לא רק דוראנט: ההעברות ששכחנו ב-NBA
הסופרסטאר ערק לגולדן סטייט, ווייד עזב את מיאמי, הורפורד הצטרף לבוסטון. בצל שלושת הכוכבים הללו שוק השחקנים החופשיים זימן עוד כמה מהלכים שחמקו מתחת לרדאר ולא זכו להתייחסות הראויה להם. בחרנו בארבעה כאלה וניסינו לנתח את המשמעויות של כל אחד
בצל כל ההעברות הנוצצות האלה, הכותרות המרכזיות של שוק השחקנים החופשיים ב-NBA, עברו מתחת לרדאר התקשורתי והציבורי כמה מהלכים מעניינים מאוד ולא פחות חשובים. בחסות מסך העשן מהעריקה של KD לסן פרנסיסקו וסיום הרומן בין "פלאש" להיט – וחגיגת המשכורות המדוברת שלא נרחיב עליה הפעם את הדיבור – קבוצות קיבלו חיזוקים מרתקים ובחלק מהמקרים בנו את עצמן דרכן כמעט מחדש.
עכשיו, כשהכל קצת נרגע, מצאנו זמן לעשות סדר ולנתח ארבע עסקאות בולטות שלדעתנו לא קיבלו את ההתייחסות הראויה להן בשבועיים האחרונים, מאז שהבנו שמייק קונלי ירוויח בחמש העונות הקרובות 153 מיליון דולר.
אל ג'פרסון: משארלוט לאינדיאנה
לטוב ולרע, אל ג'פרסון היה (יחד עם קמבה ווקר) הפנים של שארלוט בשלוש השנים האחרונות. אבל העונה החולפת השכיחה קצת את הטוב שנתן להורנטס והעלתה סימני שאלה בנוגע לנחיצות שלו בקבוצה שהגיעה לאן שהגיעה בעיקר בזכות החדירות והאנרגיה של ג'רמי לין והשלשות והאיכות של ווקר. הם לא ירדו לגמרי מהשולחן בפלייאוף, אבל ההבלחות האיכותיות בסדרה מול מיאמי הראו שהוא שם מאחוריו את פרשת הסמים והפציעה הלא קלה, ועם הכוונה נכונה ובמקום אחר יכול לחזור למעמד שחקן הפוסט הקטלני שהיה בשנותיו הקודמות בליגה.
אינדיאנה, שנתנה את הסיפתח לטירוף ההעברות הקיצי עם טרייד מרתק שהעביר לידיה את ג'ף טיג מאטלנטה במקום ג'ורג' היל, הופכת בעזרתו לקבוצה עם פוטנציאל התקפי משופר. זה לא רק הציוות בין טיג לג'פרסון שמבטיח הרבה (ויכול להיות נפיץ במיוחד אם טיג יידע למצוא אותו במקומות המתאימים לו ומול השומרים הנכונים בצבע), אלא הוויתורים המתבקשים על סולומון היל ויאן מהינמי (לניו אורלינס ו-וושינגטון בהתאמה), הצירוף של תדאוס יאנג, הבחירה לשנות את פניה ועדיין להפקיד את המפתחות בידיים של פול ג'ורג'. נראה שעכשיו יש לו הרבה יותר עם מה לעבוד, במיוחד אם מונטה אליס ירים בחזרה את הרמה ויהיה הסקורר הנהדר שהוא מיועד להיות.
נייט מקמילן, שמחליף את פרנק ווגל על הקווים ונחשב למומחה הגנתי, יצטרך לחשוב איך מחביאים כמו שצריך שחקן רך כמו ג'פרסון שגם בגיל 31 מהווה נטל מסוים בצד הזה של המגרש. בהתקפה הוא כבר ייהנה ממנו בלי צורך לחשוב איך. אם זה יקרה, ובהנחה שיידע להמשיך להפיק את המירב ממיילס טרנר הנפלא, הפייסרס מסוגלים להשתקע בצמרת המזרח. הדרך לשם עוברת דרך ג'פרסון בריא ומאושר.
דווייט הווארד: מיוסטון לאטלנטה
בניגוד לכמה כוכבים אחרים שקבעו פגישות עם מספר קבוצות ורק בסיום סשן של שיחות וחיזורים קיבלו החלטה בנוגע לעתידם, הווארד חתך עניינים די מהר ובחר באטלנטה, במהלך שהדליק עבור אל הורפורד את נורות היציאה מהמועדון. אחרי שנים לא קלות של חיפוש אחר משמעות והוקרה ביוסטון הוא חוזר הביתה, לג'ורג'יה, וקשה מאוד להמר מה יוליד הקאמבק הזה. אתם יודעים, בסופרמן עסקינן.מאז השנים באורלנדו הווארד סובל. בלייקרס אכל מרורים מקובי בראיינט, ברוקטס היה שותף לתקופה שהתחילה בצורה מבטיחה והסתיימה בהתרסקות מכל הבחינות, חברתית ומקצועית, וגם עשתה לו נזק תדמיתי. שיתוף הפעולה עם ג'יימס הארדן נמאס עליו, נמאס על הארדן ונמאס על הסביבה, ולמרות ההעפלה לגמר המערב לפני שתי עונות היה ברור כי לקבוצה בראשותם יש תקרת זכוכית ברורה. הם לא יעזרו אחד לשני להיות יותר טובים לאורך זמן. יחד הם לא יכולים לאחוז בהגה, אז עדיף להיפרד ולנסות להוביל כל אחד במקום אחר.
