ליד המוות: הסדרה שתהפוך לכם את הבטן
סדרת הדוקו "ביקור בית" מספרת את סיפורם של חולנים סופניים והצוות הרפואי שמגיע לסייע להם בימיהם האחרונים, ובאמצעות תיעוד אלגנטי ולא מתלהם עוסקת במוות המתקרב. מומלץ לקחת אוויר, ולצפות
בסוף כל פרק מישהו ימות. זה לא ספוילר ל"משחקי הכס", זאת ידיעה שאיתה שוקעים אל הסדרה הקצרה "ביקור בית" שהפרק הראשון שלה שודר אתמול (ד') ב-yes דוקו. שלושה חולים סופניים שעבורם המוות הוא כבר לא דבר ערטילאי שיקרה אי שם בעתיד, אלא אירוע מוחשי שאמור לקרות להם בטווח של ימים עד שבועות, ולצדם הצוות של "הוספיס בית" שמעניק טיפול ביתי תומך לחולים סופניים שבחרו לסיים את חייהם בביתם. בשתי מילים - ההיפך מאסקפיזם.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"אייל גולן קורא לכם": יחי המלך המחודש
"המשימה: אמזונס": כמו הישרדות, רק בג'ונגל
"רואדיז": רוקנ'רול עם קצת יותר מדי סוכר
גרעין הצוות של "הוספיס בית" (שירות שכל מבוטחי קופות החולים זכאים לו בחינם, אגב) מורכב מרוני צבר, שהוא, כמו שהוא מגדיר את זה, "רופא שכל החולים שלו מתים", וגלאניס, האחות שמסייעת לו. שניהם מכסים את הטיפול הפיזי שאמור להקל על הסבל של החולים כמו גם על הצד הפסיכולוגי – סגירת המעגל עם בני המשפחה וההכנה הנפשית לסוף. ד"ר צבר הוא אדם רגוע ומרגיע בצורה כמעט קיצונית, גלאניס היא כדור אנרגיה תזזיתי וסוער. בכל פרק מתלווה אליהם עובד סוציאלי אחר ויחד הם מהווים צוות תומך.
זה מתבטא בעיקר בלכידת רגעים שהם כביכול מרומזים, אבל ניחנים בכל העוצמה הרגשית של דרמה מטלטלת ויותר מזה. כך פורטת "ביקור בית" את המוות לרגעים יומיומיים, מקורקעים, פרקטיים. אם אלה הכאבים, התרופות, ההידרדרות הגופנית ולצדם ההחלטות המעשיות וסוגיות גבוהות יותר כמו סליחה, השלמה, בחירה. מקרבים את המוות ומרככים אותו דווקא בגלל המבט הישיר.
האישיות הכריזמטית של יונה, הסיפור הייחודי שלה והתעלומה סביב היעדרם של ילדיה מהפרק, שמתבררת בסופו, מציפה בו שאלות טעונות, החל מתעודת העניות לבתי החולים בארץ ועד לחשיבות הבחירה של המטופל. זה גם הפרק היחיד מבין השלושה בו אנחנו נחשפים למפגש בין בני המשפחה לצוות אחרי המוות, מפגש עוצמתי בפני עצמו. כל פרק מהשלושה עומד בפני עצמו, אבל בינג' מהורהר של שלושת הפרקים יהפוך לכם את הבטן בצורה השלמה ביותר. ראו הומלצתם, קחו אוויר וצללו פנימה, על החיים ועל המוות.
