הרוג אסון הרימון נטמן: "שלמה, בחרת לשמור על ישראל"
2,000 איש נענו לבקשת אחיו של סמל שלמה רינדנאו, שעלה מארה"ב לישראל ונהרג במוצב החרמון, וליוו אותו בדרכו האחרונה. האחות יוכבד: "היית התינוק של כולנו, והכי בוגר". אלפים הגיעו גם להלוויית סמ"ר חוסאם טאפש, שנהרג גם הוא בתקרית: "עזב אותנו לפני שהגשים את כל החלומות"
הוריו, מרדכי ומינדי, נחתו הבוקר בישראל והגיעו להלוויה. ראש המועצה האזורית נחל שורק, אלי אסקוזיזו, נעתר לבקשת ההורים השכולים ואישר לשמור להם שתי חלקות קבר לצד בנם שלא ייקבר בחלקה צבאית. אברהם, אחיו הבכור של שלמה ז"ל, ספד לו: "אח שלי הקטן שוכב פה. אח שלי הקטן היה מלא חיים ותמיד חייך, אף פעם לא התלונן. היה הקטנצ'יק של המשפחה. הוא אמר לי 'אני הולך להתגייס'. הוא רצה להגיע לפה ועכשיו הוא פה כי הוא שירת את כולנו. ועכשיו הוא נהרג".
"אתה התינוק של כולנו, ואיכשהו הכי בוגר מכולנו ביחד", אמרה האחות יוכבד. "היית חכם מעבר לשנותיך, ואיזה לב שלמה... איזה לב. אהבת את כולנו כל כך. אני כל כך מצטערת על מה שקרה לך. חשבתי שתהיה בטוח בכל מה שתעשה כי אתה היית כזה עצמאי. שלמה, לימדת את כולנו להיות בעלי לב פתוח וטהור. כולנו יודעים שאתה צדיק כי היו מכשולים והתגברת עליהם. אנחנו אוהבים אותך כל כך. אתה חלק מלבנו ותמיד תהיה. תודה על שהיית אח שלי".
"מאז שהאסון קרה כולם באים ואומרים שהוא היה דומה לי, אבל אני לא יודע על מה הם מדברים. הוא היה כל כך הרבה יותר ממני", אמר האח ברוך. "הוא היה מתקן הכול, ידע לבנות דברים. הוא פשוט ידע הכול... לא יודע איך. הוא היה מדהים. אמר 'אני הולך לישראל, אלמד עברית ואכנס ליחידה שאני רוצה' - וזה בדיוק מה שהוא עשה. אני לא חושב שאמרתי לו מספיק כמה שאני מעריך אותו".
האחות בלה הוסיפה: "שלמה תמיד רצה להיות הגדול, אבל הוא היה התינוק. הייתי עושה לו בייביסיטר כל הזמן. הוא היה התינוק שלי. הוא תמיד ביקש ממני תמונות שלא יפסיד כלום, והוא אמור היה לבוא לבקר בחודש הבא. הוא מאוד התרגש מכך וגם אנחנו. אני מתגעגעת אליו כל כך".
אח נוסף, ג'פרי, סיפר: "משפחתנו זכתה לתשעה ילדים. בגיל שנתיים הצטרפתי כבן מאומץ. הייתי בכל השמחות של המשפחה וגם היום באסון הזה. שלמה הגיע לישראל בעקבות ארבעה אחים ושתי אחיות שעשו שירות לאומי. הוא תמיד רצה לעזור לאנשים. הוא אמר לנו תמיד: 'אני רוצה ויכול לעשות הרבה יותר'. הוא בחר להתגייס כחייל מהמניין לשלוש שנים. שלמה, תמיד חייכת והיית שם עבור כולם, בלי שאלות. שלמה, בתור אחיך הגדול תמיד תהיה לנו דוגמה למופת ולהערצה".
האב מרדכי: "יש חז"ל אחד שמאוד מתאים: אין ייסורים כמו זה. כשהיינו בארץ בחנוכה קיבלתי טלפון שאמי נפטרה, אז חזרתי לקבור אותה. ואז ביום ראשון קיבלתי טלפון ששלמה נפטר והיינו צריכים לבוא לארץ לקבור אותו. זה לא טבעי, זה לא צריך להיות ככה. פגשתי כמה אנשים שאמרו לי שגם הם קברו בן ואמרו שהוא גמר את השליחות שלו. אני לא מבין את זה. שליחות כל כך קצרה, שליחות בלי להתחתן ושיהיו לו ילדים. דיברתי איתו בשבת, נתתי לו ברכה, השם ישמרך. כששאלתי לשלומו היה אומר לי 'אני בסדר, מה שלום שאר המשפחה. תדאג לאחרים'".
הרב מרקין, רב הקהילה מניו ג'רזי, סיפר: "שלמה היה הבן אדם הכי מתוק שאי פעם פגשתי. תמיד היה לו חיוך לכולם. שלמה, עשית את זה קל לדבר היום. מעולם לא גרמת לאדם להרגיש לא בנוח. באתי לנצר חצני, ראיתי את מגרש המשחקים פה והבנתי שלכל האחיינים והאחייניות לא יהיה דוד מדהים לשחק איתו והם רק ישמעו עליך. המשפחה תיתן כוח זה לזה, עד תחיית המתים כשכולם יתאחדו. הוא נתן את חייו עבור אומה קדושה. סבתו הייתה ניצולת שואה ונתנה את חייה בשביל אחרים, וזו הדוגמה שאחריה הלך שלמה".
