משתקמים בים: הפצועים מלבנון למדו לגלוש
חברי עמותת "הגל שלי" מבת ים עזרו לפצועי מלחמת לבנון השנייה לגלוש בים. נועם גרשוני, שזכה במדליית זהב באולימפיאדה: "זה כוח, תחושה של עוצמה". המדריכים הצעירים התלהבו: "הם הפתיעו אותנו בגדול, הם תותחים"
עשר שנים אחרי שנפצע קשה במלחמת לבנון השנייה ועבר שיקום ארוך, משאיר נועם גרשוני את הקביים על קו החוף ונכנס למים של הים התיכון. "זה כיף אדיר לגלוש, זו הפעם הראשונה בחיים שלי. מאז הפציעה לא הייתי הרבה פעמים בים אבל זה הולך להשתנות".
שעת בוקר מוקדמת בחוף בת ים. חבורת נערים ונערות, בוגרי עמותת "הגל שלי" המחנכת נוער בסיכון באמצעות פעילות ימית, עוזרת לגרשוני ולפצועי מלחמת לבנון השנייה להיכנס למים. גרשוני, ספורטאי בינלאומי שזכה במדליית זהב פאראלימפית במשחקי לונדון 2012, לא גלש מעולם, אבל בעזרת מדריכי הגלישה הצעירים הוא לומד במהירות את סודות הגלישה.
- מה התחושה בגלישה?
"זה כוח, זה כיף. אני לא יודע איך זה נראה מהצד אבל זאת תחושה של עוצמה".
ירון וקסמן, מייסד עמותת "הגל שלי" ומי שלחם בעצמו בלבנון השנייה, התרגש מהמפגש: "החניכים שלנו בוגרי העמותה הגיעו בהתנדבות ללמד את הפצועים שעברו התמודדות לא פשוטה. זה יום מלא שמחה".
א' נפצע קשה במלחמת לבנון השנייה ואיבד רגל. את התותבת הקבועה המשמשת להליכה הוא החליף לפני הכניסה למים לרגל תותבת ספורטיבית, המותאמת לפעילות בים. הוא הפתיע את כולם כשהצליח לעמוד על הגלשן ולתפוס גלים. "כל אחד סוחב איתו משהו. אצלי אפשר לראות שזה הרגל. אני מתפקד רגיל לגמרי", אמר.
ד', שהיה גולש מקצועי לפני שנפצע קשה בצוואר מרסיס של מרגמה, הוסיף: "הים והגלישה תמיד היו חלק מהחיים שלי".
- היה ברור לך שאחרי השיקום הארוך שעברת תחזור לגלוש?
"זה לא היה ברור בכלל. היו לי המון צינורות בגוף. התחלתי לאט ובהדרגה, והיום אני גולש חופשי ונהנה מאוד".
הנער ליאור אקר, בוגר העמותה שהדריך את הפצועים, התרגש מאוד מהמפגש איתם: "אתה מסתכל ורואה אותם תופסים גל ועומדים, זה גורם לך להבין שהם יכולים לעשות דברים שלא חשבת שאפשר לעשות".
חברת הכנסת מירב בן ארי מסיעת כולנו, גולשת מדופלמת בזכות עצמה, היא זאת שיצרה
את הקשר בין הפצועים לבין עמותת "הגל שלי". "המפגש הזה מעצים מאוד, גם לפצועים וגם לבני הנוער", הא אומרת. "הגלישה עצמה היא פעילות מעצימה מאוד – לעמוד על גלשן ולהצליח. בשביל הנערים והנערות, לבוא ולראות את הפציעות הקשות שהלוחמים האלה נאלצים להתמודד איתן לכל החיים, זה פשוט מגמד את הבעיות והצרות שלך לאפס, כי אתה אומר לעצמך: 'אין לו רגל, הוא מלא צלקות, ואולי הבעיות שלי הן לא הכי נוראיות – יש דברים קשים יותר'".
עומר טולצ'ינסקי, המייסד השותף של עמותת "הגל שלי", שגם הוא השתתף במלחמת לבנון השנייה, מסביר את הרעיון החינוכי שהם מקנים לחניכים בספורט הגלישה: "אנחנו מנסים להראות לבני הנוער שעם עבודה קשה והתמדה, ללא ויתור עצמי, אפשר להגיע להמון מקומות בחיים. כמו בים, אנחנו מעתיקים את חוויית ההצלחה לחיים שלהם".
רוני מס, בוגרת העמותה שהדריכה את הפצועים, יצאה מהמים מלאת התלהבות: "זה היה קצת קשה לראות אנשים עם פציעות קשות כמו שלהם עולים על הגלשנים, אבל הם הפתיעו אותנו בגדול. הם תותחים. זה היה מרגש מאוד. בשבילי הם מודל לחיקוי. אם הם הצליחו לגלוש אחרי כל מה שהם עברו – גם אני יכולה להצליח".
לפנייה לכתב/ת 
