"מלכת השלג": הצגה מהחומרים מהם עשויים חלומות
הצגת הילדים "מלכת השלג", של התיאטרון לילדים ולנוער בבאר שבע, היא חוויית תיאטרון משובחת, נעימה כמו שלג ביום חמסין של חופש גדול. מסע לעולם שבו עגורים, עצי דובדבן, שודדי דרכים ועורבים נקמנים מתערבבים אלו באלו
זה מתחיל בהתחלה. למעשה כבר מרגע פתיחת המסך ברור שמשהו אחר הולך לקרות פה. "מלכת השלג", הפקה משותפת של המחזאי עידו ריקלין והבמאי רפי ניב, מבית התיאטרון החדש לילדים ולנוער שהחל לפעול לצד התיאטרון העירוני באר שבע - היא כל מה שמתכוונים אליו כשמדברים על חומרים מהם עשויים חלומות. המסך נפתח ואת הבמה ממלאת בובת ספוג ענקית. פניה קמוטות, עיניה רושפות וקולה מרעים: "אני השטן". זו הצגה בתוך הצגה. גרדה וקאי, ילדה וילד, חברים ואוהבים, הגיעו באיחור להצגה.
בדיוק כשמלך השדים משלח אל העולם מראת קסמים מעוותת בה הרע נראה טוב והיפה משתקף כמכוער, משהו משתבש. מלך השדים משתתק ומתרסק לרצפה, ההצגה מופסקת והקהל משולח לביתו. אבל קאי רוצה לדעת מה סוף הסיפור. כשהוא ניגש לבובה משהו קורה, קאי השמח, הסקרן, המצחיק והאוהב הופך בבת אחת להיפוכו הגמור. הוא כועס, זועף ושונא. הכל משעמם אותו ומכוער בעיניו. גם גרדה. אחרי שיעליב אותה היא תלך, ואז משום מקום תגיע כרכרה ומתוכה תצא מלכת השלג: תמירה, קרה, מרוחקת וזרה. יש לה מעיל פרווה רב רבדים ומושלג וכתר יפהפה של נטיפי קרח וכפפות כמו של מלכות. יש לה קול עמוק וסמכותי במבטא רוסי כבד ומבט מרפרף. קאי הולך אחריה כמו מכושף בדרך אל ארמון הקרח שלה בקצה הצפון, אם יפתור כתב חידה, תקפיא את לבו ותהפוך אותו לשלה לנצח נצחים ולעולמי עד.
הבמה שעיצבה סבטה ברגר יפהפייה, וכך כל פרט ופרט שהעין נעצרת עליו. באופן כללי זו הצגה של פרטים קטנים וגדולים, וזה מתחיל בעברית הנהדרת ובשפה הכתובה של המחזה המקסים שכתב עידו ריקלין על פי סיפור מאת הנס כריסטיאן אנדרסן. זה ממשיך בהתעקשות על הגיה מבלי להישמע טרחני או כבד, אבל בו בזמן מבלי לוותר על עברית תקינה. זה מתקיים גם בתלבושות הנפלאות של יהודית אהרון, שמלבד העושר האינסופי, כל אחת מהן קורצת לעולם הילדים והמבוגרים בדרכה ומנוקדת בהומור ובחכמה.
העגור, אותה ציפור מבולבלת שמכוונת את גרדה אל הצפון, היא בובת הפעלה נהדרת ויפהפייה ודמות מובחנת ומצחיקה מאד. העיצוב והבימוי הולכים יד ביד באופן מסונכרן להפליא לכל אורך הדרך. זו ההקפדה היתרה, הפדנטיות הפנאטית, שהן חלק בלתי נפרד מעבודות הבימוי של רפי ניב, שהופכת את אנסמבל הפרטים לכזה שמזכיר סכו"ם אחרי פוליש מקצועי. ויש את עצי הגן הגבוהים, דמויות על קביים שתפקידן להשכיח מגרדה את המסע לצפון ולפתות אותה להישאר אצל גבירת האביב המאנית-דפרסיבית משהו.
זה העורב החמדן שמקרב את גרדה צעד נוסף אל ארמון הקרח. גם העורב, כמו כל אחת מהדמויות שבדרך, עשוי לעילא, בצורה ובתוכן. בגד מטורף עם נוצות שחורות בוהקות, כתונת כפתורים לבנה וכובע צילינדר כיאה לגנדרן וגנב. ויש את שומר הארמון של הנסיך החכם עם שתי הגבירות המטורללות שמאוהבות בו, ואת איל הצפון ושודד הדרכים וביתו שמאיימים לגדוע את מסע ההצלה באיבו. תיאטרון הילדים בבאר שבע הוקם בין היתר כעתודה לשחקני התיאטרון וכמקום שהוא כתובת עבור בוגרי בית הספר למשחק גודמן שלצד התיאטרון ותחת הנהלתו.
כל שחקני ההפקה הם בוגרי גודמן, ומדובר בלהקה מגובשת שבראשה זהר מידן בתפקיד גרדה, ליהוק מצוין ומעורר מחשבה על סטריאוטיפים והצורך בשבירת המודלים הקיימים לליהוק. ניצן רוטשילד בתפקיד קאי משחק גם את העורב הלקחן; אורן כהן מחליף דמויות כמו גרביים אך גונב את ההצגה בעיקר בתפקיד הזקיף, העגור והטרול הלבן. למעשה למעט זהר מידן וז'ניה שרובה (בתפקיד מלכת השלג שמצליחה, יש לציין, לדלג מעל הפאתוס המובנה בתפקיד ולהפוך אותו לרב פנים), כל שאר השחקנים בהפקה ממלאים מספר דמויות במקביל: טלי קוניגסברג היא מוכרת תפוחים ביריד, גברת הגן וברונית בארמון הנסיך; לירון בן זקן היא בת השודד, אישה ביריד, עץ הדובדבן וברונית בארמון הנסיך, ודור ברנס הוא מנהל ההצגה, איש ביריד, נסיך, עץ תפוחים ואייל הצפון.
על כל פרק במסע הקסום הזה שווה להיעצר ולהרחיב, ומצד שני, אולי כדאי פשוט לקחת את הילדים שאתם הכי אוהבים ולצאת איתם יד ביד למסע ממוזג בהצגה שהיא חווית תיאטרון משובחת, שמאפשרת מפגשים קטנים-גדולים עם חומרים מהם עשויים חלומות. נעים כמו שלג ביום חמסין.