מבחינת אטלנטה לסוויפ השני ברציפות לקליבלנד הייתה משמעות ברורה: צריך לפרק את מה שיש ולהרכיב משהו אחר, כי ככה לא בטוח שכדאי להמשיך. הקאדר הקיים בהובלת טיג, הורפורד ומילסאפ היה נהדר עד שהוא ראה מולו את לברון ג'יימס וקיירי ארווינג וקיבל פיק ברכיים. הישארות במתכונת הקיימת הייתה בבחינת מלכודת דבש. אז מילסאפ נשאר, השניים האחרים הלכו והווארד נכנס לנעליו של הורפורד כדי לבשר על עידן חדש בקבוצה שהייתה יכולה להוציא מעצמה יותר ובקונספט הנוכחי שלה מיצתה את עצמה.
עיקר התנועה בזמן האחרון בפיליפס ארנה הורגשה בכיוון הכניסה לאולם. מלקולם דילייני הבריז לברצלונה והגיע כדי להגשים את חלום ה-NBA, ויחד איתו הצטרפו גם טוריאן פרינס ודיאנדרה במברי דרך הבחירות ה-12 (בטרייד מיוטה) וה-21 בדראפט (וג'ארט ג'ק שעזב את ברוקלין והגיע על חוזה מינימום).
כבכיר המצטרפים הווארד הוא ה-טלאנט בחבורה ("WELCOME" ענק עם תמונה שלו במדים החדשים קיבל את פני הגולשים שנכנסו אתמול לאתר של ההוקס), שחקן שאמנם לא מאופיין בקשיחות המסורתית של אטלנטה אבל נותן אקסטרה משמעותית להגנה מעולה ממילא.
במסיבת העיתונאים שבה הוצג לא יכול היה לעצור את הדמעות והודה כי קבוצתו החדשה גרמה לו להאמין בעצמו שוב. אם ההתקפות יעברו דרכו הוא יוכל לסדר לקייל קורבר המון זריקות חופשיות, להחזיר לאטלנטה את הניצוץ שאבד לה עם העזיבה של הורפורד ולרכך את המכה הכרוכה בה. עכשיו רק צריך למצוא רכז ברמה גבוהה שיסייע לקנת בייזמור ודניס שרודר.
בוריס דיאו וג'ו ג'ונסון: מסן אנטוניו ומיאמי ליוטה
בדיוק שני השחקנים שיכולים לעזור לג'אז לקפוץ שתי מדרגות ולהתברג בפלייאוף. בעונה החולפת יוטה הייתה שווה מקום שם ופספסה אותו על חודו של משחק, ניצחון-שניים כנראה היו מספיקים לה כדי לעשות את זה. השלד הקיים עמוס בכישרון והיה רק צריך קצת יותר עומק, ובסופו של דבר קיבל כלים שיוכלו לעזור לו להגיע רחוק יותר ממקומות 5-6.
את הפוטנציאל העצום של בוריס דיאו כולם מכירים, ג'ו ג'ונסון (למרות קדנציה לא מלהיבה בפלורידה) הוא כבר הדבר האמיתי. דיאו יכול סוף סוף לקבל תפקיד מפתח בקבוצה אחרי חמש שנים שבהן בעיקר סייע מהספסל ולהוכיח שהוא ראוי לו בעוד ג'ונסון הציג פלייאוף שקט ויציב וקלע בתקופה שלו בהיט ב-41.7 אחוזים לשלוש. יוטה היא קבוצת שלשות טובה גם ככה שבעזרתו יכולה להפוך למצוינת מחוץ לקשת.
בלי טריי בורק, אבל יחד עם ג'ורג' היל, דאנטה אקסום שהתאושש מפציעה ועמודי התווך גורדון הייוורד, רודי גובר ורודני הוד, יוטה היא אחת המרוויחות מהלופ של הקיץ האחרון. היא לא עברה מתיחת פנים או שינוי מהקצה לקצה, רק הוסיפה תבלינים על התמהיל הקיים ועשתה זאת בצורה מדויקת ובמינון הנכון. עכשיו היא רק צריכה לגדל אופי ולחבר כמו שצריך את כל החלקים החדשים לפאזל כדי להפוך לעוד יריבה חזקה במערב העוצמתי, מהסוג שיכולה לקרוא תיגר על סן אנטוניו, ל.א קליפרס ואוקלהומה סיטי ולנסות לדגדג כל אחת מהן בכל יום נתון.
