למי תתקשרו: זמרים של סרט אחד
הם קיוו לפרוץ ככוכבי פופ דרך פסקול של סרט, אך כשהמסך ירד בקולנוע, הוא ירד גם על הקריירה שלהם. השירים אמנם ממשיכים ללוות אותנו, אבל את המבצעים נתקשה לזכור. אז מי שר את "פלאשדנס" ואת "הסיפור שאינו נגמר"? ומי ניצח בקרבות האולפן של "רוקי"? זמרים של להיט אחד - הסרט
"One hit Wonder" - זהו הכינוי השגור והמקובל בתעשיית המוזיקה למבצעים שהבליחו עם להיט מצעדים מטורף, הסתנוורו לרגע מהילת אור הזרקורים, ואז נעלמו לתקליטיות של תחנות רדיו נוסטלגיות, בלי להשאיר שובל של קריירה רלוונטית בתחום. דוגמאות? יש כל כך הרבה, והן לרוב מגיעות משנות ה-80 העליזות. זוכרים מי שרו את "It's Raining Men"? ומה עם "Somebody's Watching Me" או "Video Killed The Radio Star" - יודעים מי המבצעים? שמות הלהיטים נשמעים כל כך מוכרים, אנחנו יכולים לגלגל את המילים והלחן על הלשון, ואז לבלוע אותה כשאנחנו מנסים להיזכר בזהות העומדים מאחוריהם.
כאמור, זמרים של להיט אחד הם תופעה ידועה ומוכרת, ומאוד מאוד מסוקרת, אבל אנחנו פה כדי לדבר על תת ז'אנר של המחלקה: זמרים של סרט אחד - אותם מוזיקאים שהוזמנו להשתתף בפסקול של הפקה זו או אחרת, זכו לזמן אוויר ומסך לפני ואחרי ההשקה בבתי הקולנוע, ואז שקעו מחדש אל תוך אלמוניותם. גם כשהיצירות הקולנועיות להן תרמו מקולם זכו למעמד פולחני, או אפילו כששובל ההצלחה שלהן התארך עם סרטי המשך - לרוב אותם מוזיקאים התקשו להיאחז בו, ולהמשיך הלאה בזכות עצמם. זאת בניגוד לכוכבים כמו מדונה, פרינס, דיוויד בואי, סינדי לאופר ואחרים שהלהיטים שהשאילו לפסקול של סרט תרמו יותר לקידומו, מאשר להעשרת הקריירה הנוצצת שלהם.
Who You Gonna Call? ריי פארקר!
קחו לדוגמה "מכסחי השדים". נגיד שאתם רוצים לחזור למקור הקלאסי מ-1984 - למי תתקשרו? ריי פארקר ג'וניור! אתם מכירים אותו כזמר שמבצע את "Ghostbusters". מלבד אותה גיחה חד פעמית לפסגות מצעדי הלהיטים, הקריירה שלו הסתכמה בחברות בהרכב Raydio ובליווי בארי ווייט כגיטריסט.
אם פארקר בן ה-62 יכול להתנחם במשהו זו העובדה שהלהיט שכתב וביצע החל שושלת של קאברים מוזיקליים, המתגמדים ביחס למקור. כך במקרה של Run DMC שעיבדו את השיר בגרסת ראפ ב"מכסחי השדים 2" מ-1988, או החידוש המושמץ של מיסי אליוט ו-Fall Out Boy מסרט האתחול "מכסחות השדים" שיצא בשבוע שעבר לאקרנים בישראל. שלא לדבר על גרסת הכיסוי היפנית:
איינס, צווי, פוליציי - פון בוורלי הילס
באותה שנה יצא לאקרנים גם הסרט הראשון בסדרת "השוטר מבוורלי הילס" (שתזכה גם היא לחידוש בקרוב עם סרט רביעי במספר). הייתה זו המקפצה של אדי מרפי ככוכב קולנוע - מהתפקיד של הבלש אקסל פולי שהגיע מדטרויט הישר ללבה של הוליווד. הזינוק הזה קרה לצלילי היצירה האלקטרונית "Axel F" שחיבר המוזיקאי הגרמני הרולד פלטרמאייר:
היום רבים יכולים לזמזם בקלות את המנגינה המוכרת, אך ממש לא שוברים שיניים בניסיון להגות את השם הבלתי אפשרי של מלחינה. את המומנטום שלו הוא ניצל כדי לבצע את נעימת הנושא של "אהבה בשחקים" מ-1985. משזו לא המריאה בעצמה, פלטרמאייר העדיף להתמקד בהפקה עבור יוצרים אחרים.
