לא יזיק לנו לאמץ גישה סוקרטית
הכלכלה היא מדע או אידיאולוגיה? לשאלה הזו אין תשובה מוחלטת. אנו חלוקים על נתונים, על פרשנויות, ועל תיאוריות. לא היה מזיק לכולנו לאמץ גישה מעט סוקרטית לדברים: להבין שאנחנו יותר לא יודעים מיודעים. טור פרידה
אחת השאלות המטרידות במיוחד היא "האם כלכלה היא מדע או אידיאולוגיה". במילים אחרות אפשר לשאול כך: הכלכלה היא מדע ניטראלי מערכים או שהערכים הם חלק ממנה? אפשר להסביר את השאלה הזו באמצעות מבט על פעולת כלי התקשורת. האם הטלוויזיה שמצלמת את המציאות עצמה היא ניטראלית או לא? התשובה הנאיבית תגיד שהיא ניטראלית לגמרי.
לכל הטורים של אושי שהם קראוס
יש לנו טכנולוגיה שקופה. היא מביטה במה שקורה ופשוט מצלמת אותו. אבל מבט מעמיק יותר יראה שהעניינים מורכבים יותר. העולם מלא אירועים ובמהדורת החדשות בחר מישהו מסויים – אדם שאינו ניטראלי – להציג דווקא אירוע מסויים. הוא בחר לשלוח צוות צילום למקום מסויים, מפני שהוא חושב שהאירוע הזה חשוב יותר והחשיבה שלו נשענת על תפיסת העולם שלו ועל הערכים שלו.
בכלכלה, נוכל לומר, אולי, שהתיאוריה הכלכלית שקופה, אבל המדענים שמפעילים את הכלים התיאורטיים האלה הם אנשים בעלי תפיסות עולם שונות. והנה, הם בוחרים על מה להחיל את המחקר הכלכלי. האם לחקור את האינפלציה או את משבר בחוב הלאומי.
לא ענינו
אז מה? ענינו? הכלכלה היא לא מדע? לא בהכרח. הרי אנחנו מדברים על התיאוריה, לא על האנשים שמשתמשים בה. האיש יכול להיות בעל אג'נדה והמדע שהוא מפעיל ניטראלי. אבל גם זה לא כל כך פשוט.
אם נחזור לטלוויזיה, אנחנו מדברים על העדשות הניטראליות. על חוטי החשמל, על הכרטיסים האלקטרוניים. האם אלה לא ניטראליים? ובכן, אולי הם ניטראליים, כי אין להם שום כוונה פנימית; הרי הם חפצים, אבל יש להם מבנה מסויים והוא זה הוא שמייצר את תמונת העולם. עדשה א' במצלמה תייצר סרטון במראה מסויים ואילו עדשה ב' תייצר מראה שונה לאותה מציאות. ולתיאוריה הכלכלית: גם הנחות היסוד של הכלכלה. אלה העומדות ביסוד החשיבה של אותה תיאוריה מסויימת גוזרות באופן מסויים את תמונת העולם שהיא מחזירה.
סוקרטס
אז האם הכלכלה היא אידיאולוגיה? לא בעיני. ומה כן? כדי לענות נלך אלפיים שנה אחורה. הולך לו סוקרטס למקדש של האל אפולו בדלפי ופוגש את הכהנת; את הפיתיה. באמצעותה הוא שואל את האל אפולו "מי אני". "אתה החכם ביותר בעולם", עונה לו אפולו. יושב סוקרטס בחוץ ומתפלא. כל כך הרבה דברים, הוא חושב לעצמו, אני לא יודע. אז איך זה שאני החכם ביותר בעולם?
ומצד שני, אפולו, האל הגדול, לא באמת יכול לטעות. ואז מבין סוקרטס מה זו חכמה. לדעת שאתה לא יודע. וסוקרטס עובד כמורה חכם והוא מיילד מהתלמידים שלו חכמה. הוא מביך אותם, מאתגר אותם ואפילו שובר את המעטה העליון של הבטחון העצמי בידיעה. הוא מראה להם שהם לא יודעים. ואז מתוך הבלבול, כמו עלה ירוק שצומח מתוך אספלט שבור, עולה תובנה חדשה; עולה האדם עמוק יותר, מורכב יותר ואולי טוב יותר.
איך זה קשור לכלכלה?
אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים את כל התשובות לכל השאלות. אבל הנושא הזה מורכב במיוחד, אנחנו חלוקים על הנתונים, על הפרשנות שלהם, אנו חלוקים מוסרית וחלוקים אידיאולוגית. לא היה מזיק לכולנו לאמץ גישה מעט סוקרטית לדברים: להבין שאנחנו יותר לא יודעים מיודעים. לשבת וללמוד. לקרוא. לדבר ולחשוב על הנושא.
פרידה
כמעט שלוש מאות טורים פרסמתי ב-ynet. ובכולם ניסיתי ללמד ברצינות אבל גם באופן קל ופשוט. הצגתי תיאוריות רבות, שונות ומנוגדות כדי להעשיר את השיח. זה היה מהנה ומספק, אבל הגיע זמן שינוי.
זהו טור אחרון, טור פרידה. תודה לכם הקוראים, חלקכם איתי כבר חמש שנים. תוכלו לשמור על קשר באמצעות הפודקסט שלי "קטע פילוסופי" (מבית קטעים בהיסטוריה), לכתוב לי, להפגש או להזמין הרצאות במייל שלי.
להתראות ותודה על הקריאה.
לפנייה לכתב/ת 
