"סליחה אם פגעתי" זאת לא באמת התנצלות
גם כשאנחנו מודים בטעות, יש לנו נטייה טבעית לייחצן את עצמנו ולהבהיר לצד השני שהטעות שלנו מבוססת על טעות שהוא עשה בעצמו. אבל זאת גישה שגויה, ואם תבחרו לעשות זאת, הריב יהפוך במהרה להטחת האשמות הדדית שאין לה סוף
אחד הדברים הכי מרגיזים במערכות יחסים הוא התנצלות שאינה אותנטית. וודאי קרה לכם שנפגעתם מאוד מבן/בת הזוג, הבעתם את תחושת הפגיעה שלכם בפניו/בפניה, והם בתגובה אדישה משהו, אמרו "אני מצטער/ת אם פגעתי בך". שימו לב, מילת המפתח במשפט הזה היא "אם", ואין מילה מרגיזה ממנה בקונטקסט של התנצלות.
כאשר אדם מתנצל ומשתמש בצירוף המילים "אם פגעתי בך" – יכולות להיות לכך שתי סיבות: או שהוא באמת לוקח אחריות אך עדיין משתמש בביטוי הבעייתי מבלי להקדיש לו יותר מדי מחשבה, או שהוא לא לגמרי לוקח אחריות על מעשה הפגיעה, וייתכן שהוא אפילו מאמין שהצד השני מגזים ורגיש מדי. ואז, כדי להפסיק את הדרמה המיותרת בעיניו, הוא מתנצל, אבל רק כדי להשתיק את בן/בת הזוג.
בין אם ההתנצלות איננה כנה ובין אם לא, אני חושבת שזהו אחד המשפטים המרגיזים ביותר שאפשר להגיד במהלך ריב זוגי. למה? קודם כל בגלל שהתנצלות לא אמורה לייצר קיצורי דרך כדי להפסיק את המריבה, ומטרתה האמיתית היא לגרום לבן/בת הזוג להבין שאתם באמת מצטערים על מה שעשיתם.
אז איך כן מתנצלים?
אז ככה, כמו שחשוב להימנע מהמילה "אם", כך חשוב לא פחות להימנע מהמילה "אבל". כאשר אדם מתנצל ואומר "אני מצטער שפגעתי בך, אבל..." - יש כאן ביקורת, תירוץ, הטחת אשמה, משהו שמנער אותו מאחריות. אמנם זאת מילה קצרה בת שלוש אותיות בלבד, אך יש לה משמעות גדולה, והיא בעיקר מבטלת את כל מה שנאמר לפניה.
גם כשאנחנו מודים בטעות, יש לנו נטייה טבעית לייחצן את עצמנו ולהבהיר לצד השני שהטעות שלנו מבוססת במידה זו או אחרת על טעות שעשה הצד השני. חברים, אם תבחרו לעשות זאת, לא תצאו מהריב והוא יהפוך במהרה להטחת האשמות הדדית שאין לה סוף. החלטתם להתנצל? יופי, עכשיו קחו אחריות מלאה, בלי תירוצים ובלי קיצורי דרך. ואם בכל זאת ממש בוער לכם להדגיש שהטעות היא לא שלכם בלבד, אפשר לומר באלגנטיות "אני מצטער על החלק שלי בעניין הזה", מבלי להיכנס להאשמות.
התנצלות אמיתית צריכה להיות קשורה בהפנמה - הבנתם את הטעות שלכם, ומעתה אתם תשתדלו מאוד להימנע מלחזור עליה. אם אתם כל פעם חוזרים על אותה טעות - ומתנצלים, זאת לא באמת התנצלות. כמו כן, התנצלות אמיתית אמורה להתייחס להתנהגות של המתנצל ולא של הנפגע. כלומר במקום לומר "אני מתנצל שאתה נפגעת", צריך לומר "אני מתנצל שפגעתי בך". במשחק המילים הפשוט הזה, מועבר מסר אקטיבי שאתה לוקח אחריות על מה שעשית.
ברגע שאנו מתנצלים כמו שצריך, אין ספק שההשפעה היא חיובית לשני הצדדים: הצד המתנצל מרגיש הקלה. הוא ביקש סליחה, ועכשיו סביר להניח שהצד השני כבר פחות עוין כלפיו. חשוב לזכור שכשמישהו סולח לנו, זה משפיע ישירות עלינו. באופן לא מודע, אנחנו מתחזקים ומרגישים טוב יותר עם עצמנו. הרי אם אנחנו יודעים שפגענו במישהו קשות ושהוא עדיין נוטר לנו טינה, יש לכך השפעה אפילו על המצב הבריאותי שלנו. אז גם אם אתם לא מתנצלים בשביל אחרים, התנצלו בשביל הבריאות שלכם, וזכרו: כדי לקבל סליחה אמיתית, עלינו להתנצל מכל הלב.
מכירים את התופעה של אחים שרבים וההורים מצווים על אחד הילדים לבקש מהשני סליחה, והוא אכן עושה זאת אך מתוך הכרח בלבד, ולא מהלב? אז הכוונה היא לא להתנצלות כזאת, אלא להבעת סליחה כנה. איך מעבירים את המסר שההתנצלות היא אכן כנה? קודם כל, מגבים אותה במעשים. לפעמים לא מספיק רק לומר סליחה, וצריך להראות לצד השני באמת עד כמה אתם מצטערים על מה שעשיתם.
יחד עם זאת, חשוב לדעת שיש אנשים שנמנעים כמעט לחלוטין מלבקש סליחה. מדובר בקבוצה מסוימת של אנשים אותם אני מכנה "נמנעים סדרתיים מהתנצלויות". יש כמה סיבות פסיכולוגיות מודעות וגם בלתי- מודעות שמשפיעות עליהם ויוצרות אצלם מחסום לבקש סליחה.
הסיבה הראשונה היא שאין אצלם הפרדה בין המעשה לעושה, כלומר אם הם יודו שהם עשו משהו רע, מבחינתם זוהי הודאה בכך שהם אנשים רעים. לכן התנצלות משפיעה על הזהות האישית שלהם ועל תחושת הערך העצמי. סיבה נוספת היא פחד מהחרפת העימות - רוב האנשים רואים בהתנצלות כלי להרגיע את הרוחות ולהשלים, אבל אותם אנשים חוששים שעצם ההתנצלות וההודאה בטעות תחריף את העימות. "הנה הודיתי שאני לא בסדר, עכשיו בכלל יכעסו עליי".
כאמור, מדובר בקבוצה מצומצמת של אנשים שמאוד קשה להתנהל מולם במצב של עימות, אך באופן כללי גם למרבית האנשים קשה מאוד לבקש סליחה. חשוב להבין ולהפנים שהתנצלות אינה סימן של חולשה. חלקנו טועים לחשוב שאמירת המילה "סליחה" מורידה מהערך שלנו, אך האמת היא שההפך הוא הנכון. נשמע מוזר? המשפט הבא יבהיר זאת: אדם שמביא את עצמו להתנצל הוא אדם חזק מאוד, שמסוגל לוותר על האגו שלו ולהודות בטעויותיו. אז שימו את האגו בצד, למדו לבקש סליחה כמו שצריך, והאמינו לי שתודו לעצמכם אחר כך.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
לפנייה לכתב/ת 