אייר ברלין
מי שכן מזוהים עם "אהבה בשחקים" והמריאו איתו להצלחה מוזיקלית יפה, אך רגעית, הם להקת ברלין שנוסדה בלוס אנג'לס. הובילה אותה הסולנית טרי נאן, שבמקביל ניסתה לפתח קריירת משחק. היא התמודדה על התפקיד של פרינסס ליה באודישן ל"מלחמת הכוכבים", וכשלה. את ההכרה ההוליוודית קיבלה ביחד עם חבריה בזכות הלהיט המרגש "Take My Breath Away" (שכתב מורודר) שכבש את פסגות המצעדים, ובמקביל זכה באוסקר לשיר הטוב ביותר ב-1986. היה זה סיכום נאה ללהקה שנוסדה ב-1978, הצליחה לעשות קצת רעש עם שירים שנויים במחלוקת, ואחרי הפסלון המוזהב דעכה בדרך לפירוק.
קבלן פסקולים
מי שרכש בזמנו את הסינגל של ברלין, קיבל בונוס בדמות השיר הקופצני "Danger Zone" שביצע קני לוגינס. המקרה של זמר הרוק המזוקן מעניין, מכיוון שמדובר ביוצר יחסית מוכר בארצות הברית (הוא אף נמנה על משתתפי לייב אייד), אך איכשהו הקריירה שלו - לפחות החלק המצליח שלה - נקשר ביוצרי הקולנוע הפופולארי של שנות ה-80.
הוא פתח לעצמו צוהר ב-1980 עם הקומדיה "קאדישק" בכיכובו של ביל מארי (ואחר כך בסרט ההמשך "קאדישק 2"), המשיך עם תרומתו לפסקול של "אהבה בשחקים", וסיים את שבע השנים הטובות שלו ב-1987 עם "מעבר לשיא" בכיכובו של סילבסטר סטאלון. אבל הלהיט איתו לוגינס בן ה-68 מזוהה יותר מכל הוא שיר הנושא של "פוטלוס" - גם הוא מ-1984 - פסקול חייו:
זו לא שחקנית, זו זמרת
המקבילה הנשית של לוגינס היא אירין קארה, אם כי במקרה שלה מנוכחות שלה בקולנוע האמריקני חורגת בהרבה מהקריירה המוזיקלית שלה. כשחקנית הופיעה ביותר מעשרים סרטים ותוכניות טלוויזיה, אך את האוסקר היחיד שלה ב-1984 (וגם גלובוס הזהב) השיגה כזמרת. זה קרה בזכות הלהיט האדיר שלה - אחד הגדולים בתולדות הוליווד, "What a Feeling" מתוך "פלאשדנס" (1983).
היה זה שיא הקריירה של קארה בת ה-59, שיא שקשה לשבור בהתחשב שלפני כן ביצעה את שיר הנושא של הדרמה המוזיקלית "Fame" מ-1980, בה כיכבה גם כשחקנית בתפקיד קוקו הרננדז. היא אמנם הוחלפה על ידי אריקה גימפל בסדרת הטלוויזיה שפותחה מהסרט, אך קולה המשיך לחיות גם על המסך הקטן. בנוסף תרמה גם לפסקולי הסרטים "עיר לוהטת" (1984), "גן עדן לכלבים" (1989) ועוד, אך כולם מחווירים ביחס ללהיט האלמותי מ"פלאשדנס" שגם אותו יצר מורודר.
רגע, גם אני פה
גם מייקל סמבלו החוויר ביחס לקארה, ובכל זאת יש לו מקום של כבוד בזכות "Maniac" שהתנגן אף הוא ב"פלאשדנס" (וכמו בקליפ של "What A Feeling", גם כאן פה זוהי ג'ניפר בילס המיוזעת שקופצת ורוקדת ולא הרבה מעבר). ביחס ללהיט האיקוני הזה, כל דבר אחר שעשה הרוקר בן ה-62 מתפוגג כליל:
רוקי אן רול
חתימת הקול המוזיקלית של סדרת סרטי האיגרוף "רוקי" בכיכובו של סילבסטר סטאלון מקודדת בתווי היצירה האלמותית "Gonna Fly Now" שהלחינו ביל קונטי, קרול קונורס ואיין רובינס ב-1977. הנעימה שליוותה את אימוני רוקי בלבואה והפכה להמנון ספורטיבי של ממש, חזרה והופיעה בסרטים הבאים. ב-1982 התווסף אליה סם ממריץ עם תופים, גיטרות חשמליות וקולו הקשוח של דייב ביקלר - סולן להקת Survivor, שהוזמנה על ידי סטאלון לבצע את "Eye Of The Tiger":
קולו של ביקלר כנראה היה קשוח מדי, והוא נדרש לניתוח במיתרי הקול שגרם לפיטוריו מהלהקה. זה לא סייע לחברים האחרים לעשות משהו עם התהילה שנפלה עליהם לפתע. הם זכו להזדמנות נוספת ב"רוקי 4" ב-1986, כשהקליטו שיר נוסף לפסקול עם הסולן החדש ג'ימי ג'יימיסון. ואכן "Burning Heart" זכה להצלחה, אבל מאז הכל החל להתדרדר. ג'יימיסון פרש, וביקלר שב, ואחרי שזה עזב בשנית, חזר ג'יימיסון מפרישתו. זה מהפינה הזו, וההוא מהפינה ההיא - כמו קרב איגרוף בלתי נגמר שאף אחד לא מנצח בו.