מפקד גדוד 601 הוסיף: "הגדוד מרכין את ראשו ונפרד בצער רב מיקירכם. שלמה, בטוב לבך נסכת בנו את הרוח. אין מילים שייתנו נחמה על השכול והיגון".
ראש המועצה אלי אסקוזיזו: "שלמה, נולדת בישראל וחזרת לישראל. בחרת לשמור על מדינת ישראל שאותה אהבת כל כך. נפלת על הגנת המולדת. בזכותך עם ישראל קיים".
הותיר תשעה אחים ואחיות: "ילד שכולו נתינה"
שלמה, בן 20, עלה לארץ לפני כשנתיים מניו ג'רזי בארצות הברית ליישוב נצר חזני. הוא הותיר אחריו זוג הורים ותשעה אחים ואחיות, שחמישה מהם עלו לארץ גם כן כדי להתגייס ושירתו כלוחמים בצבא. "שלמה היה בחור יפה תואר עם חיוך ביישני שתמיד היה על פניו", סיפרו ביישוב. "הוא התנדב בטיפול וגידול כלבים בתפוח שבשומרון לפני שהתגייס".
האח ג'ף סיפר אתמול: "שלמה היה ילד שכולו אהבה. כולו נתינה. הוא הגיע אפילו שנה מוקדם יותר לארץ לפני הצבא כדי להתנדב בחיפוש והצלה עם יחידת כלבנים מיוחדת. אנחנו עוד לא מעכלים וזה ייקח לנו עוד המון זמן לעכל את זה. הוא אהב מאוד את השירות שלו בהנדסה וראה בזה אתגר. היינו נפגשים כל הזמן. חגים, שבתות וימי הולדת".
לצעיר האמריקני הייתה גם משפחה מאמצת בקיבוץ שדה יואב. יו"ר הקיבוץ אודי בורוביץ' סיפר: "כחייל בודד הוא אומץ אצל אווה ואלון שופ, שפתחו את ביתם בפניו והפכו אותו לאחד משלנו. שלמה, אף שלא היה בן קיבוץ, גדל על אותם ערכי נתינה והתגייסות המאפיינים אותנו כקיבוץ".
אלפים ליוו למנוחות את חוסאם: "תישאר בלבנו"
בבית ג'אן השתתפו אלפים, בהם מאות חיילים ושוטרים, בהלווייתו של סמ"ר חוסאם טאפש (24), שנהרג גם הוא בתקרית. "איבדנו את היקר שלנו. נמשיך לזכור אותך, תישאר בלבנו", אמרו בני משפחתו. עבדאללה, אביו של חוסאם, אמר: "זה הרגע הכי קשה שעברנו בחיינו. לא ציפינו שנאבד את בננו המהמם. למרות כל הקשיים ומצבנו הנפשי הלא פשוט, נעשה הכול כדי להתמודד עם האסון".
ד"ר סמיר טאפש, חברו של של המנוח, ספד לו: "תמיד חברנו חוסאם היה אומר 'למה אנחנו חייבים למות כדי לחיות בגן עדן?' לא ידעתי שאבא יודיע לי אתמול על מותו של החבר הכי טוב שלי. לא ידעתי שלא אפגוש אותו יותר. לפני יומיים הייתה לי שיחה אחרונה עם הגיבור. אני מאוד מתגעגע לדבר איתו, אפילו לדקה אחת, אבל לצערי זה לא יקרה שוב".
אחסאן טאפש, קרוב משפחה, סיפר: "לא מזמן נפגשתי עם חוסאם. תמיד הוא חייך. בפעם האחרונה שנפגשנו הוא דיבר על כך שרצה לבנות בית ולהתקדם בחיים. לצערי הוא עזב אותנו לפני שהגשים את כל החלומות".
מתחקיר ראשוני עולה כי סמוך לשעה 7:10 הגיע ג'יפ הסיור הממוגן ממשימות פתיחת ציר שגרתית בגבול עם סוריה, לקרבת המוצב שאותו חוצה כל מבקר במרגלות החרמון. טפאש והחיילים שברכב ניהלו שיחה,
ובשלב מסוים, כשהג'יפ עצר צמוד למוצב, הנהג יצא ממנו, אחז רימון רסס בידו וצעד לכיוון דלת המפקד. הוא הקיף את חזית הג'יפ. כאשר דלת המפקד נפתחה, טפאש הנהג חזר לאחור ואז התפוצץ הרימון.
בזרוע היבשה ובפיקוד הצפון הוקם צוות בדיקה מיוחד בראשותו של מפקד חטיבה 3, אלוף משנה יואב ירום, לחקור את נסיבות התקרית. תחילה עלה חשש שמדובר בהפעלת מטען חבלה בנסיבות חבלניות, אך לאחר סריקות ובדיקות שנערכו נשלל כיוון זה. בצה"ל מנסים לתשאל את שני החיילים שהיו בחלק האחורי של הג'יפ ונפצעו קל, ובמקביל בודקים את הרקע של הנהג. כמו כן, נבדק מדוע החזיק הנהג ברשותו רימון בניגוד לפקודות ולמקובל.
לפנייה לכתב/ת 
