בגלל אבחון לקוי: רמב"ם יפצה ב-400 אלף ש'

צעיר הגיע לבית החולים עם נגע בירך, אבל קיבל טיפול לא מספק. 4 שנים לאחר מכן גילה באותו מקום נגע ממאיר ונדרש לניתוחים ולכימותרפיה

עו"ד אסי לביא-צוקרמןפורסם: 24.07.16 , 16:13

בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שבית החולים רמב"ם יפצה מטופל צעיר ב-400 אלף שקל, מאחר שאבחון לקוי של נגע בירך הוביל לחזרתו בצורה קשה יותר כמה שנים לאחר מכן, ולטיפול בניתוחים וכימותרפיה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-2003 התגלה נגע עורי בירכו של התובע. הוא אובחן כשפיר והוצא בשלמותו ב-2003. ב-2007 הבחין הצעיר בנגע חדש באותו מקום, שהפעם אובחן כמלנומה ממאירה. בתשובת הביופסיה צוינה נוכחות רקמת צלקת מהניתוח הקודם. לאחר הוצאת הנגע עבר התובע ניתוח להוצאת בלוטת הזקיף מהמפשעה הימנית ו"הרחבת שולי הכריתה". בבלוטת הלימפה נמצאה גרורה של המלנומה שפרצה את גבולות הבלוטה לעבר רקמת החיבור שמסביב לה.

תביעה

כחצי מיליון ש' לאישה שילדה עובר מת בשיבא

עו"ד יעל פלג

הצוות הרפואי בבית החולים לא הבחין במשך 40 דקות כי הדופק במוניטור הוא של האם ולא של העובר. בית המשפט קבע שמדובר ברשלנות רפואית

כחצי מיליון ש' לאישה שילדה עובר מת בשיבא

לנוכח ממצאים אלה הוא נאלץ לעבור ניתוח נוסף לכריתת שאר קשרי הלימפה במפשעה הימנית. לאחר מכן, הוא קיבל כמה סדרות של כימותרפיה ומאז הוא נמצא במעקב אונקולוגי. נכון לעתה לא נצפתה חזרה של המחלה.

בעקבות האירועים הוא הגיש תביעת רשלנות רפואית לגבי האבחון מ-2003, נגד הרופא המאבחן, בית החולים רמב"ם ומשרד הבריאות. הוא טען שהגידול אובחן בטעות כשפיר ולא הוסר בשלמותו. לשיטתו, אם ב-2003 היו מבצעים הרחבה של כריתת שולי הגידול, הייתה נמנעת הישנותו.

מנגד, מומחה מטעם הנתבעים סבר שמאחר שהיה מדובר בנגע שפיר, לא היה מקום לשקול הרחבה של הכריתה או להמליץ על מעקב, ולא ניתן היה לנבא שארבע שנים אחר כך תתפתח באותו מקום מלנומה ממארת.

לנוכח הפערים בין חוות הדעת מינתה השופטת בלהה טולקובסקי מומחית שהבהירה שקשה לאבחן את הנגע שהיה לתובע כממאיר או כשפיר בשל מאפיינים דומים. "הסיוט של הפתולוגים", הגדירה אותו בעדותה. עם זאת היא הוסיפה שבמבט ראשון הנגע נראה שפיר, אבל בבחינה נוספת נראו "נקודות שאינן רגילות". לפיכך, ולנוכח קרבת הגידול לשולי הכריתה, ציינה שהייתה ממליצה על הרחבת הכריתה.

בפסק הדין אימצה השופטת טולקובסקי את עמדת המומחית מטעם בית המשפט, וקבעה כי "הנתבעים התרשלו בכך שלא הורו על הרחבת שולי הכריתה, ולוּ לשם הזהירות, מה שהיה מונע את חזרת הגידול שלא הוצא בשלמותו. נראה כי הוכח הקשר הסיבתי בין אי הרחבת שולי הכריתה בשנת 2003, להישנות הגידול שאובחן בשנת 2007, כמלנומה ממאירה".

השופטת הסבירה כי כאשר מדובר בנזק חמור לחייו או לשלמות גופו של הניזוק, והסיכוי להתממשות הנזק הוא רב, "יש לנקוט יותר אמצעים למניעתו. כאשר עלויות מניעת הנזק נמוכות מתוחלת הנזק, אי נקיטה באמצעי הזהירות הנדרשים תראה כהתרשלות".

היא קבעה פיצוי גלובלי של 400 אלף שקל, שניתן בהתחשב בהפסדי השתכרות שסביר שנגרמו לתובע בתקופת הניתוחים וטיפולי הכימותרפיה, עזרת בני משפחה וכן פיצוי בגין כאב וסבל. בנוסף חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי.