משבר אימון / מליניאק

דני פרנקו זכה באליפות המדינה ובגביע, נבחר למאמן העונה ב־2015. שרון דרוקר זכה עם הפועל ירושלים בגביע יול"ב, אימן ברוסיה, באיטליה, ביוון, זכה בשתי אליפויות בבלגיה. צביקה שרף היה שלוש פעמים בגמר גביע אירופה לאלופות, זכה בגביע אירופה למחזיקות עם אריס סלוניקי, בעשר אליפויות ישראל ובשישה גביעים, אימן את נבחרת ישראל. פיני גרשון הוא המנהל המקצועי של איגוד הכדורסל. אפי בירנבוים הוא המנהל המקצועי של הפועל ת"א. גיא גודס אימן את מכבי ת"א בעונה שעברה. מה משותף לכולם? איש מהם לא יהיה מאמן פעיל בעונה הקרובה.

על פי משנתו של אבנר קופל: את הכסף מוציאים על שחקנים, בעודף משלמים למאמן. לצערי, זו הגישה המובילה כיום. נכון שיש מאמנים צעירים שעושים עבודה מצוינת, אבל בעלי הקבוצות מעדיפים אותם משתי סיבות: אפשר להגיד להם מה לעשות, והם עולים פחות.

דני פרנקו(צילום: אוהד צויגנברג)

ג'ף רוזן גישש אצל שרון דרוקר, וסגר עם עופר רחימי שהיה עוזרו של רמי הדר במכבי חיפה. אשדוד דיברו עם גיא גודס, וסגרו עם מאיר טפירו - שחקן גדול, אבל אפס קילומטרז' באימון. רוב המאמנים ממשיכים מהעונה שעברה: אריק שיבק בראשל"צ, עודד קטש באילת, דן שמיר בחולון, נתי כהן בקריית־גת, אריק אלפסי בנהריה, מיקי גורקה בהרצליה ושרון אברהמי בהפועל ת"א.

היחידה שהגדילה את תקציב המאמן היא הפועל ירושלים. היא הלכה על מאמן זר, סימונה פיאניג'אני, ומשלמת בהתאם. שכרם של קטש ושיבק גבוה יחסית, אבל אפילו במכבי ת"א, למרות שהרחיבה את תקציב השחקנים, שכר המאמן בירידה מתמדת.

הפגיעה במעמד המאמן באה לידי ביטוי גם בכיס שלו. בספורט מקצועני אתה שווה מה שאתה מרוויח.

סימונה פיאניג'אני(צילום: אוהד צויגנברג)

איכות עולה כסף

שוק המאמנים לא מנותק משוק העבודה. גם בעסקים מנהלים ועובדים עולים ברמת השכר, עד שהם הופכים ליקרים מדי ומפוטרים. מפנים מקום לצעירים, שמוכנים למלא אותו תפקיד בשכר נמוך יותר. זו טעות לוותר על הידע, הניסיון והיכולת של עובדים ומנהלים ותיקים.

תמיד יהיה מישהו שמוכן למכור את הסחורה או הכישורים שלו בזול. איכות עולה כסף. בספורט, ההימור על מאמן חסר ניסיון הוא נמוך יחסית. במקרה הגרוע אפשר לפטר אותו מהיום למחר ולהביא במקומו קברניט מנוסה. עצתי למאמנים: אל תהיו תלויים במקור הכנסה אחד. השקיעו בעסקים או בנכסים, שתהיה לכם הכנסה נוספת.

כשבעל קבוצה מתחיל לתת עצות למאמן, בין אם יקשיב לעצות ובין אם לאו, בכל מקרה המאמן יאבד את האוטוריטה ויפוטר.

צביקה שרף(צילום: אבי רוקח)

מותג ושמו "מכבי ת"א"

ההחתמה המעניינת של הקיץ היא לא של שחקן ולא של מאמן, אלא המינוי של חגי בדש למנכ"ל מכבי ת"א. אחרי טעויות רבות בבחירת שחקנים, החלפת מאמנים ובזבוז של מיליונים, הבינו במכבי ת"א שהבעיה היא כסף. כי בכסף אפשר לקנות שחקנים, מאמן - וגם מנכ"ל.

ההצלחה של אלי דריקס במכירת חסויות ופרסומות היא פנומנלית. למרות הכישלונות הספורטיביים, כל המינויים יימכרו, הספונסר הראשי משלם 1.5 מיליון דולר, נותני החסות עדיין כאן, ודריקס יורד דרגה בהיררכיה. אז מה יעשה בדש? לא הביאו אותו לארגן ימי הולדת לאוהדים, אלא להביא עוד כסף. אולי מינויו של מנכ"ל "פסגות" לשעבר מסמן הנפקה בבורסה?

