רשות הספורט
רוכב סוסים בשם צימרמן, ג'ודוקא שתפס כותרות כשלא עלה לקרב מול ישראלי, שחיינית שרגילה לבריכות קצרות ורצה שמנצחת קבוע בחצי מרתון בית לחם, פלסטין תשלח לריו את המשלחת הגדולה בתולדותיה – שישה ספורטאים
ריו 2016
- העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
אמנם לא מדובר במספר דו-ספרתי כמו ישראל, אלא בשישה נציגים בלבד, אבל עדיין יותר מכל אולימפיאדה קודמת, וצריך לזכור שנציגים פלסטינים החלו להופיע באירוע הספורט הגדול בעולם רק לפני 20 שנה, באטלנטה 1996.
לא כל השישה עמדו במינימום האולימפי, ורובם קיבלו כרטיס חופשי שמשוריין למדינות פחות מפותחות ספורטיבית, כדי לאפשר פיזור רחב יותר של מדינות בענפים השונים. אבל חלקם כבר תופס כותרות בעולם בגלל הקשיים שעליהם הם מספרים.
הדוגמה הבולטת ביותר היא של השחיינית מרי אל-אטרש, פלסטינית נוצרייה מבית לחם, שסיפרה לסוכנות הידיעות רויטרס כי בסביבת מגוריה אין לה מתחרות כלל. היא שוחה רק מול המאמן שלה. בכלל, בכל שטחי הרשות אין אף לא בריכה אחת בגודל אולימפי, 50 מטרים, אלא רק חצי המרחק. אל־אטרש, שתתחרה ב־50 מ' חופשי בריו, רגילה לעבור את המרחק בשתי בריכות.
השיא שלה עומד על 29.91 שניות, איטי בכארבע שניות מהקריטריון האולימפי. "ההכנה הולכת טוב ואנחנו מציבים מטרות בהתחשב למשאבים שיש לנו", היא
אומרת. "אני כל כך מאושרת. לייצג את פלסטין בתחרויות זה חלום עבור כל ספורטאי פלסטיני. זה משהו להתגאות בו".
מס' 1 באפריקה והמזה"ת
אל-אטרש תגיע לאולימפיאדה למרות תנאי אימון לא פשוטים, אבל יותר ממחצית מחברי המשלחת אינם חיים ומתאמנים בשטחי הרשות. רובם גם אינם מוסלמים אלא נוצרים. זה גם סיפורו של כריסטיאן צימרמן, הפלסטיני הראשון שיתחרה ברכיבת סוסים אמנותית.
השם כריסטיאן נשמע נוצרי, וצימרמן מצלצל יותר כיהודי והרבה פחות פלסטיני, אבל זו לא טעות. מדובר ברוכב גרמני קתולי, שהתחתן עם שרה־מרים, פלסטינית נוצרייה שהיגרה לגרמניה. השניים חיים בקלן ובעקבות הנישואים כריסטיאן קיבל אזרחות פלסטינית.
ללא הייצוג הזה, צימרמן לא היה מגיע כנראה לאולימפיאדה. הוא בן 55 וחזר להתחרות רק לפני עשור, אחרי הפסקה של 18 שנים. את הכרטיס למשחקים הוא קיבל בעקבות דירוגו במקום הראשון באזור "אפריקה והמזרח התיכון" כשהוא רוכב על הסוס "סינקו די מאיו". צימרמן הוא גם צאצא של המלחין הנודע רוברט שומאן, לא פחות, ובתו אסתר היא רוכבת בעצמה.
גרמני-פלסטיני נוסף הוא סימון יעקוב, ג'ודוקא במשקל עד 60 ק"ג, שאמנם מפסיד כמעט תמיד בסיבוב הראשון של כל תחרות חשובה, אבל תפס כותרות בשנה שעברה. זה קרה אחרי שלא עלה להתחרות מול הישראלי יואב שמש בתחרות בבולגריה.
יעקוב כתב אז בחשבון הפייסבוק שלו שהסיבה לאי־ההופעה היא פציעה בחימום לפני הקרב, אבל לכולם היה ברור מהי הסיבה האמיתית. בריו, אגב, לא תהיה לו התלבטות בנוגע להתייצבות לקרב, מאחר שבין שבעת הג'ודאים המייצגים את ישראל, אין אף מתחרה בקטגוריית המשקל שלו.
לפלסטין יהיו גם שני נציגים באתלטיקה. הראשון הוא מוחמד אבו חוסה, רץ ל־100 ול־200 מ' שלא אמור לעבור את שלב המוקדמות הראשון. השנייה, ואולי המעניינת ביותר מכל המשתתפים הפלסטינים, היא מיאדה אל־סייד, רצת מרתון שהשיגה את הקריטריון ללא הנחות.
"פלסטין באור חיובי"
גם לאל-סייד יש צד גרמני, אימה, שהתחתנה עם פלסטיני. מיאדה נולדה בברלין והחליטה לייצג את פלסטין בעקבות המלצת אביה. היא לא מרבה לדבר ערבית, אך מגיעה מדי שנה לבקר את קרובי משפחתה בשטחי הרשות.
בדרך קבע היא גם מנצלת את הביקור כדי להשתתף בחצי מרתון בית לחם, בו ניצחה גם השנה.בחדרה של אל־סייד תלוי דגל פלסטין ועל ידה היא עונדת צמיד בצבעי הדגל. במרתון המבורג בשנה שעברה שיפרה את שיאה האישי בלא פחות מ־25 דקות, כשרצה את 42 הקילומטרים ב-2:41:44 שעות. בכך השיגה האתלטית את הקריטריון האולימפי, ובעצם הפכה לאישה הפלסטינית הראשונה שעושה זאת. השנה כבר הספיקה לשפר את שיאה ל־2:39:48.
"הסיבה שאני מייצגת את פלסטין היא ספורטיבית בלבד ולא פוליטית", מסבירה אל-סייד. "אני גם מנסה להראות את פלסטין באור חיובי, כי אנחנו בעיקר שומעים משם חדשות רעות. יותר נשים ערביות צריכות לעסוק בספורט".
אחמד ג'יבריל, שחיין 200 ו־400 מ' חופשי שהתחרה גם בלונדון לפני ארבע שנים, מסכים אף הוא שהפלסטינים צריכים לעסוק יותר בספורט. "אני מקווה שזה יקרה בעקבות האולימפיאדה בריו", הוא אומר.בינתיים, בכל אופן, לא מדובר ביותר מדי ספורטאים, לפחות לא כאלה שמסוגלים להגיע לאירוע הספורט הגדול והיוקרתי בתבל. שישה בלבד, אבל כל אחד מהם יזכה ודאי להתמקדות מיוחדת במדינות שונות בעולם, כי פלסטין עדיין נחשבת לאטרקציה באולימפיאדה. בנוגע לנסיבות אין צורך להרחיב.
גם הפלסטינים עצמם יודעים זאת כמובן. "ההשתתפות שלנו באולימפיאדה היא גם סימבולית וגם פוליטית", קובע דאוד מטוואלי, חבר הוועד האולימפי הפלסטיני. "היא מאפשרת לנו להרים את הדגל הפלסטיני באירוע הספורט הכי גדול שיש".
לפנייה לכתב/ת 
