השפעת הטכנולוגיה על המוח של הילדים שלכם
ילדים לא מתקשרים אחד עם השני בגלל הסמארטפונים, סובלים מבעיות קשב וריכוז עקב התמכרותם למחשבים וחשופים יותר לאלימות כתוצאה מהרשתות החברתיות. בטוחים שזה נכון? לפני שמאשימים את הטכנולוגיה בכל הדברים הרעים, הגיע הזמן לנפץ כמה מיתוסים ולהבין את עולמם של הילדים
בשיתוף שירותי בריאות כללית
כמו בכל דבר שקשור בבני אדם, המדיה בכלל והמדיה החברתית בפרט גורמות לנו לשילוב מעורר עניין של פחד והנאה. אנחנו נהנים לצפות בטלוויזיה, להתעדכן בפייסבוק על שקורה בעולם, לקבל הודעות מעניינות בוואטסאפ ולעקוב אחרי החברים שלנו באינסטוש. מצד שני, הזמן שאנחנו מקדישים למדיה החברתית מעורר בנו פחדים של חוסר שליטה, גם לגבינו וגם לגבי ילדנו.
הרשת מלאה במיתוסים, מאמרים ומחקרים היוצרים תחושה שהמדיה פוגעת ביכולות הקוגניטיביות של ילדינו ובכישורים החברתיים שלהם ותיכף כולנו נהפוך ל'רובוטים' חסרי שליטה. הגיע הזמן לנפץ כמה מיתוסים נפוצים בנוגע להשפעת עולם הטכנולוגיה על הילדים שלנו:
1. הטכנולוגיה משבשת את התפתחות המוח - לא מדויק
אחת השאלות המעניינות ביותר בנוגע לנוכחות הטכנולוגיה בחיינו, ובעיקר הטלפונים הסלולריים והרשתות החברתיות, היא מהי השפעתן על התפתחות המוח. הדבר מעסיק חוקרים, מורים והורים ללא הפסקה.
ג'אן פיאג'ט היה חוקר התפתחות קוגניטיבית שהמחקרים והתאוריות שלו מוערכים בכל העולם כבר עשרות שנים. התאוריה שלו גורסת כי למידה היא תהליך קוגניטיבי שעוזר למוח להתארגן מחדש סביב ביולוגיה וחוויות. החוקרים כיום מראים באמצעים מתקדמים כיצד המוח מתפתח, וכיצד המדיה הדיגיטלית משפיעה על ההתפתחות הזו.
במחקר שהשווה בין קבוצת אנשים עם ניסיון בשימוש בטכנולוגיה לקבוצת אנשים שאין לה רקע בטכנולוגיה, בעזרת הדמיית מוח, הצליחו להוכיח שבזמן קריאת ספרים אין הבדל בפעילות המוח בין הקבוצות. לעומת זאת, כשמדובר בשימוש באינטרנט, רואים שלקבוצה עם הניסיון יש יותר פעילות באזורים מסוימים במוח, זאת משום שבזמן שימוש באינטרנט יש צורך ביותר קבלת החלטות כגון 'על איזה לינק ללחוץ' או "ומה לעשות עכשיו". מסתבר שגלישה באינטרנט גורמת למוח לבצע התאמות שנדרשות לתפקוד טוב יותר בסביבה הזו.
אך מתברר שאחרי כמה ימים, גם הקבוצה ללא ניסיון טכנולוגי פיתחה פעילות מוחית דומה לזו של הקבוצה הראשונה. כלומר, המוח שלנו יודע להתאים את עצמו לכל סיטואציה – בין אם זה אינטרנט או משהו אחר, כדי לתפקד בצורה מיטבית. המשמעות היא שלא האינטרנט גורם לשינוי, אלא המוח שיודע שהוא צריך להסתגל כדי לשרוד, כפי שעשה במשך אלפי שנים.
2. הטכנולוגיה גורמת להפרעות קשב - לא נכון!
הפרעות קשב היו כאן גם לפני המצאת הטלוויזיה, ובטח לפני הטלפונים החכמים והרשתות חברתיות. אחד מסממני הפרעת קשב הוא הקושי להתרכז במשימות, ונטייה מובנית לעבור ממשימה למשימה. בעולם של ימנו, אנו מוקפים בגירויים רבים, תכופים ומשתנים שמסיחים את הדעת. כמות הגירויים והאופן בו הם התרבו גורמים לנו לחשוב שהמסכים הם הגורמים להפרעת קשב, רק בגלל שהם שם, מול העיניים. כלומר, נראה שילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב פשוט נמשכים יותר למסכים, וזה לא שהמסכים הם הגורם להפרעה.
3. טלפונים ומדיה חברתית גורמים לפגיעה ביכולות התקשורת של ילדים - לא מוכח
במאמר משנת 2015 שפורסם בעיתון pediatrics, הזהירו מספר חוקרים כי יתכן שהילדים לא מצליחים ללמוד את כל הקשת של אפשרויות התקשורת ופיתוח רגשי שניתן לקבל משיחה עם מבוגרים. זאת לאור העובדה שחלק גדול מהתקשורת הבין אישית כיום של ילדים ונוער מתבצעת באמצעות מכשירי טלפון ובאמצעות אפליקציות צ'אט. לכן הם הופכים מנותקים רגשית, לא מסוגלים להיות אמפתיים וחברותיים כלפי אחרים ומרוכזים בעצמם. אנו רואים את הילדים מעדיפים לתקשר באמצעות הטלפון, ולכן מסיקים שיש להם בעיה חברתית.
