כמו זכייה באליפות אירופה: תומכי ארדואן שטפו את כיכר טקסים
צפירות ניצחון ודגלי טורקיה בכל פינה. אלה המראות שנחזו בכיכר טקסים כשהמונים מתומכי ארדואן הגיעו לכיכר באיסטנבול: "זה כמו יום העצמאות שלנו". למרות החגיגות, ידו של הנשיא הטורקי מורגשת בשטח וקולות המתנגדים נשמעים בקול חרישי: "כישלון ההפיכה - זו הדרך לדיקטטורה". שליחנו לאיסטנבול עם החוגגים והמבקרים בכיכר טקסים
כיכר טקסים, פחות מיממה לאחר שניסיון ההפיכה בטורקיה כשל. הדגלים האדומים שנפרסו על המכוניות הצופרות בחגיגיות, דגלוני הלאום על כידוני הקטנועים וקריאות ההלל לטורקיה מעורבבות באללה אכבר, נתנו תחושה שבלילה האחרון לא היה במדינה ניסיון הפיכה - אלא זכייה של טורקיה באליפות אירופה בכדורגל.
החום הכבד (יותר מבארץ) לא הפריע לצעירים הלאומנים לחגוג את כישלון המורדים. שניים מהם טיפסו אט אט לגובה של שמונה מטרים אל פסגת "פסל הרפובליקה" המרשים, עשוי ברונזה כבדה, שניצב בפינת כיכר טקסים הנושקת למדרחוב איסתיקלל (העצמאות) המפורסם. השניים הניפו את דגלי טורקיה, ועשרות מפגינים מתחתיהם התכסו בהם.
חלק מהמפגינים היו גדולי גוף עם זקנים עבים וחזות איסלאמיסטית מאיימת. הם שאלו כל עיתונאי זר, בעיקר בעלי חזות בהירה, מהיכן הם, לפני שענו על השאלות. רוב הצוותים הזרים שמרו מרחק. הבדל של שמיים וארץ ו-96 שנים, בין המפגינים האלה למפגינים המפוסלים שמעליהם - סמל למהפכה החילונית שהוביל כמאל אטאטורק והביא לסוף שלטון הסולטאנים העות'מאנים. המהפכנים אז נלחמו שלוש שנים מול אחיהם כדי להביא את טורקיה למערב, לנאורות. נכדיהם וניניהם שנמצאים כעת למרגלות פסליהם בכיכר טקסים, תומכים בהתלהבות בנשיא ר'גפ טאיפ ארדואן, שיש הרואים בו כמי ששואף להחזיר את טורקיה 100 שנים אחורה.
רק לפני שבועיים הייתי בכיכר הזו. היא הייתה אז ריקנית וקודרת, עם דגלים בחצי התורן. המסעדנים ובעלי דוכני הערמונים וקלחי התירס הקלויים שיוועו ללקוחות. היום הכיכר עליזה וסואנת יותר, מהסיבה הלא נכונה. "שבועיים אנשים היו פה באבל, מדוכאים מהפיגועים בנמל התעופה", הסבירה לי אדין, פקידה באחד מבתי המלון הסמוכים לכיכר וסטודנטית לכלכלה. "זה תפס אותנו בשיא הרמדאן, בתחילת עונת הקיץ, כשכולם היו בטוחים שהתיירים מתחילים לחזור ושהממשלה הצליחה לעצור את פיגועי הטרור במדינה. עוד לא התאוששנו מזה, ועוד זעזוע. אבל אנשים בטורקיה חזקים כמו בישראל, יודעים להתגבר על משברים. מה שהיה בלילה דווקא שחרר הרבה תסכול וכעס שהיו בשני הצדדים - אלה שכאבו על הפיגועים הרצחניים והשפעתם על המורל הלאומי, ואלה שנמאס להם מהשלטון".
אדין לא התכוונה לצאת להפגין במהלך ניסיון ההפיכה. "פחדתי לצאת להפגין אתמול, אבל שני האחים שלי, במצוות אבא, יצאו מהר לגשרים למחות נגד ניסיון ההפיכה. קל לתקוף את המורדים, שבסך הכול רוצים לשמור על טורקיה נורמלית, אבל דמיין איפה היינו עכשיו ובעוד חודש אם ההפיכה הייתה מצליחה והכאוס היה משתלט על מדינה חשובה כל כך במזרח התיכון, גם לכם".
