עדיין אוהבים אותנו: סקורפיונס בישראל
עטופים בדגל ישראל ושופעים מחמאות, הוכיחו חברי להקת סקורפיונס שיש להם מה לתת לקהל הישראלי גם בהופעה הרביעית שלהם בארץ. למרות בחירת שירים בעייתית המופע הצליח להקפיץ, לרגש ובעיקר - לפזר אהבה
להקת הרוק הגרמנית הוותיקה סקורפיונס שבה לישראל בפעם הרביעית במופע במסגרת טור 50 שנות פעילות שהתחיל ב-2015 ונמשך גם השנה. כ-8000 איש, רובם בסביבות ה-40 50 הגיעו אתמול (ה') להיכל מנורה מבטחים בתל אביב וצפו במופע שהתחיל לאט ואט אט הגביר.
עוד ביקורות הופעות בערוץ המוזיקה של ynet:
טיים אימפלה: בדרך הנכונה לרשת את רדיוהד
פסטיבל Open'er: סקס, פולין ורוקנ'רול
קווין ואדם למברט בהופעה: כמעט כמו בתקופת מרקורי
את ההופעה בחרה הלהקה לפתוח עם שיר חדש יחסית "Going out with a bang" מהאלבום האחרון שיצא ב-2015, שיר שלא הצליח לייצר אווירה בקהל. בשיר השני, "Make it Real", הם החלו לפרוט על מיתרי הפטריוטיות והאהבה לישראל כאשר וידאו ארט של חברי הלהקה על רקע דגלי ישראל הדליק קצת את הקהל. קלאוס מיינה, סולן הלהקה, סיים את השיר בקריאה נרגשת: "ערב טוב תל אביב, טוב לחזור". ב-"The Zoo" הבועט הלהקה כבר התחממה וכך גם הקהל שנהנה מהעובדה שמיינה לא הפסיק לזרוק לעברו מקלות תופים.
הם המשיכו עם קטע סולו לגיטרה ומחרוזת שירים משנות ה-70 שאחריהם הגיע "We Built This House", אחד השירים הבולטים יותר באלבומם האחרון "Return to Forever" שבו הלהקה בחרה קו מעט פופי יותר מהסגנון הרגיל שלה.
במחרוזת אקוסטית שנפתחה עם "Always Somewhere" ההיכל הואר באורות הסמארטפונים והמופע החל לצעוד בכיוון הנכון, כשגם הקהל התעורר. הסאונד בחלק הזה של המופע היה מאוזן מאוד, והמחרוזת המשיכה בשיר חדש יחסית נוסף - "Eye of the Storm", שלא הותיר רושם רב, והסתיימה באחד השירים האהובים ביותר על הקהל הישראלי, "Send Me an Angel", שזכור גם בזכות הביצוע המשותף של הלהקה עם הזמרת ליאל קולט.
בסוף הביצוע מיינה התעטף בדגל ישראל והודיע לקהל שהוא מגיש לנו כעת שיר של תקווה, "Wind of Change", ללא ספק הלהיט הגדול ביותר של הלהקה שנכתב לפני נפילת חומת ברלין. החומה בהיכל מנורה נפלה, מיינה שהתעטף במשך כל השיר בדגל אפשר לקהל לשיר בית שלם וכמה פעמים את הפזמון, ולרגע נוצרה תחושה שאולי באמת יכולה להגיע כאן רוח של שינוי למדינתנו הקטנה, או לפחות להופעה שכבר עלתה על הגל הנכון, עם "Rock n' Roll Band" ותרועות הקהל.
הקצב המהיר נמשך עם שיר ישן יותר - "Dynamite" שגם נשמע טוב כשמיינה התרוצץ לאורך הבמה וגם נראה טוב הודות לתאורה ווידאו ארט מושקעים. סולו תופים של מיקי די, מתופף בחסד עליון שמתארח בסיבוב הזה, הקפיץ את הקהל במשך חמש דקות אנרגטיות, והוויברציות שהרעידו את הכיסאות הובילו אותנו לחלק האחרון של המופע - שהחל עם "Blackout" שלווה באפקט של גיטרה מעשנת של רודולף שנקר, הגיטריסט השני בלהקה ואחד ממייסדיה.
אחריו הגיע ביצוע מצוין של "No One Like You", השיר האהוב על כותב שורות אלה, שלא נוגן במופע הקודם בישראל והסתיים כמובן בדבריו של מיינה, שאמר שאין עוד אחת כמו תל אביב. מיד אחר כך הגיע הלהיט "Big City Nights" - הקהל צעק את שם השיר פעמים רבות והריע ארוכות כשהלהקה ירדה מהבמה לפני ההדרן.
בדומה להופעה של הלהקה בישראל ב-2010, ההדרן נפתח בקלאסיקה "Still Loving You", והקהל הנרגש שר בקול עם מיינה - שלא הפסיק להרעיף מחמאות על ישראל. הסיום הגיע עם הלהיט "Rock You Like a Hurricane", שבסופו הקהל פשוט לא רצה שהלהקה תרד מהבמה ומחיאות הכפיים נמשכו דקות ארוכות.
בסך הכל האנרגיות של הלהקה והביצועים היו טובים, אך בחירת שירים לוקה בחסר (איפה "You and I" או "Moment Of Glory"?) וקצת יותר מדי קטעי סולו גיטרה ארוכים פגעו ברצף. מצד שני, לא זכור לי מופע של להקה מחו"ל שמגיעה כבר פעם רביעית לישראל, והסולן שלה מתעטף בדגל ישראל ולאורך מופע שלם מבהיר כמה טוב לו להיות כאן וכמה הם עדיין אוהבים אותנו. גם אנחנו אותם.
