העולם הערבי מתמרק לאולימפיאדה: "הגיע הזמן למדליה"
בלבנון מחכים למדליה אולימפית ראשונה אחרי 36 שנה ותולים תקווה באלופת העולם בקליעה. הסעודים יכפילו את מספר הנשים שייסעו לריו, וגם סוריה השסועה תנסה להתפנות מהלחימה ותעודד את קופץ הגובה המנוסה. יא אללה מתכוננת לריו 2016
גם עיניו של המזרח התיכון ומדינות ערב יהיו נשואות בחודש אוגוסט לאחד האירועים החשובים של השנה, האולימפיאדה בריו דה ז'ניירו. בצל חוסר היציבות, הטלטלות ושפיכות הדמים באזור, יש מי שמקווים שהספורטאים הערבים יוכלו להסב להם נחת וגאווה ולהשכיח מהם אפילו לזמן קצר את המציאות הקשה ורווית התסכולים.
"המדליה קרובה מתמיד בלבנון", נכתב בכותרת של העיתון הלבנוני "א-נהאר". בלבנון השסועה והמפולגת מקווים שאחרי 36 שנה ללא מדליה אולימפית אחת, בריו דה ז'ניירו זה יקרה. התקווה האולימפית הגדולה של לבנון היא הנוצרייה ריי באסיל, אלופת העולם בקליעה לשנת 2016. לא מעט ציפיות יש בלבנון גם מהג'ודוקא, נאסיף אליאס. "הגיע הזמן למדליה", אמר יו"ר הוועד האולימפי הלבנוני, ז'אן הימאם.
בסעודיה השמרנית גם מקווים למדליות, אבל שם מתעסק הוועד האולימפי בסוגיה המגדרית הנפיצה. באולימפיאדת לונדון 2012, כזכור, שלחה סעודיה באופן תקדימי שתי ספורטאיות, ג'ודוקא ואצנית, אחרי לחצים רבים שהופעלו עליה על רקע המידור של נשים מענף הספורט בממלכה בשל ההגבלות ההלכתיות.
הבשורה באולימפיאדת ריו היא שמספר הנשים שייצגו את סעודיה עלה לארבע. אולם מה שראוי לתשומת הלב היא ההתנהלות של הוועד האולימפי הסעודי שפרסם בנפרד את רשימת הספורטאים מהמין הזכרי שישתתפו באולימפיאדה - שבעה במספר - ורק לאחר מכן פרסם את שמות ארבע הנשים שייצגו את סעודיה. רק שלא יהיה ערבוב לא רצוי מבחינה הלכתית בין הנשים לגברים.
סארה אל-עטאר, שכבר נטלה חלק באולימפיאדה בלונדון תשתתף גם הפעם בריצת המרתון, לובנא אל-עמיר תיקח חלק בתחרויות הסיף, כרמאן אבו אל-ג'דאיל תיקח חלק בריצת המאה מטר ואילו וג'וד פהמי תתחרה בג'ודו במשקל של מתחת ל-52 ק"ג.
מבחינת הגברים, מי שאמור להוביל את החבורה הסעודית הוא רץ המרתון המנוסה, מחלד אל-עתייבי. מלבד סעודיה, גם לנסיכויות האחרות במפרץ כמו קטאר ואיחוד האמירויות יש יומרות לגבי מדליות בריו. קטאר הקטנה, כהרגלה, תיעזר גם במתאזרחים בכדוריד, טניס שולחן, אתלטיקה ועוד.
שפיכות הדמים בסוריה ממשיכה להשתולל גם אחרי חמש שנים, אבל למשטר הסורי יהיה ייצוג, גם אם לא גדול, באולימפיאדה בברזיל. מי שמגלם את התקווה האולימפית הסורית הוא הקופץ לגובה, מג'ד א-דין רזאל, זכה בפברואר האחרון לכבוד מלכים בסוריה בדמות טקס הוקרה של הצבא הסורי וכוחות הנאמנים לו באזור דמשק אחרי שזכה במדליית ארד באליפות אסיה באתלטיקה באולמות שהתקיימה בקטאר.
במאי האחרון הוא אף זכה בתחרות יוקרתית בבייג'ינג. הוא יתמודד ראש בראש עם הקופץ לגובה הקטארי, מועתז עיסא ברשים, שזכה במדליית ארד באולימפיאדת לונדון ב-2012. אך מהצד השני של המתרס באופן תקדימי תהיה השנה באולימפיאדה נבחרת של פליטים, בהם מתחרים ומתחרות שנעקרו מהמדינה בעקבות המלחמה העקובה מדם.
עוד מדינה שהפכה לאזור מלחמה במזרח התיכון ותשלח נציגים לריו בכמה ענפים היא עיראק. פרט לנבחרת הכדורגל אפשר למצוא את המתאבק, וחיד עבד א-רידא, שהעפיל למשחקים והשיג את הקריטריון האולימפי בטורניר בינלאומי שהתקיים באזרבייג'אן ממש ברגע האחרון. אך לעשות זאת במציאות העיראקית זה לא דבר ברור מאליו.
במצרים יקוו שעלאא' א-דין אבו אל-קאסם יעשה שוב את העבודה בתחרות הסיף אחרי שבאולימפיאדת לונדון עלה על הפודיום עם מדליית כסף. בתוניסיה משליכים את יהבם על השחיין אוסאמה אל-מלולי שהביא מדליות זהב גם באולימפיאדת בייג'ינג וגם באולימפיאדת לונדון וגם על הרצה חביבה אל-גרייבי, שזכתה במדליית זהב בריצת המשוכות ל-3,000 מטרים באולימפיאדת לונדון.
באלג'יריה השכנה ישלחו את תופיק מחלופי שזכה במדליית זהב בריצת ה-1,500 מטרים באולימפיאדת לונדון. בירדן יסתפקו במשלחת צנועה מבחינת גודלה עם לוחם הטקוואנדו, אחמד אבו גוש.
לפנייה לכתב/ת 
