"אנשים בכו ורצו. ברחתי כמה שיותר רחוק מהגיהנום הזה"
דמיאן אלמאן, כתב עיתון מקומי, צפה במופע הזיקוקים בניס שהפך לשדה קטל: "משאית המוות חלפה מטרים ספורים ממני ולא הבנתי. הייתי משותק"
"כל הצופים החלו לעזוב את המקום - ואז נשמע רעש מרחוק. צעקות. המחשבה הראשונה שלי הייתה: מישהו רע כנראה רצה להכין זיקוקים בעצמו ולא שלט בהם. אבל לא. כמה שניות לאחר מכן, משאית עצומה בצבע לבן דהרה במהירות לעבר האנשים ופגעה במקסימום אנשים".
בין ההמונים שנסו על נפשם במתקפת הטרור בניס שבריביירה הצרפתית היה כתב העיתון Nice Matin, דמיאן אלמאן. הוא סיפר על הרגעים שקדמו לפיגוע המשאית: "האווירה הייתה טובה, זיקוקי הדינור היו נחמדים, ילדים זרקו אבנים קטנות למי הים והאזור היה מלא באנשים. זה היה ערב מגניב".
בסיום המופע בחוף הים, כשרבים שבו לבתיהם מחגיגות יום העצמאות הצרפתי, יום הבסטיליה, החל נהג משאית - צרפתי ממוצא תוניסאי - לדהור לעבר ההמון כשהוא מותיר אחריו שדה קטל. "ראיתי גופות עפות על המדרכה כמו פינים בבאולינג", סיפר הכתב הצרפתי. לדבריו, "משאית המוות חלפה מטרים ספורים ממני ולא הבנתי. שמעתי רעש, צעקות שלעולם לא אשכח. הייתי משותק. לא זזתי. מסביבי הייתה בהלה רבה. אנשים רצו, בכו ורצו. אז הבנתי מה קורה ורצתי עם כולם".
"זה נמשך כמה דקות והרגיש כמו נצח", סיפר אלמאן והוסיף כי שמע קולות וצעקות מכל עבר: "אל תישארו כאן", "איפה הילד שלי? איפה הילד שלי?", "תפסו מחסה".
הכתב הצרפתי הגיע לזירת פיגוע הדריסה וסיפר שראה גופות בכל מקום. "כל חמישה מטרים הייתה גופה ללא רוח חיים. דם, אנשים נאנקים מכאב". לדבריו, האנשים שרחצו בחוף הים היו הראשונים להגיש עזרה ראשונה. "הם הביאו מים לפצועים ומגבות שאותן הניחו על הגופות. רציתי לעזור, לעשות משהו, אבל לא הצלחתי. הייתי עדיין משותק". ואז סיפר ששמע אנשים צועקים "הוא חוזר! הוא חוזר!", אבל הדבר לא היה נכון. "הנהג הרוצח סיים את מעשהו כמה עשרות מטרים מאיתנו, גופו מנוקב בכדורים. שמעתי צעקות ובכי, הרבה בכי".
"עליתי על האופניים החשמליים שלי וברחתי כמה שיותר רחוק מהגיהנום הזה. זה היה ערב מחריד", הוא סיכם את הערב שהתחיל בחגיגות והסתיים בטרגדיה גדולה.
לפנייה לכתב/ת 
