישורי חיים, מיומנויות תעסוקתיות, הכנה לעולם העבודה ולחיים עצמאיים לצד מעטפת קבוצתית של בני גילם המספקת קבוצת שייכות.
לפנייה לכתב/ת 