מצד שני, הסוציולוגית דנה בויד כותבת בספרה "זה מסובך" על בני נוער בעידן המחובר, כי בני נוער דווקא משתמשים בטכנולוגיה כדי להתגבר על בדידות חברתית. בניגוד לעבר, שבו היה מקובל לרדת למטה ולשבת עם חברים בשכונה. היום ההורים הרבה יותר מגבילים את הילדים, קובעים עבורם באיזה שעות הם יכולים להסתובב ולאיזה חוגים לרשום אותם. הילדים מתגברים על ההגבלות הללו דווקא באמצעות הטכנולוגיה.
המסקנה: אין הוכחה עדיין שהרשת פוגעת ביכולות התקשורת, אבל יש ממצאים שמראים שאנו משתמשים ברשת כדי לפצות על בעיות תקשורת.
4. המדיה החברתית ממכרת - לא הוכח
אחד הדברים הבולטים במדיה החברתית שהיא גוזלת הרבה זמן ואנחנו חוזרים שוב ושוב כדי לפרסם תמונות באינסטגרם, סטטוסים בפייסבוק או סתם לחלק לייקים. העובדה היא שרוב האנשים מודעים לכך שהם עסוקים יותר מדי זמן בפעילויות שונות על גבי מסכים, אבל לא ברור עדיין שהחסרונות עולים על היתרונות.
יתרה מכך, גם השימוש במונח התמכרות כנראה שאיננו נכון. בעקרון, מנגנון ההתמכרות מכיל בתוכו איזשהו סיפוק תחושת הנאה. כשאתה מעשן, עוסק בפעילות מינית או משתמש בסם ממכר, אתה מרגיש הנאה ולא רגעית. בשימוש במדיה חברתית לרוב לא מתלווה כל תחושה של הנאה ובמקרים רבים יש תחושת ציפייה או חרדה שמתלווה ("האם יאהבו את התמונה שהעלתי?", "האם מספיק אנשים יעשו לי לייק?") כלומר, המניע הוא יותר חרדתי מאשר התמכרותי.
כשאנשים רואים את הילדים שלהם עסוקים שעות במחשב או בטלפון הם נוטים להאשים את הטכנולוגיה. אבל צריכה להישאל השאלה – מדוע בני הנוער עסוקים בזה ולא במשהו אחר? האם האלטרנטיבה מצליחה לענות על הצרכים שלהם? האם לא הגבלנו את היכולת שלהם להיות בחברת אנשים אחרים?
5. המדיה החברתית גורמת לבני הנוער להיות יותר חשופים לפדופילים - לא מדויק
סקרים מראים שמעל 90% מההורים בטוחים שהילדים שלהם נחשפים לפניות של אנשים זרים באינטרנט, בעוד רק אחוז קטן אכן דיווח שזה קרה בפועל. הפחד כאן מאוד גדול, אבל אנחנו יודעים שלמרות שהרשת נכנסה לבתים שלנו, מרבית המקרים של פגיעה מינית מבוצעים על ידי אנשים שהילד או המבוגר מכירים מראש. כלומר האינטרנט לא גורם לילדים שלנו להיות חשופים יותר לסכנה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
בנוסף לכך, בני הנוער והילדים יודעים לזהות כשמדובר במישהו זר. הם יודעים שלא מדובר בחבר מבית הספר או מהצופים, ומאותו רגע ההתנהגות שלהם לא קשורה בעובדה שהתקשורת היא דרך האינטרנט, אלא בצרכים רגשיים אחרים שצריך לתת להם מענה.
6. בריונות רשת זו בעיה לאומית
בריונות היא בעיה קשה ולא חשוב אם היא מתבצעת באמצעות האינטרנט או בחלל בית הספר, אבל נשאלת השאלה עד כמה הבעיה נפוצה? חשוב לדעת כי התשובה אינה חד משמעית, שכן ההגדרה לבריונות משתנה ממקום למקום.
דנה בויד מצאה במחקריה שיש פחות בריונות ממה שהורים חושבים, והרבה מאוד שימוש בשפה לא יפה, הצקות, מתיחות או מעשי קונדס. למעשה, במחקרים שלה בני הנוער דיווחו על הרבה יותר בריונות בשטח בית הספר מאשר בריונות ברשת.
לפי המחקרים של בויד, בני נוער ובמיוחד נערות הגדירו 'דרמה' כמעין 'הצגה' - קונפליקט בין אישי אשר מתרחש מול קהל שבעצמו משתתף בתהליך, ומתקיים במדיה החברתית ופעמים רבות איננו פוגעני. כלומר בני נוער רבים משתתפים בדרמות כאלו אשר מתרחשות כל הזמן, ולא בהכרח חווים זאת כבריונות, אלא כחלק ממשחק חברתי. 9% מבני הנוער אפילו דיווחו שהם מגבירים דרמות על ידי שימוש בפרסומים אנונימיים כדי להגביר את הקונפליקטים ולייצר עניין.
7. זה מסוכן להסיק מסקנות
יש רק שתי מסקנות שאפשר לומר בוודאות על השפעת עידן המסכים והמדיה החברתית. המסקנה הראשונה היא שנכון להיום אין מספיק מידע כדי לומר בוודאות שההשפעה היא שלילית או חיובית. המסקנה השנייה הוודאית היא שכמו כל דבר בחיים, הדבר החשוב ביותר הוא שמירה על איזונים וגבולות.
אין בעיה עם השימוש במסכים, פרסום פוסטים בפייסבוק או תמונות באינסטגרם, כל עוד אנחנו מבינים את המשמעות שלהם עבורנו ועבור לדנו, וזה לא בא על חשבון דברים אחרים בחיים.
הכותב הוא מומחה לפסיכיאטריה, מחוז דן פתח תקוה, שירותי בריאות כללית
לפנייה לכתב/ת 
