שתף קטע נבחר

'מהנדסים לא גבולות' שבוער להם לשנות

ראיון עם מיכל אליעזר, ראש 'פרויקט טנזניה' בסניף אוניברסיטת תל אביב של עמותת 'מהנדסים ללא גבולות', על מיזם של אנשים עם כח רצון חזק ואמונה בלתי מתפשרת בדרך

"חשוב להבין שפרויקטים כאלה נובטים קודם כל מהבטן של אנשים שבוער להם לשנות. הפרויקט שלנו פועל בזכות אחד-עשר אנשים שלא יכולים לקום בבוקר ולדעת שהם לא עושים דבר בשביל לקדם ערכים של שוויון וחיים בכבוד מסביב לעולם. יש אינספור מקומות ואנשים וקהילות שזקוקים לעזרה: 'Change the world, each place at a time'". כך מתחילה את שיחתנו מיכל אליעזר, ראש פרויקט טנזניה בסניף אוניברסיטת תל אביב של עמותת מהנדסים ללא גבולות.

 

העמותה היא שלוחה של ארגון גג עולמי, והיא פועלת לקידום איכות החיים של האוכלוסיה בישראל ואוכלוסיות מתפתחות ברחבי העולם באמצעות מיזמים שמפתחים סטודנטים, מרצים ואנשי מקצוע מתנדבים המיישמים טכנולוגיות שונות.

 

מה היה "חדר הלידה" של סניף תל אביב?

"הפרויקט הנוכחי שלנו מתקיים בכפר מינג'ינגו בטנזניה, אליו הגיע לפני 8 שנים סטודנט-תייר ישראלי. הוא לא יכול היה להישאר אדיש למראות שראה: אנשים טובי לב ומכניסי אורחים שסובלים ממצוקות יום-יום הנגרמות בשל מים מזוהמים ברמה חמורה", מסבירה אליעזר, "המים, מקור החיים, בגדו באנשים האלה ובמקום לרפא ולהחיות הם מלאים בפלואור שמחסל את העצמות שלהם מבפנים".

 


"אנחנו חולקים תחושה משותפת שיש כמה דברים בעולם הזה שאין כל היגיון בקיומם"

 

כשאותו סטודנט חזר לארץ הוא החליט שהוא לא מוכן להניח לחוויות שאסף בכפר. הוא יצר קשר עם ארגון מהנדסים ללא גבולות בטכניון, בסניף היחיד שלו אז. מפה לשם, סניף תל-אביב נפתח ב-2011, מאז ועד היום זה פרויקט הדגל שלנו".

 

מה נעשה במסגרת הפרויקט?

שני עמודי התווך של הארגון שלנו הם שיפור אמיתי ומתמשך ברמת החיים של האוכלוסיה איתה אנחנו עובדים והפיתוח האישי של הסטודנטים שמשתתפים בפרויקטים. הרעיון הוא לתת להם הזדמנות להשתמש בפועל בכלים שהם לומדים באקדמיה ולספק להם את כל התמיכה הדרושה לשם כך.

 

תמיכה כזאת מתבטאת בחדרים וציוד מעבדה מטעם האוניברסיטה ועזרה ממהנדסים בתעשיה. הסטודנטים שלנו נדרשים להפעיל את הראש שלהם, להיות יצירתיים ולפרוץ את גבולות החומר הנלמד - כדי לספק פתרונות רלוונטיים לבעיות אמיתיות".

 


"אנשים טובי לב ומכניסי אורחים שסובלים ממצוקות בשל מים מזוהמים"

 

בטנזניה, לאחר מימוש מוצלח מאוד של מערכת לאיסוף מי גשמים, אנחנו עובדים עכשיו על הקמת מערכת שתספק חשמל סולארי. זו תשמש את המרפאה האזורית, הנותנת מענה לכ-3000 בני אדם וכיום מופעלת ללא כל חשמל. חשמל יאפשר למרפאה לספק חיסונים וטיפולים איכותיים יותר, ובנוסף תוכל כמובן לספק שירותים גם במהלך הלילה.

 

במהלך השנה עבדנו על הבנת הצרכים של הקהילה, התנאים בשטח והיכולת שלנו ליצור מערכת שתתאים למאפיינים הספציפיים האלו. אנחנו מתכננים הקמת מערכת שתספק כ-10kWh ביום בספטמבר הקרוב".

 

איך האוכלוסיה בטנזניה מקבלת את השינויים שנעשים?

"אנחנו לא מחכים לרגע האחרון כדי שהקהילה תדע שאנחנו 'חושבים עליה מרחוק', ובכך אנחנו משתדלים להקטין את מידת ההפתעה מהנוכחות שלנו ואת האנטיגוניזם שאולי יכול להיווצר כלפי משלחת מערבית שכמותנו. בשתי המשלחות האחרונות זה עבד לנו.

 

מאז המשלחות, אנחנו בקשר עם מנהל בית הספר בו הותקנה המערכת לאיסוף מי הגשמים, עם הנוער שהשתתף בבנייתה, עם צוות המרפאה בה מתוכננת להבנות המערכת בספטמבר הקרוב וגם עם גורמים מוסדיים מחוץ לכפר. 

 


"אנחנו מרגישים שמקבלים אותנו באהדה גדולה"

 

הקשרים האלה עוזרים לנו להבין טוב יותר את הצרכים והמגבלות של האנשים להם אנחנו רוצים לעזור. הם מאוד משתפים פעולה, מכינים את השטח מהצד שלהם והאמון בנינו נבנה במהלך השנה יותר ויותר. נכון לעכשיו, אנחנו מרגישים שמקבלים אותנו באהדה גדולה".

 

אם באמת לא היו גבולות, מה החלום?

"מה זאת אומרת, לשנות את העולם! כמו שאמרתי קודם, אנחנו חולקים תחושה משותפת שיש כמה דברים בעולם הזה שאין כל היגיון בקיומם ואנחנו לא ניתן לשום דבר לעצור אותנו מלנסות להשפיע עליהם לטובה. הקסם בעבודת פיתוח הוא שאמנם נדרשים עבורה אינסוף זמן ומשאבים, אבל כח רצון חזק ואמונה בלתי מתפשרת בדרך יכולים להוביל אותה גם כשהאחרים חסרים".

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילומים מתוך הפרויקט בטנזניה
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים