"אהבה וידידות": מבריק בלי נימוסים והליכות
לא, זהו לא עוד אחד מהעיבודים הרומנטיים לספרי ג'יין אוסטן. הבמאי הוותיק וויט סטילמן מנסה לחשוף ב"אהבה וידידות" את הצביעות בחברה המעמדית, וכן את התחבולות הערמומיות הנשיות שחותרות תחתיה. בעזרת הופעות משחק מרשימות, הוא גם מצליח - בחן רב ובשנינות מדויקת
נדמה כי וויט סטילמן תמיד היה אדם שחי מחוץ לזמנו. בתחילת שנות ה-90, כשבמאים כמו סטיבן סודרברג, קוונטין טרנטינו וטוד היינס בישרו את הופעתו של דור ה-X בקולנוע האמריקאי, גם סטילמן היה שם. היה, אבל לא היה באמת שייך. כיליד 1952 הוא לא רק היה מבוגר בעשר שנים מהקולנוענים הללו, אלא גם היה שייך מנטלית לדור אחר.
בעוד היוצרים הצעירים יותר עסקו בבלבול המיני ("סקס שקרים ווידיאו טייפ") או במנטליות האינפנטילית של הדור שגדל על מוצרי תרבות הפופ ("מוכרים בלבד"), סטילמן הציג בבואות של עולם אליטיסטי של השכלה ומעמד. הדמויות הצעירות ב"מטרופולין" (1990), "ברצלונה" (1994) ו"ימים אחרונים של דיסקו" (1998) הוצבו בתוך קומדיות של נימוסים והליכות שהתרחשו במעמד המוכר היטב לסטילמן. הכתיבה החדה והמדויקת של תסריטיו עיצבה את המתח המתמיד בין השימוש המתוחכם של דמויותיו המשכילות בשפה, וחוסר היכולת שלהן לבטא באופן ישיר את רגשותיהן.
שלושת עבודותיו הראשונות של סטילמן כמעט והיו גם האחרונות. במשך 13 שנים הוא לא הצליח לממש את הפרויקטים שעליהם הוא עבד, עד שב-2011 הוא חזר ב"עלמות במצוקה" ("Damsels in Distress") - קומדיה שמתרחשת בהווה, אך מהדהדת, כפי שניכר כבר מהשם, את אותו אנכרוניזם ייחודי המזוהה עם סרטיו המוקדמים.
סרטו החדש "אהבה וידידות" ("Love & Friendship") הוא עיבוד מוצלח ומספק במיוחד לג'יין אוסטן. הוא מבוסס על נובלת חליפת המכתבים "ליידי סוזן", שהייתה יצירת הביכורים של אוסטן (1794) ופורסמה 53 שנים לאחר מותה.
ספריה של אוסטן זכו מאז ומתמיד לעיבודים טלוויזיוניים, אך החל מ-1995 (השנה של "קלולס", ו"גאווה ודעה קדומה") הם הפכו למקור בלתי נדלה לעיבודים קולנועיים. חלקם מתרחשים בעבר המתואר במקור הספרותי, חלקם מנסים לתרגם את המהלכים העלילתיים להווה. אוסטן, כמי שנכונה בעין חדה במיוחד לבחינת "נימוסים והליכות", מאפשרת את הגישות השונות באותה מידה של הצלחה.
במרכז "ליידי סוזן" יש דמות נשית מניפולטיבית, אקטיבית ורבת קסם. דמות שלא ניתן למסגר אותה בתוך עלילה קומית-רומנטית, אלא כזו המניעה בחינה שנונה, לעיתים אפילו אכזרית, של הלכות החיזור וההון במעמד הגבוה. סטילמן לא מנסה לנטרל עוקץ זה אלא לעצב אותו בהתאם לנטיותיו. רמז למקור השראה לאופיו הסאטירי של הסרט הוא השימוש שעושה הבמאי בסרבנד של הנדל - אותה מוזיקה שבה השתמש סטנלי קובריק ביצירת המופת "בארי לינדון" (1975). זהו עיבוד תקופתי, אבל האופי החד, ורווי המודעות העצמית הוא עכשווי לחלוטין.