חגי בדש(צילום: מכבי תל אביב)

מי שמגייס כסף משתדל להבליט את הנכסים שיש לו, ולהסתיר את החסרונות. מה מכבי ת"א יכולה להבליט? למשל, הכנסה קבועה ממכירת 11,000 מינויים. הבעיה היא שאי־אפשר למכור כרטיסים נוספים, וראיתם איך הגיבו האוהדים כשניסו להעלות את המחיר. למכבי יש תאי צפייה להשכרה, שמכניסים כ־2 מיליון דולר. נכס חשוב: חוזה מובטח לעשר שנים ביורוליג. הבעיה: היורוליג כנראה לא תעמוד בתחזית ההכנסות. עוד נכס: זכויות הטלוויזיה נמכרו. הבעיה: המחירים רחוקים ממה שהיו פעם. למכבי ת"א יש שחקנים, אבל הם אינם בבעלותה כמו בכדורגל. למכבי יש הסכם שכירות עם היכל הספורט, אבל אין לה אולם ביתי בבעלותה. בקיצור, הנכס החשוב ביותר של מכבי ת"א הוא המוניטין. המותג "הקבוצה של המדינה" נשחק בשנים האחרונות.

למכבי ת"א חשוב להעמיד קבוצה אטרקטיבית שתזכה באליפויות. המטרה: להעלות את ערך המותג.

אלי דריקס(צילום: ראובן שוורץ)

ככה לא בונים קבוצה

איש לא הופתע כשהפועל ת"א לא עמדה בהסדר פריסת התשלומים לשחקנים ולעובדים. איש גם לא הופתע כשהפועל ת"א הודיעה שבכוונתה לשאול את עומר דמארי לעונה אחת. איך קבוצה שלא יכולה לשלם משכורות יכולה להביא שחקן שמרוויח 1.2 מיליון יורו בשנה? 200 אלף יורו ישולמו מקופת המועדון. רד־בול לייפציג, אולי כי העם היהודי סבל מספיק, תכפר על פשעי העבר ותשתתף בשליש מהשכר. דמארי יוותר על שליש נוסף. ואת יתרת 200 אלף היורו ישלימו אוהדים אנשי עסקים.

ניהול פיננסי מתחיל בתקציב, ולהפועל ת"א אין כנראה תקציב. זורקים מספרים שבמהלך העונה מתברר שבינם לבין המציאות אין שום קשר. חותמים חוזים שקשה לעמוד בהם, ואת הגרעונות מתגייסים למלא אוהדים עלומי שם (שכולם יודעים מי הם).

עומר דמארי(צילום: עוז מועלם)

אנשים טובים נרתמים לממן עסקאות נקודתיות, וגורמים בעיקר נזק. פעם זה עידו חג'ג', פעם מני ויצמן. באים להציל ושוקעים בעצמם. לאמיר כבירי יש כנראה כסף, אולי כבר אין, אבל בניהול אין לו מושג. ככה לא בונים קבוצה. במקום לדרוש שהמועדון ינוהל בצורה מסודרת, עם תקציב, תזרים ודו"חות, האוהדים מתייצבים לממן הרפתקאות ושופכים בנזין למדורה.

אם פדיון השבויים של בן רייכרט ממכבי ת"א היה שווה מיליון יורו, אז עומר דמארי ב־200 אלף יורו זו עסקת המאה. השאלה: מאיפה הפועל ת"א תביא 200 אלף יורו?

אמיר כבירי(צילום: ראובן שוורץ)

ליגה במבחן

הסתיימה סאגת תקציב השיווק שמועצת ההימורים מעבירה לכדורגל הישראלי, וטוב שכך. 80 מיליון שקל שהוזרמו מהטוטו לקבוצות כל שנה, במשך שנים, מדורגים גבוה בטבלת העקיצות בספורט. והעובדה שהכספים חסרי השחר הועברו בדרך מעוותת דרך חשבון ההתאחדות היא שערורייה על שערורייה. גם סכום של 32 מיליון שישולמו מעתה עבור פרסום הטוטו במגרשים, ועוד כמה סעיפים שעדיף לא להרחיב עליהם את הדיבור, הוא בדיוני. קשה לתקן עיוות של שנים במכה אחת, שיהיה בהדרגה.

בהתאחדות ובמינהלת הליגה שמחה וצהלה, הם בטוחים שיוכלו למכור את המותג ביותר מ־15 מיליון, וכך עוד ייצאו ברווח בחשבון הכללי. חברה שתקנה את שם הליגה תצטרך להשקיע מיליונים בפעילות במגרשים, באירועים ובפרסום. המוצר סובל מדימוי נמוך, מאלימות, מגזענות ומרמה נמוכה. מצד שני, אצטדיונים משודרגים ושידורים ישירים.

ההצלחה תימדד, לדעתי, בהגעה של נשים ומשפחות למגרשים.