סטרס וטראומה בגיל הרך - כך תזהו
ילדים לא מדברים על אירועים קשים בחייהם כמו תאונה, משבר של ההורים או נשיכת כלב אבל זה לא אומר שהם לא זוכרים אותם. איך נדע אם הילד סובל מטראומה כלשהי ומהי הדרך הטובה ביותר להתייחס למצב הרגיש?
דלית רצתה להפוך לאמא זמן רב, והתרגשה כאשר נולדה יהלי (שמות ותיאורים בדויים), "התינוקת הכי יפה בעולם". דלית הגיעה לראשונה כשיהלי הייתה בת 3. היא פנתה להדרכה בגלל "בעיות התנהגות של יהלי". בפגישה דלית סיפרה על קשיים די שכיחים: אלימות כלפי ילדים, קושי בפרידה מאמא ומחפצים שאוהבת, קושי להירדם בלילות, ואף בכי בלתי ניתן להרגעה כאשר נופלת או נחבלת.
הסיבה לבעיות אלה במקרה של יהלי הייתה ייחודית; כשיהלי הייתה בת שנה דלית גילתה שהיא חולה. "עברתי שנה איומה", היא מספרת. "אבל תוך שנה החלמתי! עכשיו אני נקיה". דלית מספרת כמה תמיכה היא קיבלה, וכיצד כל בני המשפחה התגייסו וטיפלו ביהלי כשנאלצה לעבור טיפולים, או להתאשפז, ושדאגה שיהלי מעולם לא תבקר אותה בבית חולים.
מרגע קבלת הבשורה עולמן של דלית ויהלי השתנה לחלוטין. ממצב בו דלית הייתה דמות קבועה ויציבה בעולמה של יהלי, היא נאלצה לעבור ניתוחים רבים ולהיפרד לפרקי זמן ממושכים מביתה.
אולי יעניין אותך גם:
- במקום שיעורים לחופש - התלמידים קיבלו שאלון מיוחד
- ילדים שלמדו לקרוא לפני גיל 5 - כך זה קרה
- אפרת אנזל: "חסרות לי 5 שעות ביום"
תינוקות וילדים שוכחים?
"היא הייתה פיצפונת, היא לא זוכרת כלום... אתה חושב שהיא זוכרת?", היא שאלה אותי. דלית אינה היחידה שמאמינה שילדים שוכחים. זו אמונה רווחת מאוד. אמונה שמשחררת אותנו המבוגרים מהחובה לדבר איתם על האירועים הקשים של החיים, או לייחס משמעות למצבים מאיימים ולהשלכותיהם על תינוקות וילדים.
אמונה זו אינה מדוייקת מכמה סיבות. האחת היא שאמנם תינוקות וילדים צעירים מאוד לא זוכרים כפי שמבוגרים זוכרים, כלומר, הם לא יכולים לתאר את הזיכרון במילים, אך יש להם יכולת זיכרון. זהו זיכרון תחושתי - זיכרון של חוויה. כך למשל תינוק עשוי להירגע כאשר הוא מבחין במשחק מסוים שמהווה עבורו זיכרון חיובי. לחלופין, תינוק יכול לפרוץ בבכי כאשר מתקרבים לרכב, כי הוא נזכר בישיבה במושב הבטיחות, שמעורר זיכרון לא נעים. קיומו של זיכרון אצל תינוקות, ובוודאי אצל ילדים, מלמד אותנו שמצבים טעונים יכולים להיזכר, ולהטביע את חותמם.
סיבה נוספת לכך שחשוב לסייע לתינוקות ולילדים במצבים מעוררי סטרס או לילדים שנחשפו לאירועים טראומטיים, ולא נכון לחשוב ש"הם ישכחו", היא שגם אם האירוע ישכח עם הזמן, הוא עשוי להוביל להשלכות מיידיות על התפתחותו של התינוק והילד.