למרות תחושת האופוריה מסיכול ההפיכה, החשדנות פה זועקת בכל סמטה ורחוב. שוטרים סמויים מעכבים עיתונאים זרים ודורשים מהם למחוק ממצלמותיהם תמונות תמימות של טורקים חוגגים. אחד מהם הזהיר אותנו שלא להתקרב למפגינים ובטח שלא להזדהות בפניהם כישראלים. הזעם והחום המעיק עדיין אצורים בהם.
אלא שהמפגינים המבוגרים יותר מנצלים את יום השבת החופשי כדי לבוא ולהצטלם עם ילדיהם למזכרת על גחוני הטנקים שנשארו שוממים ברחובות ולא פונו, כנראה במכוון. אחד מהם הביא את שני בניו הקטנים, מצוידים בדגלי הלאום, לתמונה עולצת מתחת לקנה הטנק. שוטר שניצב על סיפון המשוריין מציע בחביבות להרים את שני הילדים. "זה לא נראה כמו מדינה שכמעט 200 מבניה נהרגו על ידי אחיהם לפני חצי יממה", אני מעיר לאב שעסוק בצילום בניו. הוא עונה בחיוך: "זה כמו יום העצמאות שלנו. ניסו להפיל לנו את השלטון והאזרחים מנעו זאת, אז למה שלא נשמח? יש לנו מנהיג חכם שידע לצאת מהר ולבקש מאיתנו להגן על האומה - אז ברור שנעשה זאת בגאווה".
הערב ירד על כיכר טקסים, ובין דגלי הלאום שנחטפו כמו לחמניות חמות (שבעה שקלים לדגל בינוני ועשרה לדגל גדול), התערבבו גם דגלים אחרים למען עצמאות, בהם דגלי צבא סוריה החופשית, צפון קפריסין ופלסטין. קשה מאוד היה למצוא קולות שייצאו נגד הזרם המרכזי ששטף השבת את חוצות הערים, אבל שלא למצלמה היו כאלה, אחרי שביקשו תעודות שמוכיחות כי איננו שוטרי חרש, שביקרו בקול שקט את השלטון.
"טורקיה זו לא אותה טורקיה של שנות ה-90. ההתאסלמות הזו וההקצנה הגאוותנית של ארדואן מתרחשות לאט לאט ואנשים פשוט מפחדים. הקריאה שלו אתמול לצאת לרחובות התפרשה מיד באופן אלים. זה אות קלון לעם שלנו שצעירים היכו והשפילו את החיילים בני גילם ללא התערבות או גינוי של המשטרה. הוא שלח ציבור שלם לשסות ככלבים במתנגדיו. החשש הגדול הוא שמה שקרה הלילה לא יגרום לארדואן
להתאזן או לשקול רפורמות, אלא רק יחריף את המצב. כישלון ההפיכה הוא הדרך לדיקטטורה".
טורקים מבוגרים שתומכים בארדואן ממליצים לנו שלא לדובב את הצעירים הלאומנים שמפגינים בכיכר. אחד מהם זיהה את שכנו בתמונות שהופצו בתקשורת כאחד מאלה שהצליפו בחיילים. "אני מגנה את המרד הזה אבל מבחינת אותו צעיר שהשתתף בניסיון הלינץ', החיילים האלה גרועים מבוגדים, גרועים מדאעש. לא תראה עכשיו חיילים מסתובבים ברחוב במדים, ואף אחד מהשלטון לא ינסה להגן או להבחין בין החיילים. אני מתבייש במה שעשו להם, זו לא טורקיה האמיתית, אבל זו רוחו של ארדואן".
בין רוב הטורקים שפגשנו, יש בכל אופן מכנה משותף שעולה בכל שיחה: פתהוללה גולן, המנהיג האופוזיציונר הגולה שהפך הערב - בעידוד ארדואן - לשנוא העם. "צריך לעשות לינץ' בגולן ולא בחיילים", אמר לנו סוחר מזכרות ממוצא כורדי, שהפתיע בתמיכתו בנשיא. "ארדואן כן שומר על הדמוקרטיה ועל החופש. אם גולן יוסגר לטורקיה, ייסגר איתו החשבון על מה שקרה הלילה, כי החיילים עצמם לא אשמים".
לפנייה לכתב/ת 
