רווקות, תפסיקו להתנצל. אתן לא שק חבטות
למרבה הצער אנשים רבים שנמצאים בזוגיות, ובכלל לא משנה אם היא מוצלחת או גרועה, מרשים לעצמם להתייחס לכל רווקה כאל מטומטמת חסרת שיקול דעת בסיסי, שצריך לחנך אותה. הגיע הזמן להפסיק לתת לאנשים כאלו להטיף לכן מוסר, וללמוד להציב גבולות
אתמול הגיעה אלי לקוחה וסיפרה שרבה עם חברתה. "על מה?", שאלתי. מסתבר שחברתה הכירה לה בחור שלא מצא חן בעיניה בשיחת הטלפון, ואי-לכך היא החליטה שאינה מעוניינת לפגוש אותו. אך למרות שהודיעה לאותו בחור בנימוס על החלטתה, חברתה כעסה מאד על הסירוב, והחליטה לשפוך עליה קיתונות של רותחין: "מה יש לך? את בררנית מדי! ככה לא תכירי לעולם! על מה בדיוק את פוסלת אותו? גם בעלי לא עשה עלי רושם טוב בהתחלה ותראי היום", אמרה לה.
הלקוחה שלי ניסתה להסביר את הסיבות להחלטתה, אך חברתה לא כיבדה זאת והמשיכה "לצאת עליה", כביכול מתוך רצון בטובתה. לאחר מכן, הוסיפה לקוחתי וסיפרה כיצד גם הוריה מתעקשים "לעזור" לה בנושא הזוגיות, למרות בקשותיה החוזרות ונשנות שיניחו לה.
המקרה המתואר לעיל נפוץ ביותר, שכן למרבה הצער כל מי שנמצא בזוגיות - ובכלל לא משנה אם היא מוצלחת או גרועה - מרשה לעצמו להתייחס לכל רווקה כאל מטומטמת חסרת שיקול דעת בסיסי, שצריך לחנך אותה. הרווקות נותרות פעמים רבות חסרות אונים מול מתקפות אלה, שכן למרות שהן מתקוממות למשמע הדברים, לאחר עוד ועוד מתקפות הן לומדות להאמין לנאמר ומתחילות לחשוב בעצמן שמשהו איתן אינו כשורה.
היום אני רוצה לקרוא תיגר על ההנחה שמשהו לא בסדר בשיקול הדעת של מישהי לאור רווקותה, ולהדגיש את הבעיה האמיתית: ההתעללות ברווקות מצד חברותיהן והוריהן! כאשר מדובר בהורים, הניסיון חסר התועלת לסייע נובע ברוב המקרים מאכפתיות אמיתית המלווה בפחד עצום מגורל ילדיהם. בשל אותו פחד הם הופכים עיוורים לעובדה שבמקום לעזור, הם רק פוגעים בדימוי העצמי של ילדיהם, במוטיבציה שלהם ומרחיקים אותם מעליהם.
כאשר מדובר בחברות, העזרה תינתן גם היא במסווה של רצון טוב - אך כאן מסתתר לטעמי מוטיב נוסף: הצורך בעליונות. "למה הכוונה?" תשאלי, "הרי חברתי אוהבת אותי, לא?". מן הסתם, חברתך אכן אוהבת אותך. עם זאת, לרובנו יש צורך בעליונות שנובע מתוך תחושת נחיתות, וככל שתחושת הערך העצמי של אדם מסוים נמוכה יותר, כך יהיה לו צורך רב יותר למצב את עצמו כרם מאחרים. לשם כך, קל מאוד לתפוס טרמפ על הרווקה המסכנה שנכשלה ביצירת זוגיות. ועל כן, ככל שחברתך ששה להתעסק בדייטים הכושלים שלך, במצבך הביש ולתת לך עצות על כל צעד ושעל - משמע שהיא ניזונה מכך, בדיוק כמו ערפד שניזון מדם.
הטענה שבה אני נתקלת שוב ושוב מצד לקוחותיי כאשר אני מציעה להן לשים קץ לעניין המציק והמיותר היא: "לא משנה מה אני עושה, זה לא עוזר". בעיה זו נובעת מחוסר הבנה כיצד להציב גבולות ביעילות. הדרך שבה מנסים רובנו להציב גבולות נעה בין שני קצוות מנוגדים ששניהם שגויים: התנצלות או תוקפנות. ההתנצלות מניחה שאם אבקש יפה ואסביר את עמדתי, הצד השני יבין ויתחשב. אבל אם ניסית זאת בטח כבר גילית שלצד השני אין עניין אמיתי להבין את עמדתך, שכן הוא מעוניין לכפות את עמדתו שלו. התוקפנות רק גוררת תוקפנות נוספת, ולכן גם היא אינה יעילה.
הצבת גבולות יעילה מתחילה בהצהרה שנאמרת בטון אסרטיבי וללא מילים מיותרות. לדוגמה: "אמא, אני לא עומדת לדבר אתך יותר על הנושא הזה. כשיהיה משהו רציני - אעדכן". או במקרה של חברה מציקה: "תודה שהכרת לי את X. אם את מוכנה לכבד את בחירותיי אשמח אם תכירי לי גברים פוטנציאליים גם בעתיד, אבל אם את מתעקשת להטיף לי על בחירותיי, בואי נוותר על זה כדי לא לפגוע ביחסים בינינו".
בשלב הבא יהיה עליך לעמוד מול מתקפת הנגד, שמן הסתם תעלה בצורת האשמה כלפייך על התנהגותך "הבוטה", ולענות בקצרה: "תודה, אבל זה מה שהחלטתי". אם הצד השני יתעקש להמשיך לחנך אותך, פשוט אמרי משהו כמו: "אם תמשיכי בשיחה אני אנתק/אקום ואלך", ועשי זאת. הצבת גבולות היא מעין אילוף, וכבכל תהליך אילוף יש לצפות שהצד השני יבדוק אם את באמת רצינית ויבחן את גבולותייך, בדיוק כפי שעושים ילדים כשמטילים עליהם מגבלה. אך אם תגלי מעט אורך רוח, אני מבטיחה שהיחס כלפייך ישתנה במהרה.
לבסוף, במקום להקשיב לאחרים, התחילי להקשיב לקול שתמיד מנחה אותך מבפנים. אני יודעת שזה עלול להיות מפחיד, כי מה יקרה אם חס וחלילה תטעי? אלא שבמרבית המקרים אם תקשיבי לעצמך באמת, גם תעשי את ההחלטה הנכונה. ועוד משהו חשוב לפני שנפרד - אם את רוצה שירדו ממך, אל תבכי על מר גורלך חדשות לבקרים. כשאת עושה זאת אינך יכולה לצפות שלא ינסו לעזור לך ויתייחסו אליך כאל ילדה קטנה. במקום זאת, במידת הצורך שתפי את רגשותייך ללא דרמה מיותרת, ועשי זאת רק עם אנשים שאין להם צורך לעשות מכך מטעמים.
בהצלחה!
שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי.
לפנייה לכתב/ת 