כיום ישנן ראיות מחקריות לכך שחשיפה לאירועים משמעותיים יכולה להשפיע על ההתפתחות המוחית של חלקים הקשורים בלמידה, יכולה לפגוע ביכולת של הילד לזהות ולפרש סכנות ויכולה לפגוע בהתפתחותה של המערכת המוחית שתפקידה לווסת פחדים וחרדות. כלומר, הגיוני שתינוק או ילד שחווה מצבי סטרס או מצבים טראומטיים יתקשה ללמוד כמו ילדים אחרים. ילד כזה עשוי להראות חסר פחד, ונראה שהוא מתנהג באופן שמסכן אותו, למשל רץ לכביש, קופץ ממקומות גבוהים וכו'. לחלופין, ילדים שעברו אירועים שכאלה יכולים להיראות "פחדנים", ובעצם לפחד ולהימנע ממצבים שאינם מפחידים, אלא די בטוחים, כמו ללכת על המדרכה, להתנדנד בנדנדה וכו'.
מהם מצבי סטרס ומצבים טראומטיים לתינוקות ולילדים?
כל מצב שהתינוק או הילד חש שנשקפת לו סכנה גופנית או נפשית, למשל: אירוע חד פעמי כמו תאונה, נשיכת כלב, חשיפה לאירוע אלימות בין מבוגרים וכו', או אירוע מתמשך, כמו במקרה של יהלי - פרידות חוזרות וממושכות מהורה, או מצבים כמו קבלת טיפול לא מותאם, התמודדות עם מחלה, חשיפה למערכת יחסים קשה בין ההורים או גירושים קשים, מצב ביטחוני רעוע וכו'.
כל אלה יכולים להיתפס עבור התינוק או עבור ילד צעיר כמסוכנים עבורו, גם אם אינם מאיימים על בטחונו באופן ישיר. במקרה הפחות חמור הם יעוררו סטרס, ובמקרים חריפים יותר הם עשויים להיות טראומטיים.
מצבים נוספים שעשויים להיות טראומטיים ובוודאי מעוררי סטרס אצל ילדים הם מצבים בהם נשקפת סכנה לדמויות המטפלות, בעיקר להוריהם. הסיבה לכך היא שכאשר הדמויות המטפלות נמצאות בסכנה, עבור התינוק או הילד הצעיר הדבר מציב אותו בסכנה באופן מיידי, שכן הן אמורות להוות הגנה עבורו בעולם, וכאשר הגנה זו נפגעת, הוא נפגע.
איך מזהים שמדובר במצב מעורר סטרס או בטראומה?
• הדבר המרכזי ביותר הוא לבחון מתי החל השינוי אצל הפעוט או הילד, והאם משהו השתנה בחייו בסמוך לכך. במידה ואכן התרחש שינוי משמעותי בחייו בסמוך לשינוי הרגשי וההתנהגותי, חשוב שנשאל את עצמו האם ייתכן שהפעוט חווה איום כתוצאה משינוי זה.
• יש להקדיש מחשבה ולבחון האם יש קשר בין ההתנהגות למצב המאיים, כמו במקרה של יהלי, שכל פרידה מאמא או מחפץ אהוב מזכירה לה את אותן פרידות ממושכות מאמא, וגורמות לה לפרוץ בבכי.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
• חשיפה למצבים מעוררי סטרס יכולה להתבטא לא פעם בנסיגה התפתחותית, למשל ילד שלא מוכן לאכול באופן עצמאי אחרי שעשה זאת, שחוזר להרטיב או שחוזר לדבר בקול תינוקי.
• אחרי חשיפה למצבי סטרס או טראומה עשויה להתפתח התנהגות המנעותית ממצבים ואנשים שמזכירים את האירוע, למשל ילד שהובהל באמבולנס עשוי להתרחק מכל משחק המעורר רעש חזק.
