סיפורה הדרמטי של יהדות רומניה בשואה – פרק שהתחיל להיחשף רק בשנים האחרונות

סיפורה של יהדות רומניה במהלך השואה הוא אחד מהסיפורים הפחות ידועים מבין סיפוריהן של הקהילות היהודיות באירופה תחת הכיבוש הנאצי. אחרי שנים רבות של הכחשה והדחקה מצד הרשויות ברומניה, רק בשנים האחרונות החלו להיחשף הפרטים המלאים על גורלה של הקהילה היהודית במהלך מלחמת העולם השנייה.

כעת, המורשת והזיכרון של יהודי רומניה עומדים לקבל הכרה רשמית ומכובדת, עם עצרת שנתית מרכזית העומדת להיערך ב-19 ביולי, בארגונם המשותף של 'יד ושם', המוסד הגדול בעולם לחקר השואה, ושל א.מ.י.ר., המהווה ארגון גג לארגוני יוצאי רומניה השונים ואשר יזם את העצרת.

אנדרטת השואה במתחם זיכרון השואה בבוקרשט(צילום: איריס לקנר )

הנתונים שאולי לא הכרתם על יהדות רומניה במהלך השואה

היהודים ברומניה היוו את הקהילה השלישית באירופה, אחרי רוסיה ופולין, עם אוכלוסיה של 850,000 יהודים ערב מלחמת העולם השניה. במהלך מלחמת העולם השניה הושמדה מחצית מקהילה, בעוד שהמחצית השניה נשארה בחיים הודות למהלכי הצלה של ראשי הקהילה היהודית, רבנים והמלכה האם ברומניה, שאף זכתה להיות חסידת אומות עולם.

יש להזכיר כי בשטחי צפון טרנסילבניה שהייתה שייכת לרומניה בין שתי מלחמות העולם, והועברה לידי שליטה הונגרית ב – 1940, יהודייה הפכו לחלק בלתי נפרד משואת יהדות הונגריה כגון גורלו של אלי ויזל ומשפחתו. המדובר בהשמדה של יהדות צפון טרנסילבניה שנשלחה לאוושויץ בביצוע הונגריה ששלטה בשטח זה יחד עם הגרמנים, אולם מדובר בקהילות שהן חלק מרומניה של היום וחבריהן חיים בארץ.

"לגבי השואה ברומניה, חשוב לציין לפחות שני היבטים: רומניה, ביחד עם קרואטיה, היו שתי המדינות היחידות אשר בתור בעלות בריתה של גרמניה הנאצית ביצעו 'שואה משלהם' – לא בהוראת ולא ביוזמת הנאצים.

"ההיבט השני, אחוז ההישרדות הגבוה - כמחצית היהודים אשר נכללו בתחום רומניה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעיקר בתחומי 'הממלכה הישנה' ודרום טרנסילבניה, נשארו בחיים, תוך כדי הגבלות חמורות, רדיפות ועבודות כפייה."

"קשה להצביע על נקודת מפנה אחת ברורה. יותר נכון להציג כתהליך של הקצנה במדיניות ממשלת רומניה תחת אנטונסקו, אשר צירף את רומניה למאמץ המלחמתי הגרמני. למעשה, צעדים אנטישמיים חריפים הופיעו כבר בשנת 1940, כולל עליית מדרגה במעשי האלימות, הפוגרום בדורוחוי בסוף יוני 1940, הפוגרום בבוקרשט בינואר 1941, הפוגרום ביאשי עם 15,000 קורבנות בשלהי יוני 1941 וכמובן, ראשית מסעות הרצח של הצבא הרומני עם הפלישה לבריה"מ, לשטחי צפון בוקובינה ובסרביה, עם המשך הגליית והשמדת יהודי אזורים אלו."

"עלינו להדגיש דפוסי דו-קיום ויחסים הדדיים ממושכים בין היהודים לבין הרומנים ומיעוטים אחרים אשר אכלסו את ה'מרחב הרומני' ואת שטחי המדינה הרומנית כפי שהתגבשה אחרי מלחמת העולם הראשונה.

"אולם, בין שתי מלחמות העולם חלה הקצנה בקרב הכוחות הפוליטיים ברומניה: הופיע 'משמר הברזל' – תנועה פשיסטית רומנית גדולה, החלו מגמות גזעניות, אנטישמיות ופאשיסטיות, ואף עליית ממשלה אנטישמית, אומנם לתקופה קצרה, בשלהי 1937. לכן – אנו רואים 'מגמות' בכיוון השלילי עם מגמת ההקצנה של שנות ה- 30 אשר אף קדמה לעליית הנאציזם בגרמניה."

"ניתן לייחס את ראשית המהפך עם נפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה אשר למרות היחסים עם מדינת ישראל, לא התמודד ולמעשה אף הכחיש את שואת יהודי רומניה. התנופה הגדולה ביותר באה בעקבות דו"ח הוועדה הבינלאומית לחקר השואה ברומניה, היא 'ועדת ויזל' על שמו של אלי ויזל ז"ל אשר כיהן כיו"ר הוועדה, ותרם רבות להעמקת מודעות השואה ברומניה. היה לי הכבוד לכהן כחבר בוועדה.

