לכבוש כל פסגה: הקיץ של ברצלונה
למרות הדאבל, בארסה סיימה את העונה שעברה עם טעם מעט חמוץ בגלל ההדחה המוקדמת מהצ'מפיונס. עם סגל משודרג ושלישיית ההתקפה הטובה בעולם, היא מוכנה להשתלט מחדש על אירופה
ברצלונה סיימה את העונה שעברה עם אליפות, גביע, סופרקאפ אירופי וזכייה באליפות העולם למועדונים. זה נשמע כמו הישג יוצא דופן, כזה שמשוררים עממיים צריכים לכתוב אחריו בלדות אפיות המתארות את גדולתם של הגיבורים.
אבל בגלל שזו ברצלונה, אי-אפשר להתעלם מכך שלמרות כל התארים הללו, העונה הקודמת הסתיימה בסוג של חמיצות. זה דבר מוזר להגיד, ויהיו אוהדים שרופים וסתם חובבי ספורט שימחו על הקביעה הזו, אבל היה שם משהו שעבר לא חלק. אותם שבועות לפני ההכרעה בליגה בהם הפער הענק נמחק והאליפות כמעט התפספסה, ההדחה ברבע גמר ליגת האלופות.
בטופ של אירופה, זו לא בושה. כוחות עשירים נלחמים מדי שנה בצ'מפיונס, ואי־אפשר לשמור על דומיננטיות מוחלטת לאורך זמן. רק שבבארסה, הציפייה היא שהכל יתבצע בצורה מושלמת. השורה התחתונה מדהימה, אבל כל מיני דברים קטנים שהתפקששו בדרך גרמו לכך שהעונה שחלפה לא תיזכר כמו עונת הטרבל, למשל.
בברצלונה יכולים לרטון על הציפיות האלה, אבל זה הסטנדרט שהציב המועדון, ומה שלואיס אנריקה והשחקנים רוצים להשיג. והקיץ הזה יכול לדחוף אותם צעד נוסף לעבר השתלטות מחודשת על כל הפסגות. רק תחשבו על הקיץ הקודם – בגלל העונש מפיפ"א שעדיין היה בתוקף, היא לא הייתה יכולה לשתף שחקנים חדשים, ומאוחר יותר סבלה מכך בגלל הפציעות והסגל הקצר.
חיזוק בכל המובנים
הפעם למאמן אין צרה כזו. כמעט בכל רובד אפשרי הוא קיבל נשק חדש. בגזרת הרכש, הוא עיבה את ההגנה עם סמואל אומטיטי שיכול להיות הברקה ולוקה דין שייתן גיבוי לג'ורדי אלבה, וגם החזיר למועדון את הקשר דניס סוארס.
בגזרת המושאלים הוא יוכל, אם רק ירצה, להכניס לרוטציה את אלן חלילוביץ' וכריסטיאן טייו ששבו לקבוצה (למרות שנראה שיהיה להם קשה להשתלב והם עשויים לעזוב).
בגזרת החיזוק הפנימי, יש לו את שני השחקנים שרכש לפני שנה אבל לא התאקלמו מאחר שהתחילו לשחק רק בינואר, אלייש וידאל וארדה טוראן. הפעם המצב שלהם אמור להיות שונה לגמרי. מעבר לכך, עם עזיבתו של דני אלבס, וידאל אמור להפוך למגן הימני המוביל, מה שרק ייתן לו עוד ביטחון.
וזה עוד לא הכל. אחרי פציעות ממושכות, המאמן יכול לבנות יותר על ראפיניה הנפלא ועל הבלם הבלגי תומאס ורמאלן שמסוגל לספק גיבוי איכותי מהספסל. וישנה עוד גזרה, של השחקנים המובילים שהבוסים דואגים לשמור מרוצים. ניימאר האריך כבר את החוזה, ולאו מסי יעשה זאת בקרוב. יחד עם לואיס סוארס, שנתן עונה מרהיבה, בארסה מוכנה ליהנות שוב משלישיית ההתקפה הטובה בעולם.
שלושה סימני שאלה
וכעת, ישנם רק עוד שלושה סימני שאלה הנוגעים לקבוצה. הראשון הוא הרכש שעוד נותר. בארסה נכנסה לרמת דיוק מדעי, והודיעה כי נותרו לה 25 מיליון יורו להוציא על חלוץ נוסף. לאיש אין ספק שמדובר בכינור רביעי, גם אם יהיה מדובר בשחקן יקר. אותו שחקן יהיה חייב להבין שהוא ידורג נמוך בהיררכיה, ויקבל דקות ספורות כמחליף, או שיפתח במשחקי גביע מול יריבות מליגות נמוכות ובתקופות פציעה של אחד הכוכבים.
ההתלבטות כאן כפולה – מצד אחד, השחקן הזה חייב להחליט אם מתאים לו להצטרף לסיטואציה כל כך ברורה ומובנת, בה כמעט כל מה שיעשה לא יעזור לו לשפר את סיכוייו לשחק, רק כדי שיוכל להופיע בקבוצה בקנה מידה כזה. מצד שני, בברצלונה עדיין מתלבטים מי יתאים יותר למלא את התפקיד הזה, והמנהל המקצועי רוברט פרננדס סיפר בשבוע שעבר כי מתנהלים דיונים במועדון ובקרוב יוכרע אם ילכו על ותיק שהוכיח את עצמו או על כישרון צעיר.
קווין גאמיירו מסביליה הוא אחד השמות שעלו, אך קשה להאמין שיהיה מוכן לקבל פיחות במעמדו. הצעירים שהוזכרו הם גבריאל ז'סוס מפלמייראס, לוסיאנו וייטו מאתלטיקו מדריד ולוקאס פרס מלה קורוניה.
סימן השאלה השני נוגע למסי. הוא כבר בן 29, ובעונה שעברה סוארס הצליח לבלוט יותר ממנו בתחום השערים החשובים (שלא לדבר מבחינה כמותית). הוא גם התמודד עם יותר פציעות מאי־פעם – בברך, שריר הירך האחורי, ואפילו סבל מבעיות בכליות. העומס הפיזי שמוטל על השחקן (שלמאמן אין אפשרות להחליף) הוא פשוט עצום, ונראה שאם ימשיך לדחוף את עצמו לקצה, הגוף שלו יגיב בהתאם.
חשוב לומר שלעומס הפיזי מתלווה העומס המנטלי. משפט המס והעונש שהוטל עלולים לתת את אותותיהם. כבר אחרי ההפסד עם ארגנטינה בגמר הקופה אמריקה, כישלון שלישי ברציפות בגמר בשלושה קייצים, הוא נשבר ופרש מהנבחרת באימפולסיביות.
הלחץ המופעל עליו בלתי אפשרי. הוא חייב להיות ייחודי, גאוני, שונה, בכל רגע נתון. אין לו פריבילגיה לעבור תקופות חלשות. כל החמצה של תואר, בקבוצה או בנבחרת, מיוחסת לו. מעניין יהיה לראות אם הוא מסוגל למחוק הכל ולהתעלות מחדש, או שיסבול מנסיגה נוספת. ובעצם, גם דריכה במקום היא סוג של נסיגה
עבור מי שהתרגל לשבור שיאים על בסיס דו־שבועי. יותר מהגוף, הנפש של מסי תהיה זו שתימדד ב־2016/17.
ולא שכחנו סימן שאלה נוסף. למרות שלא הייתה מושלמת, ברצלונה הייתה אדירה בעונה שעברה. מישהו יהיה מסוגל להתמודד איתה כשהיא שוב רעבה ומגיעה בסגל משודרג?
לפנייה לכתב/ת 