ג'רמי לין: משארלוט לברוקלין
כשג'רמי לין הגיע לאימון הראשון בשארלוט המאבטחת לא זיהתה אותו והשאירה אותו מחוץ לאולם. היום אין אף אחד בסביבת הטיים וורנר קייבל ארנה שלא יודע במי מדובר, ולא רק בגלל התספורות המיוחדות. להורנטס הוא הגיע כדי לחזור ליהנות מהמשחק אחרי עונת בלהות בלייקרס. מבחינת המספרים אתם עלולים למצוא דמיון בין שתי התקופות (העונה קלע 11.7 נקודות ב-26.3 דקות, ב-2014/2015 11.2 ב-25.8), אבל זה בערך הדבר הזהה היחיד ביניהן.
העונה לין היה אחד משחקני הספסל היעילים במזרח, כוח אנרגטי שיכול לשנות משחקים בזמן קצר. הייתה לו תרומה חשובה בהצלחה הנעימה של שארלוט, שהייתה רחוקה משחק אחד מהעפלה ראשונה לחצי הגמר האזורי מאז 2002. כשהספרס למשל הגיעו לביקור והיו במומנטום אחרי רצף של שישה ניצחונות (כולל אחד על גולדן סטייט) לין הלם בהם עם 15 נקודות ברבע האחרון ו-29 במשחק כולו, מחק כמעט לבד פיגור 23 והפך אותו ליתרון הגדול ביותר שסן אנטוניו איבדה בעידן טים דאנקן.
שארלוט התחילה את השוק הזה מעמדת מוצא בעייתית; ארבעה שחקני מפתח שלה סיימו חוזים, והמטרה העיקרית הייתה לנסות ולהשאיר את רובם או כולם כדי לשמור על הגרעין שהפך אותה להפתעה המרעננת שהייתה. ניקולה באטום ומרווין וויליאמס זכו לחוזים משודרגים מאוד, ג'פרסון הלך למקום אחר ולין לא ניצל את אופציית השחקן שהייתה לו - וירוויח בנטס כמעט פי 6. עניין של מה בכך בתקופה שבה טימופיי מוזגוב נהנה מחוזה מנופח של 64 מיליון דולר לארבע שנים.
בברוקלין הוא יתאחד עם קני אטקינסון, ששימש כעוזר מאמן כששיחק בניקס. הנטס מצידם ניסו לגייס כוחות חדשים כדי לשכוח עד כמה שניתן מהעונה הקטסטרופלית האחרונה שלהם ולנסות לחזור לפלייאוף, ועד עכשיו לין הוא גולת הכותרת שלהם בפגרה הזו. החבירה האחרונה של לואיס סקולה לקבוצה, גם אם לא חווה תקופה חלומית במיוחד בטורונטו, מחזקת את הרלוונטיות של ברוקלין ואמורה לגרום ללין להרגיש טוב יותר עם ההרפתקה שלקח על עצמו.
עד עכשיו, צריך לומר, זה ממש לא היה הקיץ של הנטס. הם כבר השיגו את טיילר ג'ונסון וראו איך מיאמי משווה עליו את ההצעה ומשאירה אותו אצלה, עברו אותו סרט בדיוק עם אלן קראב (שממשיך בפורטלנד) ונשארו עם גרייביס ואסקז שהגיע ממילווקי, ג'סטין המילטון מולנסיה וטרבור בוקר מיוטה. אנדרה ברניאני המאכזב כבר לא כאן והוחלף בסקולה.
על-פי הדיווחים האחרונים דיון וויטרס עשוי להגיע ואם זה יקרה הוא יכול לעזור מאוד לעזור ללין, ברוק לופז ובויאן בוגדנוביץ'. עדיין לא הוכח שלין יכול להוביל קבוצה לפלייאוף כשהוא על תקן הכוכב, אם הקאסט הקיים של ברוקלין (שאיבד את תדאוס יאנג) יישאר במתכונתו הנוכחית זה לא צפוי לקרות וההיצע הנמוך של השמות הגדולים לא מוסיף מקום לתקווה בעניין. אבל עוד שחקן אחד או שניים טובים יכולים להעניק לרומן בין הצדדים משמעות רחבה משנדמה ולהחזיר לארגון שבור ושפוף כמו ברוקלין חדוות חיים ועוקץ. גם אם ה"לינסניטי" כבר לא יחזור, ג'רמי לין הוא עדיין תוספת כוח חיונית לקבוצה בירידה.
לפנייה לכתב/ת 
