קהילת הלהט"ב לא צריכה להתנצל על קיומה
"נחשפנו לרמה הבזויה ביותר של שנאה, של בורות ואטימות אל מול קולות הסובלנות והאהבה אליהם קראנו במצעד ואנחנו קוראים לאורך כל ימות השנה". לקראת מצעד הגאווה הירושלמי שיתקיים ב- 21.7.16, מנכ"לית "הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בירושלים", כותבת
השנה האחרונה העלתה את השיח סביב קהילת הלהט"ב הירושלמית. מהי ובמה היא שונה מהקהילות האחרות. לקראת המצעד בירושלים זה הזמן להכיר קצת את הקהילה המורכבת והמיוחדת הזו.
הקהילה הגאה בירושלים היא תוצר לוואי של עיר בירה בה אבני הפסיפס מתרבות וגדלות כפטריות אחרי הגשם ומנסות להתגבש לכדי רקמה אחת. כמו כל קהילה, אחת מיני רבות בעיר, היא מנסה למקם עצמה ולהשתרג ברב התרבותיות המתקיימות בה. להבדיל מקהילות אחרות, בקהילה הגאה הירושלמית ישנו ייצוג לכל הקבוצות המרכיבות את העיר - החילונית, הדתית על כל גווניה, המוסלמית, הנוצרית, המזרחית, הנשית, זו הנחשבת כמרכזית ומובילת דעה וזו הפריפריאלית בתוך העיר.
הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בירושלים, כמו הקהילה הירושלמית כולה, עברו שנה לא פשוטה. המצעד האחרון פער אצלנו פצע עמוק שרק זמן רב וצעדים משמעותיים בחברה הישראלית יצליחו לרפא. נחשפנו לרמה הבזויה ביותר של שנאה, של בורות ואטימות אל מול קולות הסובלנות והאהבה אליהם קראנו במצעד ואנחנו קוראים לאורך כל ימות השנה.
ביקור בבית הפתוח בירושלים הוא מעין הצצה למיקרו קוסמוס של העיר ואולי אף של ישראל. בעיר שבה ימי הטירוף הופכים שגרה לעיתים, המוסד בין שני העשורים כמעט מהווה לא פעם בועת שפיות ומקום מפגש ניטרלי בו אין צורך להתחקות ולהתאמץ אלא פשוט להיות את ולהכיר את האחרים באמת.
ישנם קולות רבים השואלים לקראת המצעד הירושלמי מדוע אנחנו עושים את זה? למה לעשות דווקא? ולמה אנחנו לא "מסתפקים" במצעד התל אביבי שנועד עבורנו. תשובתנו לאותן שאלות היא שהקהילה הלהט"בית בירושלים, כמו קהילות להט"ביות ברחבי הארץ לא צריכות להתנצל על קיומן וזה הזמן להגיד לכל מי שמשתמש בשיח של שנאה- אנחנו כאן כדי להישאר!
"וזה הזמן להגיד לכל מי שמשתמש בשיח של שנאה- אנחנו כאן כדי להישאר!"
המציאות בה חברי הקהילה הלהט"בית שנולדו וחיו לאורך כל חייהם בעיר ירושלים לא יכולים להסתובב בביטחון בעירם, להשכיר דירה או למצוא עבודה - חייבת להשתנות! בישראל של 2016 לא יכול להיות שיהיו שריפות של דגלי גאווה, איומים בלתי פוסקים, גידופים ואלימות פיזית ממש כלפיי חברי הקהילה הגאה, ולא כלפי אף קבוצה אחרת התומכת בערכי השוויון והסובלנות אליהם אנו קוראים.
ב- 21.7.16 ייערך מצעד הגאווה הירושלמי. חמישה עשר מצעדים צעדה הקהילה בעיר ואף לא אחד שקט וחף מאלימות- קללות, הפגנות אלימות, השלכת טיטולים ועוד, הם מנת חלקם הקבועה של המצעדים ואירועי הגאווה השונים בעיר. ב-2005 התחולל פשע שנאה בו נדקר איש צעיר ע"י מפגע דתי אדוק ומשזה לא "סיים את מלאכתו" הוא חזר אשתקד, ניסה לרצוח חמישה צעירים נוספים ורצח את שירה בנקי.
שירה בנקי ז"ל וישי שליסל
שירה, כשמה כן היא, הביאה איתה לעולם מנגינה יפה וטובה שאותה ניסתה להשמיע בכל מקום בו היה צורך בתמיכה עבור צדק ושוויון. עם תיק קטן כיאה לנערה צעירה ועם הרבה חזון, אמירה ברורה וכוונות טובות, המאפיינים לרוב נשים בוגרות וייחודיות בדורן, הגיעה למצעד כדי להביע תמיכה ולדרוש יחד איתנו את שאמור להיות מובן מאליו- שוויון זכויות, צדק ומרחב פלורליסטי בעיר בה חיה. זה הסתיים כידוע כאסון ובזעקת כאב שאין מזור לה.
אין זה מקרי בעיני שאת שעותיה האחרונות בילתה שירה במצעד הפגנתי למען החברה. מה שהשכילה שירה להבין וליישם בגיל כל כך צעיר לא מצליחה להנחיל חברה שלמה, בעיר בת אלפי שנים. זו האמירה והחותם שלה בעולם ועל כולנו ללמוד ממנה ולהמשיך בדרכה!
כשנערה או נער צעירים רואים על במת המצעד את מי שהיה כמוהם לפני כמה שנים. מסוגר ומפוחד בתחושה שחרב עליו עולמו, עומד ומספר את סיפורו על הבמה, צועד ללא פחד, זה בבחינת דיני נפשות ומפיח בו תקווה שלא הייתה קודם לכן.
בין אם תבואו לצעוד איתנו ובין אם לא. קחו לעצמכם כמה רגעים של מחשבה על הנושא ותבינו, תמיכה בקהילה הגאה בעיר הינה תמיכה בעצמכם.
בואו לבקר אותנו בבית הפתוח ולתרום לעשייה.
ואהבת לרעך כמוך!
לפנייה לכתב/ת 
