טיים אימפלה: בדרך הנכונה לרשת את רדיוהד
תשכחו מסיה וביונסה, נראה שעבור ישראלים רבים ההופעה החשובה ביותר של הקיץ הגיעה דווקא מצד הרכב האינדי טיים אימפלה, שכבר הספיק להפוך למפלצת רחבות ריקודים פסיכדלית. עם איזון נכון בין חומרים חדשים לישנים, סאונד מצוין, וידאו ארט וקונפטי, סיפקה הלהקה לקהל המקומי את המסיבה הכי טובה בעיר
טיים אימפלה הופיעו בישראל אמש (ב׳) בתקופה מעניינת עבורם. לא קורה הרבה שמוזיקאי או הרכב מגיעים אלינו בשיא הצלחתם ושנייה אחרי שהתפוצצו על העולם, ממש בשלב שבו הם נחשפים לקהלים חדשים ועדיין מצליחים לספק (אפילו להפתיע ולענג) את בסיס המעריצים הוותיק שלהם. לרוב אנחנו רגילים לקבל אותם שנייה לפני (רדיוהד, ליידי גאגא), רגע אחרי (ליידי גאגא בסיבוב השני) או במקרים חריגים אפילו באיחור של 50 שנה (הרולינג סטונס, נניח).
החבורה האוסטרלית הגיעה לישראל ממש בנקודת הרתיחה שלה, לא יותר משנה אחרי ששחררה את האלבום שהפך אותה מהרכב אינדי למביני דבר ועניין למפלצת רחבות ריקודים פסיכדלית המובלת על ידי אדם אחד, קווין פארקר, ספק ישו-ספק תום יורק מודל 2016. כך שמבחינה זו עצם הבאתם לארץ כבר נחשב להישג נדיר וכן ירבו כאלה. אבל האם טיים אימפלה הצליחה לעמוד בציפיות, לספק את הסחורה, להחזיק קהל מהופנט (עם או בלי קשר לעזרים חיצוניים) ולשלוח אותו הביתה בהרגשה שהוא לקח חלק בחוויה גדולה יותר מעוד הופעה ברשימה ארוכה של כאלו הפוקדות אותנו הקיץ? למען האמת, כן. ולחשוב שזה כמעט לא קרה.
כי היה משהו כמעט מסוכן בשליפה של אחד האסים הגדולים בחבילה שלה, להיט הענק "Let It Happen", כבר בשיר השני בערב. שימוש בתחמושת מסוג זה בשלב כל כך מוקדם בהופעה שולל - לפחות על הנייר - כל סיכוי לקליימאקס אמיתי (בואו נודה בזה, חלק גדול מבאי הלייב-פארק בראשון לציון חיכה לשיר הזה הרבה יותר מלאחרים). וכשהוא מלווה בהמטרת קונפטי בשלל צבעים על הקהל הלא מוכן, זה כמעט הרגיש כמו טעות טקטית מצד להקה צעירה שטרם שייפה עוד את יכולות ההופעה שלה, ונכנעה לרצון לרצות מפחד לאבד עניין של הקהל.
כן, זה לא היה נראה חכם במיוחד להתחיל הופעה בשלב ההדרן. אלא שטיים אימפלה הצליחו לעשות את הבלתי ייאמן והשאירו את הקהל מרותק כמעט לאורך כל הדרך, גם אחרי שניצלו את אחד המשאבים החשובים שלהם.
"זו הפעם הראשונה שלנו בישראל. תודה שבאתם, אתם נראים נפלא", בירך קווין פארקר את הקהל הבאמת יפה שלו, שהורכב ברובו המכריע מצעירים בגילאים 20 עד 30 (וקצת). זה מסכם בערך 90 אחוז מהתקשורת של טיים אימפלה עם ההמונים שמולה. את השאר עשתה הלהקה באמצעות איזון נכון בין חומרים חדשים לישנים, שמירת כמה הפתעות לסוף ("Feels Like We Only Go Backwards" המצוין הגיע רק בהדרן, "Eventually" – אולי השיר הטוב ביותר מהאלבום האחרון, גם נשמר לשלביה המאוחרים של ההופעה), עוד קונפטי, וידאו ארט, סאונד מצוין ותחושה ששם, תחת שמי קיץ פתוחים ועננת ערפול קלה, התרחשה אתמול המסיבה הטובה ביותר בעיר.
