הפיגוע בניס: קלרה פצועה, ריימונד נעדרת
הקהילה היהודית בניס מתפללת לשלום האחיות קלרה וריימונד בן-שמעון שהגיעו לניס לחגוג את יום הבסטיליה. קלרה בת ה-83 מאושפזת במצב קשה ואילו אחותה נעדרת
ימים נוראים עוברים על משפחת בן-שמעון, שחלק מבניה חיים בצרפת וחלק בישראל.
קלרה (83) וריימונד (77) בן-שמעון, שתי אחיות מהעיר אנטיב, הגיעו לניס השכנה לכבוד חגיגות יום הבסטיליה. הן רק רצו לצפות בזיקוקים, אלא שעכשיו קלרה מאושפזת במצב קשה בבית החולים בניס, ואחותה נעדרת - כנראה נהרגה אך עדיין לא זוהתה. בנה של קלרה, אלברט, אשתו, אחותו ובני הדודים שלהם הגיעו לבית החולים. אח אחר נמצא בארץ. "גם הבת שלי גרה בארץ", מספר אלברט, "היא לא מפסיקה לבכות. היא כל כך קשורה לסבתא שלה". קלרה הורדמה. הרופאים נאבקים על חייה. ככל שנוקפות השעות וחדשות על ריימונד לא מגיעות, הפנים נחתמות. כולם מתאמצים לבלוע את הדמעות ולהישאר אופטימיים. ביחד.
בקהילה היהודית בניס הזעזוע עדיין גדול. רבים מחברי הקהילה ניצלו בנס ממשאית המוות. "ראיתי אנשים נופלים מימיני, משמאלי, שמעתי כדורים שורקים באוויר, כמעט דרסו אותי", מספרת שרונה, יהודייה ממוצא איראני שמתגוררת בבוסטון והגיעה לחופשה בניס. שרונה יצאה לטיול בטיילת עם אמה, דודתה והאחיין בן ה־15, דניאל. לנער היה קר והוא חזר למלון.
ואז הגיעה המשאית. במהלך הבריחה ההמונית שרונה הופרדה מאמה ומדודתה. "מזל שנפרדנו", היא אומרת. "סטטיסטית, אם היינו נשארות ביחד אחת מאיתנו הייתה נפגעת מירייה".
לב"ג, תייר יהודי-אוסטרלי, היה מזל רב. הוא חזה במתרחש ממרפסת חדרו שבמלון מול הטיילת. "אשתי שברה רגל לפני כמה ימים, ולא יכולנו לרדת", הוא מספר. "החלטנו לצפות בזיקוקים מהמלון. ראיתי את המשאית מגיעה ושמעתי את היריות. בהתחלה לא הבנתי מה קורה, ואחר כך המראה היה נורא: עשרות גוויות נותרו במקום עד הבוקר, כאשר כוחות החילוץ מנסים לזהות ולפנות את כל הנפגעים. זה היה רגע קשה מאוד".
בבית הכנסת בעיר הרוחות סוערות. "אני מלאת זעם", אומרת לי מוניק, תושבת ניס. "לא ראיתי כמעט שוטרים ברחובות. כל הפיקוד היה בקבלת הפנים החגיגית של ראש העיר". בתה ק', שאמורה ללדת בשבוע הבא, מצאה את עצמה מגוננת על שלושת ילדיה כאשר כל האנשים מסביבה שועטים ומאיימים לדרוס אותם. "היא ניסתה להסתתר במסעדה, אבל בעל הבית לא רצה לפתוח כי הוא פחד שיבלגנו לו את המקום", היא נושפת בבוז. "בתי הכריחה אותו לפתוח והם התחבאו. אחר כך המלצרית ניסתה לגרש אותם, אבל היא לא נכנעה. הילדים בכו, היא הרגישה לא טוב. תודה לאל שזה לא הסתיים באסון".
ז'קלין, ששברה צלע בפיגוע, מספרת: "הגנתי בגופי על הילדים ואחר כך דהרנו, כמו כולם. אנשים נטשו עגלות ורצו עם הילדים בידיים. למה לא דאגו לשטח סגור כמו במתחמי האוהדים ביורו? למה לא הגדילו את מספר השוטרים בעיר? נגמר היורו והפקירו אותנו, אני כל כך כועסת".
בבית הכנסת של חב"ד התכנסו יהודים וישראלים רבים. הרב יוסף פנחס פינסון מנסה לחזק את כולם. "אני מפחדת לחזור למלון", אומרת לי ינטה אפפל מירושלים, "אני גרה ליד השוק בירושלים. חוויתי כבר פיגועים בארץ, אבל אצלנו מישהו תמיד משתלט על המחבל במהירות. איך פה הוא הצליח לנסוע מרחק כזה עצום ולהרוג כל כך הרבה אנשים?"
לפנייה לכתב/ת 
