איך אני, ספורטאי בדם, מצאתי עצמי בניתוח סתימת עורקים

גם לכם זה יכול לקרות: קודם כל, וידוי. עשיתי ניתוח מעקפים. כן, אני, חמי, הספורטאי החובב, בתחילת שנות החמישים לחיי, ילד במונחי תוחלת חיים של 85 ומעלה.

זה אני, חמי, זה שכבר רץ מרתון, עשרות ריצות חצי ועוד מאות ריצות 10. כן כן, זה אני, זה שרק לפני כשנתיים היה רוכב 150 ק"מ בשבוע, רץ 50 ק״מ ושוחה בין 4 ל-5 ק"מ, דוחף אין ספור משקולות, יורד לעשרות שכיבות סמיכה, ועוד ועוד.

קראו עוד בנושא:

אצל נשים זה שונה: 7 סימני האזהרה להתקף לב

כך תזהו: הסימנים הראשוניים למחלות המפחידות בעולם

בטח תגידו "היה לך כולסטרול". אז זהו, שלא. וגם מעולם לא עישנתי, אפילו לא סיגריה אחת. לחץ הדם שלי ממוצע, אני שומר על תזונה בריאה ואפילו את הקפה אני שותה בלי סוכר. ילד טוב ירושלים, אמרנו? אמרנו. אז מה בכל זאת קרה? התשובה, כמו שאמר לי פרופסור גדעון, נמצאת רק אצלי. "אתה תותח על", אמר לי הפרופסור, "אבל היו לך מיליון סימנים בדרך. רק מה, לא הקשבת להם".

אני כותב לכם, חברים, כדי שתשימו לב. כי אנחנו באמת תותחים, אבל גם לתותחים יש סתימות בעורקים הכליליים ואז זה הכי מסוכן, כי אצלנו מגלים אותן בדקה ה-99. את הסתימות שלי גילו בבדיקת מאמץ, אליה שלח אותי הרופא המשפחתי אחרי חודשים שלמים בהם הרגשתי שמשהו לא בסדר אצלי. "כבר בדקנו הכל", הוא אמר לי, "בוא נבדוק גם את זה".

חמי ראם אחרי ניתוח המעקפים. גם לב לתפארת עלול להיסתם

"תקשיב", אמרו לי מיכאל, המאבחן מקופת החולים והקרדיולוג שהיה איתו, והלב שלי כבר החסיר פעימה, "רואים משהו, אבל לא ממש ברור מה". בגלל שאני ספורטאי חובב, את הירידות בא.ק.ג בקושי רואים במאמץ, ובאקו לב במנוחה בכלל לא רואים כלום.

"לפי בדיקת המאמץ והאקו לב, לא הייתי מצנתר אותך", אמר לי הקרדיולוג ד"ר אלרוב, "אבל אמרת שכואב לך בזמן פעילות מאומצת, אז נעשה אבחון".

נחשו מה? 4 סתימות מעל 90%. כן, מה שאתם שומעים! לא סתימה אחת, כזו שאפשר לטפל בה עם סטנט וללכת הביתה אחרי יום, אלא 4 סתימות ועוד סתימה אחת של 50%, נחמה פורתא. "אני פשוט לא מאמין למה שאני רואה", הוא אמר, "מיד מעקפים!".

אז ככה סיימתי במחלקת לב באיכילוב, בניתוח מעקפים. למזלי מצאו את זה בזמן. בקלות הייתי יכול לחטוף אירוע לב והופ, לקחת איתי עוד כמה אנשים על הדרך.

סימני אזהרה ברורים

כבר לפני שנה וחצי, באמצע ריצת 12 ק"מ שגרתית, לא משהו מיוחד, נגמר לי פתאום האוויר בקילומטר ה-11. "כנראה שאני פשוט לא בכושר", אמרתי לעצמי. במקרה אחר נגמר לי האוויר כבר בקילומטר ה-7, אז עברתי לריצה קלה, הנשימה חזרה ואני חידשתי את הריצה, ושוב תירצתי לעצמי שכנראה אני לא בכושר.

ככה היה בערך שנה. רץ, כואב, עובר, ממשיך לרוץ. תגידו סימנים, רמזורים מהבהבים שצועקים לי באוזן ואומרים "הלו, אתה, עצור  במקום". אבל אני חושב לעצמי, "אני? מה פתאום אני? אני ספורטאי חובב, יש לי לב תותח, אני פועל לפי הכללים".

אז זהו, שאולי הוא לב לתפארת, אבל בדרך הוא נסתם. בטח תשאלו מה גרם לו להיסתם. התשובה לא ברורה, אולי תורשה, אולי עודף מאמץ, מי יודע, אפילו הרופאים מנחשים.

חבר'ה, חשוב לי להזהיר אתכם. שימו לב, כי זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. יש המון סימנים, אל תשאירו דבר ליד הגורל.

בדיקת מאמץ היא בעלות אפסית, לכו להיבדק ושימו לב לסימנים שהגוף משדר לכם. פה אוויר שנגמר, פה תוצאה שלא מצאה חן בעיניכם. הסימנים הם כאן, על פני השטח, פשוט צריך לשים לב, ובטח שלא לפטור את עצמנו באמירה זה בטח כלום, לא יכול להיות, רק נשפר כושר והכל יסתדר.

לי אישית מצפה עכשיו שיקום ארוך. לדברי הרופאים אוכל לחזור לרוץ תוך חצי שנה בערך, אבל תאמינו לי, מי צריך את זה.  

רק בריאות,

חמי ראם.

צפו: פאנל בהשתתפות רופאים בכירים על זיהוי מוקדם של התקפי לב