"17 שנה לאחר התיכון, החלטתי לחזור אליו"

"כיום, לאחר ההתאוששות מהמשבר האישי שלי, אני מרגיש מחוזק הרבה יותר מאי פעם וחב תודה ענקית לצוות המאמנים שליווה אותי ועזר לי. הבנתי שהכלים שקיבלתי בגיל מאוחר יותר יכולים לעזור לבני נוער ולמנוע מהם להגיע למצבים שאני הגעתי אליהם". שלו כהן, מתנדב בעמותת "דרייב", משתף

שלו כהןפורסם: 15.08.16 , 09:52

"הדור הראשון של העמותות בישראל נתן לאזרחים דגים. הדור השני נתן להם חכות ודרייב מלמדת אותם לדוג", המשפט הזה שאמרה לי עדי כהן-לוי, מנכ"לית עמותת דרייב, מלווה אותי כבר שנים.

העמותה פועלת לחיזוק החוסן והגברת המוטיבציה למימוש הפוטנציאל, בעיקר בקרב צעירים, בכל הארץ. כיום אני שמח לומר שאני חלק בלתי נפרד מפעילותה של העמותה. לדעתי זוהי סוגיה רלוונטית לכל אדם, בכל גיל ושלב בחיים, ובפרט בני נוער וצעירים הנמצאים בשלב התחלתי של חייהם.

ההנחה היא שלכל אחד מאיתנו יש חכה (היכולות והפוטנציאל לממש את עצמו), רק לא כולם יודעים איך להשתמש בה נכון. אצל רבים מאיתנו אפילו לא קיימת הידיעה אילו דגים אנו רוצים לדוג. זה בדיוק מה שהיה חסר לי בנערותי ואני מניח לעוד בני נוער רבים חסר הכיוון הזה בדיוק.

מחשבות מרובות שמתרוצצות בראש במקביל

בגיל 27 אובחנתי כבעל הפרעת קשב וריכוז ובאותו רגע גם הבנתי ממה נבעו הסחות הדעת שליווי אותי בילדותי בתקופת התיכון. הפרעת קשב מאופיינת בדרך כלל על ידי מחשבות מרובות שמתרוצצות בראש במקביל וחוסר יכולת להיות ממוקד בדבר אחד בלבד.

מה שפעם היה "ילד קשה ולא מרוכז", מוכר היום כ- ADHD

מדובר בתופעה שכיחה, שבין 5%-10% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. מה שפעם היה "ילד קשה ולא מרוכז", מוכר היום כ- ADHD. ומה שפעם נגמר בהוצאה מהכיתה וצעקות על חוסר הבנה וחוסר הקשבה, נפתר היום בטיפול בריטלין, קונצרטה ושלל תרופות אחרות להפרעת קשב וריכוז.

למרות הפרעת הקשב שלי, הצלחתי לבנות עסק עצמאי בתחום המתכת. העסק התרומם לאט ובהדרגה, אבל לקראת גיל 30 הכל השתנה. חוויתי משבר כלכלי עצום שכמעט ומוטט את החברה שבניתי במו ידי. בעקבות המשבר עברתי התמוטטות עצבים והייתי צעד מלאבד את כל מה שעמלתי עבורו במהלך השנים.

בעזרת אנשים טובים ומאמנים מעולם העסקים הצלחתי להתרומם, לחזק את עצמי ואת העסק ולצאת מהמשבר שפקד אותי. למדתי לקחת אחריות ועד כמה חשוב לעמוד במילתי, למדתי להכיר את חוזקותיי ולנקוט עמדה אקטיבית בייחוד מול משברים אך גם בחיי היומיום.

באותה העת, הביאה אחת המאמנות לידיעתי את פעילותה של עמותת דרייב. העמותה מעבירה קורסים וסדנאות בבתי הספר, בצה"ל, באקדמיה, בגופים ציבוריים ועוד בדגש על חיזוק החוסן האישי ובמטרה לממש את הפוטנציאל ולהשיג מטרות ויעדים.

לתת להם כלים מעשיים להגשמת היעדים שלהם

כיום, לאחר ההתאוששות מהמשבר האישי שלי, אני מרגיש מחוזק הרבה יותר מאי פעם וחב תודה ענקית לצוות המאמנים שליווה אותי ועזר לי. הבנתי שהכלים שקיבלתי בגיל מאוחר יותר יכולים לעזור לבני נוער ולמנוע מהם להגיע למצבים שאני הגעתי אליהם. עבורי, לב העשייה טמון בלהעביר את זה הלאה, לצעירים. לתת להם כלים מעשיים להגשמת היעדים שלהם ולחיזוק החוסן שלהם בהתמודדות עם אתגרים.

אני רואה חובה גדולה בתרומה לקהילה ממנה באתי

17 שנה לאחר סיום התיכון, החלטתי לחזור אליו. אני לא אדם עשיר ואף לא אמיד, אבל בניתי עסק בשתי הידיים ואני רואה חובה גדולה בתרומה לקהילה ממנה באתי. ב- 5 השנים האחרונות, אני תורם לחיזוק הנוער בעיר על ידי מימון סדנאות העצמה לבני הנוער. בשלושת השנים האחרונות, בשיתוף עמותת דרייב ותיכון אורט עפולה, 5 כיתות כל שנה, מקבלות את הכלים והמיומנויות של דרייב בתוך בית הספר – סה"כ 450 תלמידים.

נמשיך את פעילותינו עם 5 כיתות נוספות גם בשנת הלימודים תשע"ז. במקביל, לאחר היכרותו של בית הספר עם פעילות העמותה, מממן בית הספר בעצמו סדנאות דרייב למחוללי השינוי האמיתיים - מורי בית הספר.

התרומה לבני הנוער באורט עפולה היא סגירת מעגל עבורי. אני מקווה כי בעתיד אוכל לפגוש בוגרים של המקום ולהבין שהם קיבלו כלים מעשיים ומיומנויות שיישארו איתם הרבה אחרי שנגמרת הסדנה, כאלו שיקדמו אותם למען השגת מטרותיהם. יהיו אשר יהיו.