"הוועדה הוקמה בשנת 2003 בעקבות אמירתו האומללה של נשיא רומניה דאז, יון איליאסקו, כי 'ברומניה לא הייתה שואה' כאשר הוא טען שיהודי רומניה לא נלקחו למחנות ההשמדה על ידי הנאצים. מסקנות הוועדה כפו על רומניה להודות באחריותה על מותם של מאות אלפים.

"בעקבות המלצת הוועדה, הוכרז על יום זיכרון לאומי ברומניה לקורבנות השואה מדי שנה ב-9 באוקטובר, הוקם מכון לאומי לחקר השואה על שם "אלי ויזל", הוקמה אנדרטה לזכר השואה במרכז בוקרשט ותוגברו הפעולות להכשרת מורים והוראת נושא השואה ברומניה."

- בזמן מלחמת העולם השנייה היה גם פן של הצלה של יהודי רומניה. למעשה, מחצית מיהודי רומניה ניצלו. כיצד? מי סייעו לכך יותר מכל?

"כמחצית מיהודי רומניה שרדו ולא נפגעו ישירות מזוועות טרנסניסטריה. כיום אנו יודעים שלמשטר אנטונסקו היו תוכניות מגירה מוכנות להגליית כל יהודי רומניה ומסירתם לידי הנאצים ל'פתרון הסופי'. בסופו של דבר, אנטונסקו - מתוך תובנה שגרמניה עומדת להפסיד את המלחמה (ב- 1942) - למרות הלחץ הנאצי, שמר על מה שנראה לו כאינטרס לאומי רומני.

"קשה להציג מאזן מדויק של מי תרם יותר מכל – כיוון שמספר גורמים חשובים פעלו לעתים במקביל, לעתים אף תוך חילוקי דעות להצלת יהודי רומניה. פעולתו של וילהלם פילדרמן, מנהיגם של יהודי רומניה, אשר 'הפציץ' את ראשי המשטר עם מאות תזכירים בהם דרש את הפסקת הרדיפות, פעולות שונות של מנהיגים אשר פעלו במסגרות שונות - כולל הרב הראשי, אלכסנדר שפרן, פוליטיקאים רומנים, אלנה – 'המלכה האם' אשר גם זכתה (ב-1993) לתואר 'חסידת אומות העולם', פעילים ציונים בעיקר של תנועות הנוער אשר עסקו בסיוע חומרי ומוראלי, וכמובן: רומנים אשר באזורי מצוקה שונים עזרו והצילו יהודים תוך סיכון חייהם."

מתחילים מסורת של זיכרון - בשיתוף יד ושם

הפעילות להנצחת שואת יהודי רומניה בישראל נתמכת ומובלת על ידי ארגון א.מ.י.ר., המאגד תחתיו את מרבית ארגוני יוצאי רומניה בישראל. בין הפעילויות ודרכי ההנצחה ניתן לציין אירועים שנתיים המתקיימים ביום השואה בכל רחבי הארץ, הקמת אנדרטה ושדרה על שם קדושי טרנסניסטריה בפתח תקווה, אנדרטה באשדוד לזכר האוניות 'סטרומה' ו'מפקורה' שיצאו מרומניה עם יהודים והוטבעו, מוזיאון ובית כנסת על שם קדושי 'סטרומה' בבאר שבע, אנדרטה ביער שורש לזכר פוגרום דורוחוי, 'יד זיכרון' בבית הכנסת של הרב גוטמן בת"א ועוד.

הארגון תומך גם בקיום טקסים לזכר הפוגרומים שנערכו ברומניה, כגון : יאשי, הפוגרום בבוקרשט ופוגרום דורוחוי, וטקס שנתי לזכר ניצולי טרנסניסטריה.

בנוסף, נערכים מחקרים אקדמיים, נכתבים ספרים, נעשים סרטים תיעודיים בתמיכת הארגון ובשיתוף פעולה עם גופים בינלאומיים וגם מצעד חיים בטרנסניסטריה שמתקיים ביוזמת א.מ.י.ר., במטרה להפוך אותו למסורת קבועה בשנים הבאות.

באירוע המיוחד, שייערך ב-19 ביולי ב'יד ושם', ישתתפו - בין היתר - הרב הראשי לישראל לשעבר ויו"ר מועצת 'יד ושם' - הרב ישראל מאיר לאו, יו"ר ארגון א.מ.י.ר. ושר המסחר והתעשייה לשעבר - מיכה חריש, שגרירת רומניה בישראל - אנדראה פסטרנק, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל וחברת הכנסת לשעבר - קולט אביטל, יו"ר הפדרציה של הקהילות ברומניה וחבר הפרלמנט הרומני - ד"ר אאורל ויינר, המגיע לישראל במיוחד לאירוע, יוחנן רון זינגר – כששורד שואה מרומניה, הרבנים המייצגים את יהדות רומניה בארץ - הרב אלחנן גוטמן והרב יוסף וסרמן ועוד.

בנושא הנצחת גורלה של יהדות רומניה בשואה, צורת ייצוג שואת יהודי רומניה לא רק ב'יד ושם', ומקומה של השואה ברומניה על מפת השואה הכללית - הם נושאים חשובים ביותר, המשפיעים על המשך המאמצים החינוכיים. יש לקוות שבמסגרת הפעולות השונות המכוונות ל'עתידו של העבר', כפי שלא פעם חוקרי השואה מגדירים זאת, לאירוע מרכזי זה תהיינה השלכות בהמשך גיבוש הפעולות בשנים הבאות."