ביי שיקגו, שלום מיסטר מיאגי
את הקריירה המוזיקלית שלו התחיל פיטר סטרה בלהקת שיקגו הוותיקה. ב-1981 ניסה את מזלו לבד עם אלבום סולו שכשל. הוא שב לחיקם המגונן של חבריו, עד שהחליט לצאת להרפתקה נוספת ב-1985 עם השיר "Glory Of Love". לטענתו הבלדה הרומנטית הייתה אמורה להיות זו שמובילה את "רוקי 4". משנדחק החוצה מהפסקול, מצא אכסניה הוליוודית אחרת ללהיט הפוטנציאלי בסרט מאגף אחר של אמנויות הלחימה - "קראטה קיד 2". ואכן, השיר זכה להצלחה במצעדים ובאוספי הסלואו של התקופה:
את התנופה הצליח סטרה למתוח לעוד כמה הבלחות - בראשן שיר הנושא של הסדרה, "משמר המפרץ" - "Save Me", אבל את המשך הקריירה התקשה להוביל לבדו, ונדרש לשגרת דואטים עם מדונה, שר, איימי גרנט, שאקה קאן וקריסטל ברנרד כדי להישאר רלוונטי.
סיפור קצר
כהרכב נחשבים חברי קג'אגוגו כלהקה של להיט אחד עם "Too Shy" מ-1983. כסולן נחשב מנהיגם לימהל כזמר של סרט אחד. זה קרה ב-1984 עם שיר הנושא של הפנטזיה הקסומה "הסיפור שאינו נגמר". "Never Ending Story" זכה להצלחה אדירה במצעדים, אולם לימהל (שהוא בעצם כינויו של הזמר הבריטי כריסטופר המיל) לא הצליח למנף אותה. הסיפור שלו דווקא נגמר די מוקדם, אם כי הוא ממשיך לקושש אלבומים ומופיע במרכזי קניות גם כיום בגיל 57.
עם קצת עזרה מחברים
דרמות הנעורים של האייטיז הניבו לא פעם להיטים עבור כוכבי פופ ולהקות מצליחות - מ"Good Enough For Me" של סינדי לאופר מ"הגוניז" של הבמאי ריצ'רד דונר, דרך "Don’t You Forget About Me" של סימפל מיינדז מ"מועדון ארוחת בוקר" ו"If You Leave" של ההרכב OMD ב"יפה בוורוד" (שניהם של הבמאי ג'ון יוז). המקרה של ג'ון פאר לא היה מוצלח כל כך. למרות החשיפה שהביא לו שירו "St Elmo’s Fire - Man In Motion" מ"חברים" של ג'ואל שומאכר.
ההברקה מ"חברים" הובילה אותו לתעשיית הפסקולים ההוליוודיים, אך לא זו הנוצצת של המצעדים. הוא יכול להתגאות בעבודתו על הסרטים "קוויקסילבר", "הנרדף" ורבים אחרים, וגם בעבודתו כמפיק לצד מיטלוף, טום ג'ונס ופרפורמרים אחרים. טוב, גם הם חברים. אבל בסיכומו של עניין פאר בן ה-61 לא זכור ככוכב בזכות עצמו.
טובים בזוגיות, פחות לבד
ג'ניפר וורנס היא מוזיקאית ידועה - כשותפה לדרך של לאונרד כהן (איתו כבשה את מנהטן, ואז את ברלין), וכצלע נשית לדואטים קולנועיים כמו "Simply Meant To Be" עם גארי מוריס ב"בליינד דייט (1987) וכמובן "Up Where We Belong" עם ג'ו קוקר ב"קצין וג'נטלמן" (1982) בזכותו זכו השניים באוסקר ובגלובוס הזהב. מעמדה של וורנס בת ה-69 גדול במוזיקה האמריקנית, אבל דווקא שותפה לשירה המצליח ביותר "I Had The Time Of My Life", מ"ריקוד מושחת" נשאר יחסית אלמוני.
אז אוקיי, ביל מדלי היה שותף לצמד Righteous Brothers שזכה להצלחה בשנות ה-60 וה-70. אבל כשהאח מדלי יצא לקריירת סולו, הוא מצא עצמו תלוי בתעשיית הקולנוע. הוא תרם מכשרונו לפסקולים של קומדיית הספורט "ליגה לאומית" ולהיטי האקשן "בכוננות מתמדת" עם ברוס וויליס ו"רמבו 3" עם סטאלון. ב-1998 הוא גם חזר לשתף פעולה עם וורנס בסרט האנימציה "Rudolph the Red-Nosed Reindeer: The Movie", אבל עבור השניים הכיף של החיים היה ונשאר הלהיט ההוא מ"ריקוד מושחת".
