הציבור הטורקי מאס בהפיכות צבאיות. פרשנות
המצב בתוך הצבא, הפופולריות של ארדואן וההתנגדות הציבורית חרצו את דין ניסיון ההפיכה. הצעדים שינקוט ארדואן בשם ההגנה על הדמוקרטיה צפויים להפוך את השלטון לריכוזי אף יותר
זה קורה בדרך כלל אחת לעשור. הצבא הטורקי, או גורמים בתוכו, מחליט לקרוא תיגר על השלטון. הגנרלים מסבירים זאת בצורך לשמור על הדמוקרטיה, או החילוניות, או הסדר הציבורי - או על כולם יחד. זה בדרך כלל מתרחש בתקופות של משבר, של אלימות פוליטית או של התחזקות גורמים דתיים.
הלגיטימציה ששאב הצבא בעבר למהלכים אלו הייתה נטועה עמוק בסיפור ההיסטורי של אופן ייסוד הרפובליקה הטורקית על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק ושל התרבות הפוליטית שהשתרשה במדינה עם השנים. ואכן, בשנים 1960, 1971, 1980, ו-1997 הצליח הצבא הטורקי, בדרכים שונות, להביא לחילופי שלטון. אולם בעשרים השנים האחרונות, ניכר שטורקיה פיתחה חסינות מפני הישנות הדבר, וניסיון ההפיכה הכושל של 15 ביולי הוא דוגמה לכך.
השינוי המרכזי במעמד הצבא התרחש בשנים הראשונות לשלטונו של רג'פ טאיפ ארדואן. המטרה המרכזית של ארדואן, לאחר ניצחונה של מפלגתו לראשונה בבחירות ב-2002, הייתה לקדם את מועמדות טורקיה לחברות באיחוד האירופי. אחד התנאים הבולטים שהציג האיחוד היה לחזק את הדמוקרטיה על ידי הכפפת הדרג הצבאי לפוליטי. הדבר שירת גם את מטרותיו של ארדואן, שחשש מניסיונות צבאיים להביא לקץ שלטונו, כפי שקרה ב-1997 לראש הממשלה נג'מטין ארבקאן, שהגיע גם הוא משורות האיסלאם הפוליטי.
ב-2007 הגיעה שעת מבחן. בבחירות לנשיאות שהתקיימו באותה שנה התמודד עבדוללה גול, ממקימי "מפלגת הצדק והפיתוח" ובכיריה. מועמדותו הדליקה נורות אדומות בקרב הצבא, שראה בכך חציית קו אדום בכל הנוגע להבטחת חילוניות המדינה. ואולם, שלא כבעבר, הצבא לא שלח טנקים לרחובות או הציב אולטימטום לראש הממשלה. הוא פרסם הודעה באתר האינטרנט שלו, והבהיר כי לא יהסס להתערב ולהפעיל את סמכותו במקרה הצורך.
התגובה לכך הייתה מפתיעה ושימשה כהקדמה למה שהתרחש בתגובה לניסיון ההפיכה הנוכחי. המוני טורקים יצאו לרחובות, והפגינו נגד ניסיון הצבא להשפיע על ההליך הפוליטי. המפגינים לא היו רק תומכי ארדואן. הם כללו חילונים וליברלים שקראו "לא לשריעה, לא להפיכות". המסר היה שהציבור מאס בהפיכות הצבאיות, שסימלו את טורקיה הישנה והבלתי-מתפקדת. טורקיה של אותן שנים הייתה מצליחה יותר, בטוחה יותר בעצמה, וראתה עצמה כשחקן עולה באזור ובזירה הבינלאומית. הפיכות צבאיות כבר לא התאימו לנרטיב הזה.
גם בצבא הטורקי עצמו חלו שינויים שהרחיקו אותו מביצוע הפיכות נוספות. ארדואן ביסס את אחיזתו המעשית על הצבא, מינה מפקדים מקורבים ונאמנים, ונקט צעדים משפטיים נוקשים נגד קצינים שנחשדו בכוונות מהפכניות. המתח בין מפלגת "הצדק והפיתוח" לבין הצבא היה ניכר, אם כי בשנתיים האחרונות דווקא התהפכה המגמה וחלה התקרבות. קצינים שנעצרו בעבר שוחררו מהכלא, והצבא זכה לחופש פעולה רב יותר בכל הנוגע ללחימה נגד הכורדים.
כשבליל 15 ביולי החלו גורמים בצבא הטורקי להוציא לפועל את תוכנית ההפיכה שרקמו, הם מצאו עצמם פועלים בתנאים שונים מאלו ששררו בניסיונות הפיכה קודמים. לא היה ביכולתם לגייס לטובת המהלך את המנגנון הצבאי בכללותו, והדבר נתן את אותותיו על היבטים אופרטיביים של ניהול ניסיון ההפיכה. בנוסף, הזירה הציבורית לא אפשרה לצבא חופש פעולה כבעבר.
קריאתו של ארדואן דרך הטלפון הנייד לצאת לרחובות זכתה למענה ציבורי. תומכי ארדואן לא היו לבד. גם מתנגדיו הפוליטיים יצאו נגד ההפיכה. אזרחים מן השורה, כלי תקשורת, לרבות אלו הנתונים למתקפה מצד ארדואן, ומפלגות האופוזיציה, לרבות המפלגה הפרו-כורדית שארדואן פועל נגדה, יצאו בקריאה נגד החלפת שלטון דרך הפיכה. את המאבק שלהם על עתיד הדמוקרטיה הטורקית הם רוצים לבצע בדרך שנאמנה לערכיהם, בדומה למאבק האזרחי שהתחולל ב-2013 בפארק גזי.
המצב בתוך הצבא, הפופולריות של ארדואן וההתנגדות הציבורית חרצו את דין ניסיון ההפיכה. אמנם יש עדיין סימני שאלה לגבי עיתוי הניסיון, שבא בהפתעה, אך יש יותר בהירות לגבי מה שצפוי לקרות עכשיו. ארדואן ימנף את אירועי הימים האחרונים להעלות הילוך במאמצים שלו לבצר את שלטונו עוד יותר מול מתנגדיו
בצבא, במערכת המשפט, ובתקשורת. הוא כבר החל לעשות זאת מיד לאחר דיכוי ניסיון ההפיכה, תוך סימון יריבו פתהוללה גולן, איש הדת הגולה היושב בפנסילבניה שבארצות הברית, כמי שעומד מאחורי המזימה, ותוך הגברת הלחץ על ארצות הברית להסגירו. ייתכן שארדואן גם ינצל את המצב שנוצר כדי לממש את שאיפתו להנחיל באופן רשמי שלטון נשיאותי במדינה.
הצעדים שינקוט ארדואן לאחר ניסיון ההפיכה, בשם ההגנה על הדמוקרטיה, צפויים להפוך את השלטון לריכוזי אף יותר, ולהגביר את הביקורת על שחיקת הדמוקרטיה מצד הנשיא. אולם הישרדותו של שלטון שנבחר באופן דמוקרטי, גם אם התנהלותו בעייתית, עדיפה על חילופי שלטון בהפיכה צבאית. הדבר מובן כיום בטורקיה ובא לידי ביטוי בהצהרות שיצאו בעקבות ניסיון ההפיכה מוושינגטון, בריסל, ברלין, וגם ירושלים.
ד"ר נמרוד גורן הוא ראש מיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית, ומרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים.
לפנייה לכתב/ת 