במרכז עומדת האלמנה הטרייה הליידי סוזן ורנון. קייט בקינסייל, המגלמת אותה, מוכרת לצופים בעיקר בהופעותיה עטויות בגדי העור בסדרת הפנטזיה "עולם האופל" (שיוצרה הוא בעלה לן ויסמן). אך בקינסייל הייתה פעם שחקנית שהופיעה בסרטים אמיתיים. היא כבר שיחקה בתפקיד הראשי בעיבוד טלוויזיוני ל"אמה" (ב-1996), וחשוב מכך, היא כבר עבדה עם סטילמן ב"ימים אחרונים של דיסקו". הדמות המניפולטיבית, המיתממת והשנונה שהיא מעצבת מהווה, ככל הנראה, את הטוב שבתפקידיה.
כאלמנה טרייה בעולם החברתי-מעמדי המתואר היא חייבת לשחר לטרף, כלומר, לבעל עם ממון. במקביל היא צריכה גם לדאוג לשידוך לבתה פרדריקה (מורפיד קלארק). בתחילת הסרט ליידי סוזן מגיעה לשהייה באחוזתם של קרובי משפחתו של בעלה המנוח - האח צ'ארלס ורנון (ג'סטין אדוארדס) ואשתו קתרין (אמה גרינוול). מאחוריה משתרך שובל של שמועות על המעשים שעשתה בניסיונותיה לשפר את מצבה הפיננסי דרך נישואים.
בפרולוג של הסרט היא עוזבת את אחוזתו של הלורד מנוורינג (לוכלן או'מיריין) לאחר שהותירה את גבירת האחוזה, הליידי לוסי מנווירינג (ג'ן מורי) על סף התמוטטות עצבים. סטילמן בוחר להציג בפרולוג זה את הדמויות המעורבות בעלילותיה של הליידי באמצעות סדרה מהירה של פורטרטים, המלווים בכתוביות שנונות הקובעות את הטון של העתיד לבוא.
באחוזת ורנון הופכת הליידי סוזן את רג'ינלד דה קורסי (קסבייה סמואל), אחיה הצעיר יותר של קתרין, לעוד גבר שכרוך אחריה. כל זה קורה למורת רוחם הגוברת של קרובי משפחתה - ובעיקר של אבי המשפחה סר דה קורסי (ג'יימס פליט). אך העניינים מסתבכים עוד יותר כשליידי סוזן מבצעת מהלכים לכיוונם של עוד שני גברים. הראשון הוא סר ג'יימס מרטין (טום בנט, שגונב לא מעט סצנות) - גבר עשיר וטיפש המהווה חתן מיועד לבת פרדריקה, אבל כעת הופך למטרה פוטנציאלית עבור האם. וגם לורד מנוורינג שנוכחותו בתחייה של הליידי סוזן לא הסתיימה.
שותפתה לדבר עבירה היא חברתה האמריקאית אליסיה ג'ונסון (קלואי סאביני – שכיכבה ב"ימים אחרונים של דיסקו"), הנשואה לאציל בריטי. בחילופי הדברים בין השתיים נחשפות הטקטיקות מערערות היציבות החברתית של הליידי סוזן בצורתן הישירה ביותר.
עם תסריט שנון והופעות משחק שבחלקן הן לא פחות ממצוינות, "אהבה וידידות" הוא אחד מטובי העיבודים לספריה של אוסטן. על בסיס אופיו הרדיקלי של המקור הספרותי, זהו מקור הנאה לא מבוטל לצופים שמעדיפים את איזמל המנתחים על הסיפוק הרומנטי.
"אהבה וידידות" (ארצות הברית) - שחקנים ראשיים: קייט בקינסייל, קלואי סביני, קסבייה סמואל, טום בנט ולוכלן או'מיריין. אורך הסרט: 92 דקות.