שמונה מתוך 17 השירים שבוצעו אמש היו מתוך "Currents" מ-2015. חמישה מהם נכללו ב-"Lonerism" שיצא שלוש שנים לפניו. העובדה שטיים אימפלה בחרה לנגן קאבר ולא יותר משלושה קטעים מתוך "Innerspeaker", אלבום הבכורה מ-2010, מעידה לא מעט על האופן בו היא מאמינה שחומריה המוקדמים מתאימים למי ומה שהיא היום. הפער בין החומרים החדשים לישנים ניכר ברוב ההופעה, כמו מידת ההיכרות של הקהל איתם, וסגנונית קל מאוד גם למעריץ הקז'ואלי למקם כל שיר בתקופה המתאימה לו.
מצד אחד זה מעיד על מנעד רחב של סגנונות ויכולות. מצד שני, זה מבליט את הדרך שעשה ההרכב המיוחד הזה, וכמה היא קצרה. שירים כמו "Elephant" או "It Is Not Meant To Be" עובדים לרוב גם בהופעה, אבל קשה להשוות בינם לבין "The Less I Know The Better" או "New Person Old Mistakes" וקטעים אחרים, שכמו נכתבו לחיים החדשים של הלהקה שמבצעת אותם.
עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:
פסטיבל Open'er: סקס, פולין ורוקנ'רול
קווין ואדם למברט בהופעה: כמעט כמו בתקופת מרקורי
אליס קופר בהופעה: אליס בארץ הקלישאות
טיים אימפלה אולי מגדירים באסתטיקה הפסיכדלית שלהם את הצליל שילווה אותנו בפופ וברוק בעשור הקרוב, אבל הופעה מלאה מסגירה כי היא עדיין בשלב מאוד מוקדם של פיצוח הקו האמנותי שלה. לא קשה לזהות כי היא עדיין לא לגמרי מרגישה נוח במעמדה החדש כלהקת ענק, להקה להמונים או מה שלא תבחרו לראות בה עכשיו. בין שירי ההופעה המרימים שזורים להם בסט-ליסט של הלהקה (שלא היה לגמרי שונה מהופעות אחרות בטור הנוכחי, גם לא מהופעות הפסטיבלים) גם כמה פילרים שהיה אפשר להסתדר בלעדיהם, שחתכו את תשומת הלב של הקהל והפכו את ההרמוניה הכמעט מושלמת שהייתה אתמול בלייב פארק בין הלהקה על הבמה לבין ההמונים שבאו לראותה - מקוטעת לפרקים.
מעניין, אגב, שדווקא שיר כמו "'Cause I'm a Man" מצא עצמו אמש מחוץ לרשימת השירים. עבור להקה כל כך צעירה זה כמעט מטורף להשמיט את אחד השירים הכי מזוהים עמה. ועדיין, חסרונו לא הורגש, וזה כבר סימן טוב כשהרכב יכול להרשות לעצמו לבחור ולהשמיט שירים שלא מסתדרים לו באותו הרגע. בטח כשבשבועות האחרונים נשמעו יותר ויותר רחשים אודות הופעות מאכזבות בפסטיבלי הקיץ של 2013 והשנה. כן, אתמול היה הרבה דברים, אבל מאכזב בהחלט לא היה אחד מהם.
כך או כך, גם בלי אלו מדובר בהופעה שנבנתה נכון, אבל המחשבה על אלבום מוצלח נוסף של פארקר ושות', כזה שיכניס עוד שניים-שלושה שירים טובים לרפרטואר הלייב שלהם, כמעט הכרחי בשלב זה, כשטיים אימפלה זקוקה רק לשיופים קטנים כדי באמת להצדיק את מעמדה החדש ואת הטייטל הכבד והכמעט מופרע שהעניקו לה – כמי שמסומנת לרשת את רדיוהד. אם לשפוט לפי הערב המיוחד שהתרחש אתמול בראשל"צ, ניכר שהיא בדרך הנכונה.
היום כבר ידברו שוב על ביונסה, סיה או פארל וויליאמס, אבל עבור רבים ההופעה של טיים איפלה הייתה החשובה ביותר במבול ההופעות שהומטר עלינו השנה. ייתכן שגם אם מדובר בקהילה יחסית קטנה ומובחנת (בסופו של דבר, יותר מכל היה זה יום חגם של ההיפסטרים) - זה אפילו נכון.