אם זיהתם שאכן ייתכן שילדכם נחשף למצב שגורם לרמה גבוהה של סטרס יש לקחת בחשבון ש"כללי המשחק" שונים. כלומר, "סדרות חינוך" שלפעמים מוצעות להורים לצורך טיפול בקשיים נפוצים בילדים, אינן מתאימות במקרה זה, ויכולות לגרום לילד שחווה סטרס או טראומה להחרפת הקושי.
אז מה עושים?
• עבודה עצמית - ייתכן שהתנהגותו של הפעוט שנחשף למצב מעורר סטרס או טראומה מוציאה אתכם מהכלים. התייחסו להתנהגות של התינוק כנובעת ממצוקה ולא כמניפולציה או מאבק כוחות. חשוב לזכור שזה לא הזמן רק לגבולות אלא גם לתמיכה וסיוע. ללא תמיכת ההורים ההתנהגות הבעייתית עלולה להמשיך או להחריף. במצב זה הצורך המרכזי של הפעוט הוא במבוגר מגן, רגוע ושומר, שמעניק הרבה מאוד חום ואהבה.
• כאשר התינוק או הילד נמצאים במצוקה ננסה לסייע להם על ידי התייחסות מכבדת לרגשותיהם. אמירות טבעיות מאוד שנאמרות על ידי הורים, כמו "תכף ומיד אתה נכנס לגן, אני ממהרת לעבודה", לא תמיד מומלצות. אמירות חזרתיות, שנותנות לילד תחושה שהוא מובן ומעניקות בטחון יכולות להפחית את המצוקה, למשל: "מאוד עצוב לך עכשיו להיכנס לגן, ואתה רוצה להישאר איתי. תכף אתה תיכנס, ובסוף היום אני אבוא לאסוף אותך".
• שמרו על שגרה רגועה צפויה ויציבה ככל האפשר. אירוע מעורר סטרס ובוודאי אירוע טראומטי הוא פתאומי ולא צפוי. ככל שהשגרה תהיה צפויה יותר, רמת המצוקה תפחת.
מתי לפנות לטיפול?
ראשית במידה וידוע לכם כי הפעוט חווה טראומה, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי אצל מומחה לטיפול בטראומה בגיל הרך. במידה ואינכם בטוחים האם התינוק או הילד חווה אירוע שגרם לו לסטרס או נחווה כטראומטי, אך ברור לכם כי הילד שרוי במצוקה שפוגעת בו ומקשה עליו, גם כן כדאי לפנות להתייעצות.
מה עושים בטיפול עם ילד כל כך צעיר?
הטיפול מתקיים בהשתתפות הילד וההורה יחד. עיקר הטיפול בילדים צעירים נעשה באמצעות משחק, מאחר ומשחק הוא האמצעי של הילד לדבר ולבטא את מה שקורה בנפשו. בתהליך זה המטפל יסייע להורה להבין את פשר התנהגותו של הילד, ולהגיב לילד באופן שמסייע לו.
מומחה לטיפול בטראומה בגיל הרך ימצא את הדרך לדבר עם ילד צעיר מאוד, במילים פשוטות או דרך משחק, על מה שקרה לו. במקרה וילד צעיר מאוד חווה טראומה, מאוד חשוב לסייע לו להבין מה הוא חווה.
בטיפול אפשר יהיה לדבר עם הילד באופן מוגן על האירוע המאיים שחווה, תוך העברת מסרים שמעניקים ביטחון והגנה, והתייחסות לכך שהאירוע המאיים חלף ושהורי הילד מגנים ושומרים עליו, דבר שמסייע מאוד לילדים שחוו אירוע שכזה להשאיר אותו בעבר ולהמשיך בחייהם.
בנוסף, בטיפול שכזה המטפל ייפגש בנפרד גם עם הורי הילד, כאשר הדגש במפגשים יהיה על זיהוי הצרכים של הפעוט ומתן כלים כיצד לנהוג על מנת לספק לפעוט תחושת ביטחון ויכולת לסמוך על ההורה.
ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה וטל רחמים בירן, מרכז הטיפול בגיל הרך בקליניקה במרכז ד"ר טל
לפנייה לכתב/ת 
