הצעתי לו לעלות לקפה. כמה מעט ידעתי
שמחים ומופתעים מהצעתי, הם היו עולים אליי לדירה, ותמיד שאלתי את עצמי מדוע הם כל כך שמחים. עד כמה הוא צמא? חשבתי בתמיהה, כשהבחור היה מדלג אחרי בעליצות כמו ראה כבר בעיני רוחו את כוס המים המובטחת
במשך זמן מה הייתי שואלת אותם את זה, בחיוך מנומס ותמים. לא ממש הבנתי מדוע הם מגיבים בפליאה מסוימת. ככה ראיתי בסרטים - שבסוף דייט מוצלח, כשהבחור מלווה את הבחורה לביתה, היא שואלת בנימה מתפנקת אם הוא רוצה לעלות אליה לדירה, לשתות משהו. זה קטע של נימוס, הנחתי. קפה קטן לפני הנסיעה שלו הביתה, אולי כוס מים. לא היה לי מושג בתור דתל"שית מה זה אומר באמת, והתגובות שלהם היו בהתאם.
שמחים ומופתעים מהצעתי, הם היו עולים אחרי לדירה, ואני אף שאלתי את עצמי פעם או פעמיים מדוע הם כל כך שמחים. עד כמה הוא צמא? חשבתי בתמיהה, כשהבחור היה מדלג אחרי בעליצות כמו ראה כבר בעיני רוחו את כוס המים המובטחת.
בסוף פגישה מוצלחת, לפני שהלך ברגל אל ביתו המרוחק מספר רחובות מביתי, הוא ליווה אותי עד לבניין. היה ערב חם, ואני זכרתי את הסצנה הקבועה בסרטים שבה הבחורה מציעה לבחור קפה או שתייה בסוף הערב. "רוצה לעלות לשתות משהו?" שאלתי. ברור שהוא רצה.
איזה אושר, חשבתי, כשהובלתי אותו למעלה ונכנסנו אלי לדירה. מזגתי לו כוס מים ונשענתי על הקיר בזמן שהוא לגם והביט בי, חצי מחייך. חייכתי בחזרה. איזה חמוד, חשבתי, כאילו שהוא מנסה להגיד לי משהו.
הוא סיים לשתות. "טוב", אמרתי. "אז...". ולפתע, הוא התקרב אלי. הזדקפתי לעברו ולקחתי את הכוס. "אז ביי?" אמרתי. הבלבול שעל פניו גרם לי לחשוב שאולי הוא קיווה בכלל שגם אציע לו עוגייה. "רוצה ביסקוויט?" שאלתי, מנסה לצאת הכי בסדר והכי מארחת למופת, כדי שהוא יחזור הביתה עם רצון להמשיך לדייט שני. "הממ... לא", אמר. עדיין מבולבל, מעט מנוכר. "המ... לילה טוב". הוא הלך לאחר שנפרד ממני בחיבוק אדיב.
גדלתי בעולם של בנות, ספרים וסידורי תפילה. כשאני אומרת למישהו "בוא נעלה אלי לשתות", אני מתכוונת שנעלה אלי לשתות. הוא חשב שזה מוביל לסקס. אני באותה תקופה בכלל לא דמיינתי שזה מה שעובר לו בראש. כל גבר שמבין את המנטאליות של דייט היה חושב כמוהו. אבל זה רק בגלל שהם גדלו בעולם הזה. יש להם יתרון עלייך בהבנת השפה. עניין ה"לעלות לשתות" בסוף הדייט הוא רק טיפה בים המונחים של השפה הזאת.
אבל אם נחזור לבחור ההוא, אז כן יצאנו לדייט שני. המקרה המביך מהדייט הראשון כנראה הצליח לעורר בו סקרנות כלשהי. אלא שבדייט השני קרה דבר אחר: מסתבר שלחילונים יש שפת קודים שלמה שמתבססת על יצירת קשר עין והטיה מיוחדת של הראש, שמרמזת להם שאת רוצה להתנשק. אני לא ידעתי את זה, א' דווקא כן, והוא פירש ממני רצון להתנשק כשבעצם ניסיתי להחליט מה צבע העיניים שלו.
הרתיעה הפתאומית שלי, כשהוא התקרב אליי לפתע, כנראה העליבה אותו. לבסוף נאלצתי להסביר לו את העניין - שזה לא הוא, זאת אני. ליתר דיוק: זה הרקע שלי. וזה דווקא מצא חן בעיניו.
בפגישתנו השלישית כבר היה ברור שזה לא יהיה זה. מסתבר שהוא היה יכול לסבול אכזבה של לצאת מהדירה שלי כלעומת שבא, או של נשיקה שהתקבלה בהפניית ראש, אבל הפעם השלישית שהוא בא לראות אותי, הייתה בעקבות סמס שהוא שלח ב-11 בלילה. "ערה?" הוא כתב, ואני עניתי "כן, רואה סרט, ואתה מוזמן". הוא בא, ואני, שמאד רציתי לראות את הסרט, לא הבנתי מדוע הוא מנסה להפריע לי לצפות בו עד הסוף. באת לראות סרט או לא?
הרבה לפני הכתוביות הוא קם והלך, ואמר שידבר איתי מחר. "כבר?", שאלתי, "אבל הקטע הכי טוב עוד לפנינו!". הוא בהה בי מזועזע, ואני די בטוחה ששאל את עצמו בפעם המיליון מאז שפגש אותי - "מה נסגר איתה, לעזאזל".
לפנייה לכתב/ת 
