"הג'וב הצרפתי": הטרור מוחשי, העלילה פחות
נסיבות עלילתו של הסרט מזכירות את פיגוע יום הבסטיליה בניס, אך אין בו עומק של ממש - מהגזענות שהוא חוטא בה ועד עלילת מתח מחוררת, ומחסור חמור בכימיה בין הכוכבים אידריס אלבה וריצ'רד מאדן. למרות כמה סצנות זריזות ידיים חביבות, "הג'וב הצרפתי" לא מצדיק יציאה לקולנוע
בסמיכות מצמררת למתקפת הטרור בניס, יצא בסוף השבוע לאקרנים אצלנו (כמו גם בצרפת) "הג'וב הצרפתי" ששמו המקורי הוא "יום הבסטיליה" ("Bastille Day"), ועניינו פיגוע קטלני בפריז הגובה את חייהם של ארבעה בני אדם ומתברר כהסוואה למשהו אחר לגמרי.
ברובד אקטואלי, "הג'וב הצרפתי" מבקש לעסוק במתחים אתניים ופוליטיים בצרפת של היום המשולבים בעלילת מתח מחוררת. סצנת השיא שלו נראית כמו שילוב של "עלובי החיים" ו"מת לחיות", והמסר הוא שהמהפכה הצרפתית יכולה לחזור על עצמה. הבעיה היא, שהאמירה הזו טבולה בדימוי גזעני של מהגרים מוסלמים בצרפת, שמוצגים כלא יותר מאשר המון מוסט על ידי תככיהם המניפולטיביים של בעלי שררה לבנים.
ביקורות נוספות במדור הקולנוע:
עידן הקרח: מסלול התנגשות
כסרט פעולה, "הג'וב הצרפתי" הוא מוצר זניח למדי, המצוות סוכן CIA שחור (אידריס אלבה) וכייס לבן (ריצ'רד מאדן מ"משחקי הכס"), שניהם אמריקנים בפריז, במירוץ נגד הזמן על מנת לעצור התרחשות אנרכית שעתידה לפרוץ ביום נפילת הבסטיליה, ושהגורמים לה אינם מה שנדמה בתחילה כפונדמנטליזם דתי או קיצוניות פוליטית.
הסיפור מתחיל להתגלגל כאשר הכייס המשויף (שבתחילת הסרט מעלים בווירטואוזיות ארנקים וחפצים אחרים של קהל הצופה במופע עירום למרגלות הסאקרה-קר), מפלח תיק ובתוכו דוב פרווה תמים. אלא שהדוב הזה הוא למעשה פצצה מתקתקת, ואחרי שבאכזבתו הכייס נוטש את התיק בכיכר קטנה – מתרחש הפיצוץ שמוביל למותם של ארבעה.
העניינים מסתבכים עוד יותר עבורו כאשר תמונתו נקלטת במצלמות אבטחה, והכייס, שנחשד כטרוריסט, הופך עתה למבוקש לא רק על ידי המשטרה וסוכנויות הביון אלא גם על ידי מי שהתקינו את הפצצה (שאמורה הייתה להתפוצץ במטה הריק מאדם של מפלגת החזית הלאומית הצרפתית), ושעקבותיהם מובילות לכאורה אל מסגד ברובע סן-דני.
אין טעם לחפש היגיון באופן שבו מתנהלת העלילה, אך כאשר הסוכן האמריקני מאתר את הכייס, מתברר לשניהם כי הם מעורבים בקונספירציה שמובילה אל המסדרונות הפוליטיים, אל הבנק הלאומי הצרפתי ואל טרור ברחובות שאמור לפרוץ, כמה מחריד לחשוב על זה עכשיו, דווקא ביום הבסטיליה, 14 ביולי. בהמשך מצטרפת אליהם גם צעירה רדיקלית מבולבלת (שרלוט לה-בון) שמשמשת פיונית בידי הנבלים, ושאת התיק בו נשאה את הדוב הממולכד פילח הכייס.
פריז הפכה בשנים האחרונות לאתר צילום פופולרי עבור סרטי פעולה מהדרג הזוטר (ע"ע "מפריז באהבה" בכיכובו של ג'ון טרבולטה המנסה למנוע פיגוע טרוריסטי בעיר, ו"חטופה" עם ליאם ניסן), אך דבר מקסמה לא ניכר בעבודה הנוכחית שבה מככבים שלושה בריטים בתפקידי אמריקנים דווקא. הזיווג בין אלבה ומאדן שעונה על תביעות התקינות הפוליטית שנוסחו עוד בסדרת סרטי "נשק קטלני", פשוט לא עובד. רגעיו המשעממים ביותר של הסרט הם אלה שבהם השניים נאלצים, ובכן, פשוט לדבר אחד עם השני.
במקרה של אלבה, "הג'וב הצרפתי" עוד יתברר כגול עצמי. כבר שנים רוחשות השמועות שהנה עתיד להפציע ג'יימס בונד שחור שייכנס לנעלי דניאל קרייג עם פרישתו, ושמו של אלבה (הבריטי) ניצב בראש מצבת ההימורים בהקשר זה. אז כן, האיש בהחלט יודע לכסח ת'רעים ולהתבדח תוך כדי ואחרי, מזנק כהלכה בין הגגות המשופעים של הבירה הצרפתית, ומנהל מרדפי מכוניות פרועים ברחובות. אבל הוא מתברר פה כלא יותר מאשר התשובה השחורה לליאם ניסן מאשר מועמד משמעותי לתפקיד 007, והופעתו נטולה נוכחות של ממש.
חלקו האחרון של הסרט מבקש לומר משהו על סכנת ההסתה הטמונה ברשתות החברתיות, אבל זו כאמור לוקה בייצוג מתנשא של מהגרים ומוסלמים. לזכות הסרט, שביים ג'יימס ווטקינס (מי שאחראי גם לעיבוד הקולנועי הכושל של "האישה בשחור" עם דניאל רדקליף), עומדות כמה סצנות משעשעות של זריזות ידיים, שהופכות את "הג'וב הצרפתי" למשהו נוסח "האשליה" פוגש את "מפריז באהבה". ניסוח אחר: לא משהו שאמור להטריח את הצופה אל הקולנוע.
