כל הדרך מניס לישראל: "כדי שלילדים שלנו יהיו חיים"
משפחת לנקר הגיעה לישראל מצרפת אחרי שנים ארוכות של חיי קהילה תוססים, שדעכו אט אט תחת עליית האנטישמיות בדרום המדינה. בדיוק כשהגיעו לביקור משפחתי בניס, אירע פיגוע הדריסה בעיר. "בשבוע שאני כאן אני לא יוצאת לבד בבוקר, את שרשרת מגן-דוד כמובן הורדתי", סיפרה אחת מבנות המשפחה. 500 עולים מצרפת צפויים להגיע ארצה במהלך הקיץ
הרב אליהו לנקר נולד בניס לפני 59 שנים. בגיל 10 הגיע לישראל לבדו ולמד בישיבה בבני ברק. "זה מה שרציתי", הוא אומר, כאילו זה המעשה הכי טבעי בעולם. אבל הניסיון האמיץ של הילד הצעיר החזיק מעמד שלוש שנים בלבד והוא שב לניס. לאחרונה סגר מעגל כשנחת בישראל כעולה חדש, ואין לו כוונה לשוב על עקבותיו. "קשה לי מאוד לעזוב את ניס, ההורים שלי קבורים פה, אבל אני חושב שזה נגמר. בצרפת אין היום מקום ליהודים".
יחד עם הרב לנקר עלו לישראל 144 עולים חדשים בעזרת הקרן לידידות. הם זכו לקבלת פנים מרגשת בנמל התעופה בן גוריון, ומשם המשיך כל אחד לביתו החדש, לחייו החדשים.
הרב לנקר, נשוי ואב לחמש בנות ושני בנים וסב ל-15 נכדים שימש במשך 20 שנה כרב הקהילה היהודית בניס, ובמקביל לימד גמרא באחד מבתי הספר היהודיים בעיר. עד לפני שנה בית הכנסת שלו היה מלא עד אפס מקום בשבתות, אבל בשנים האחרונות משהו השתנה. המתפללים מפחדים לפקוד את בית הכנסת ומדי שבת מגיעים אליו רק מעטים. "עד לפני שמונה שנים היה פה בסדר ליהודים. בשנים האחרונות התחילה אנטישמיות. כבר כמה פעמים צעקו לעברי 'יהודי רע'".
שלוש מבנותיו של הרב (מעיינה, רבקה ודבורה) כבר עלו לישראל לפני שנתיים. אשתו מוניק השלימה את ההליך לפני שלושה חודשים וכעת הצטרף גם הוא. בת נוספת, שרה, תעלה עם משפחתה בספטמבר, ואולם יתר בני המשפחה נשארים בניס.
דירתה של שרה בניס ממוקמת בבניין שבו מתגוררות רק משפחות יהודיות. מסביב מסעדות כשרות ובית הכנסת לא רחוק משם. מעיינה ורבקה הגיעו לניס לחופשה, לחגיגות בר המצווה של שלושת אחייניהן. "בניס אני מאוד מפחדת", אומרת מעיינה, "לא הייתי פה שנה. בשבוע שאני כאן אני לא יוצאת לבד בבוקר. את שרשרת מגן הדוד אני כמובן מורידה. כשגרתי כאן לא הייתי יוצאת בכלל בשעות הערב. לעומת זאת, בישראל אני יוצאת עד ארבע בבוקר ללא חשש. אני לא שייכת לניס למרות שנולדתי פה. בישראל אני מרגישה בבית, זה המקום שלי".
מאמינים שהכול יסתדר
ימים ספורים לאחר הפיגוע, הטיילת בניס התחילה לחזור לשגרה. המקומיים והתיירים מטיילים בה, עוצרים באנדרטה האירעית לזכר הנרצחים ובה בין היתר בובות וציורים של ילדים שאיבדו את חייהם. מסביב עשרות שוטרים וחיילים, מציאות שתושבי ניס כלל לא רגילים לה.
"נחתנו בניס בדיוק כשהתרחש הפיגוע. היינו אמורים לעבור שם בדרך הביתה, אבל הטיסה שלנו התעכבה בחצי שעה", נזכרת מעיינה ואביה מוסיף: "אף אחד לא חשב שבניס יכול להתרחש פיגוע כזה".
כשבני המשפחה נשאלו אם חוו אלימות פיזית בשל היותם יהודים, הם נזכרים במקרה שאירע לפני חצי שנה כאשר אחד מבניה של שרה הוכה ברחוב. "הבן שלי לא חובש כיפה מחוץ לבית הספר. יום אחד הוא חבש כובע, כמה נערים צעקו שהוא יהודי, הורידו לו את הכובע והרביצו לו. הוא הצליח לברוח מהם ורץ הביתה. היינו בהלם, שנינו בכינו. בצרפת אנחנו לא יוצאים בחופשיות לרחוב, הילדים שלי יוצאים רק לבית הספר וחוזרים הביתה. אנחנו עולים לישראל כי אנחנו רוצים שלילדים יהיו חיים".
הרב לנקר ואשתו יתגוררו במעלה אדומים עם בנותיהן, ובימים אלה הוא מחפש עבודה: "יש חשש. אשתי לא דוברת עברית והיא מתקשה אפילו לקנות מצרכים בסופר. אבל אנחנו מאמינים שהכול יסתדר", סיכם בחיוך.
הקרן לידידות בראשות הרב יחיאל אקשטיין, מסייעת בהבאת יהודים החל מתחילת משנות ה-90. ב-2016 הגיעו בעזרתה ארצה כ-5,000 עולים מ-15 מדינות. בצרפת היא החלה לפעול רק לפני כמה חודשים, וכבר התקבלו כ-3,000 פניות ממשפחות המבקשות סיוע בעלייה. בקיץ הנוכחי יעלו לישראל בעזרת הקרן 500 עולים חדשים מצרפת, מחציתם ילדים.
נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין: "אנו מאמינים כי החסם העיקרי של יהודי לעלות ארצה הוא הפחד שלא יצליח לשקם את חייו, למצוא עבודה, דיור. הקרן מעניקה לכל עולה סיוע כלכלי וחברתי שמבטיח נחיתה רכה בחודשים הראשונים כאן". לדבריו, העולים מצרפת לדוגמה הם ברובם אנשי המעמד הבינוני והנמוך ולא עשירים שקונים דירות רפאים בישראל כנהוג לחשוב. "אנחנו מעניקים לכל משפחה מענק של אלף דולר למבוגר ו-500 דולר לילד עד גיל 16, בנוסף לסל הקליטה שנותנת המדינה, ודואגים שלכל משפחה שמגיעה דרכנו יהיה פתרון דיור. אף עולה לא נשאר לבד".
הכותבת הייתה אורחת של הקרן לידידות
לפנייה לכתב/ת 
