כבוד למגזר: חסארמה פורץ הדרך
סאלח חסארמה היה הכדורגלן הערבי הראשון בבני-יהודה, המאמן הערבי הראשון בקבוצה יהודית בליגת העל, ועכשיו גם הערבי הראשון שיאמן נבחרת. "ברור שהלכו על מינוי מקצועי נטו", הוא מודיע, "אין קשר להיותי ערבי בכלל"
סאלח חסארמה עשה השבוע עוד היסטוריה. כדורגלן העבר שעשה את רוב שנותיו בבני־סכנין, הפך לערבי הראשון שמונה למאמן אחת מנבחרות הכדורגל של ישראל. נבחרת נערים ב'.
האם המינוי ישים קץ לטענות הקיפוח של המאמנים הערבים? האם יפתח דלת לעוד אנשי מקצוע מהמגזר? תלוי את מי שואלים, אבל התשובה הכי נפוצה, ובטוח שגם הכי נכונה, היא "ימים יגידו".
אין זה סוד שהמאמנים הערבים לא מרגישים מוערכים מספיק, גם בקרב קבוצות מהמגזר. עזמי נאסר ז"ל מנצרת היה חלוץ מצליח בליגה הבכירה וכמאמן הדריך גם בנבחרת פלסטין. היו לו ניסיון רב, ידע, כושר ביטוי מצוין וחיבור מיוחד עם שחקנים ואוהדים. כל זה לא ממש עזר לו כדי לאמן ברמות הגבוהות של הכדורגל הישראלי. באחת ההזדמנויות הוא אפילו טען שאלמלא היה ערבי, ההתאחדות הייתה ממנה אותו לעוזרו של המאמן הלאומי דאז, ריצ'רד נילסן, ושהוא גם היה זוכה לאמן קבוצות יהודיות בליגת העל.
למרות הטענות, גם גורמים במגזר מודים שאין הרבה מאמנים ערבים בולטים, עם יכולת ורקורד המתאימים לקבוצות הבכירות בארץ. חסארמה בהחלט יוצא דופן ופורץ דרך.
חסארמה (42), נשוי פלוס 4, החל את הקריירה בנוער של מכבי בענה, עלה לבוגרים והגיע להפועל טייבה בעונת 1994/95. ב־1999 עבר לסכנין, עלה איתה ללאומית, והפך לבורג מרכזי בספינת הדגל של המגזר. ב־2002 היה השחקן הערבי הראשון שחתם בבני־יהודה. הוא התקבל בקללות ובאיומים, אבל הוכיח את עצמו על הדשא, עלה עם הקבוצה ליגה וגם הקולות החשוכים ביציע נרגעו.
במשך הקריירה עבר להפועל חיפה, ומשם חזר לסכנין וזכה עימה בגביע הטוטו. תחנתו האחרונה ככדורגלן פעיל הייתה בקריית־שמונה, שם זכה באליפות ובגביע הטוטו לפני שפרש בגיל 39.
את עיקר קידומו המקצועי כמאמן הוא חייב לבעלים של הקבוצה הצפונית, איזי שרצקי, שאחרי קדנציה בקבוצת הנוער של המועדון מינה אותו למאמן הבוגרים. למרות שבמהלך העונה שרצקי גם פיטר אותו בעקבות התוצאות המאכזבות, סאלח רשם היסטוריה נוספת. לפניו, אף נציג מהמגזר לא שימש כמאמן ראשי בקבוצה יהודית בליגה הראשונה.
רפעת טורק, למשל, עבד בתחילת שנות התשעים בהפועל ת"א כמאמן תחת המנג'ר־שחקן משה סיני. גם וואליד באדיר שימש כעוזר מאמן אצל האדומים מת"א, ובמשך תקופה קצרה גם כממלא מקום זמני, עד שמונה מאמן מעליו. חסארמה עבר גם את המשוכה הזו בדרכו לנבחרת הנערים.
אז האם המינוי היה מקצועי נטו או ניסיון להפגין דו־קיום? חסארמה הודף את השאלה בלי לחשוב פעמיים: "ברור שהלכו על מינוי מקצועי נטו. אין קשר להיותי ערבי בכלל. הזמינו אותי לישיבה, אמרו לי שאימנתי שנתיים בקריית־שמונה ושאני מתאים לתפקיד".
הדלת פתוחה כעת לעוד מאמנים מהמגזר?
"אני שמח שיצא ככה ושאני הראשון שעשה את זה. הדלת פתוחה וכל מי שמתאים מקצועית יכול להגיע. התחלתי בנוער של בענה לפני 25 שנים. יש לנו בכפר כ־8,000 תושבים ורק קבוצה חובבנית אחת בליגה ג', אבל יש הרבה התלהבות סביב הענף ואני מנסה לפתוח בית ספר לכדורגל. אנחנו נעשה משהו טוב בכפר".
קיבלת הרבה תגובות?
"כן. הרבה מאמנים ואנשים שמכירים אותי התקשרו לברך ולאחל בהצלחה. אני מודה לכולם".
במגזר מפרגנים לו בגדול. "זה מינוי ראוי וערכי", אומר ח"כ זוהיר בהלול. "סוף־סוף ניפצו בהתאחדות את תקרת הזכוכית. כמו שהכדורגל שלנו מגלם בצורה יפה את השותפות הנשגבה בין יהודים לערבים, העובדה שנפקד מקומם של מאמנים ערבים במסגרת ההתאחדות הייתה תמוהה וזעקה לשמיים. ההחלטה למנות את חסארמה היא בבחינת צעד פורץ דרך, בתקווה שגם טורק וארמלי יזכו למשרות ראויות שכאלה".
האם דווקא העובדה שמדובר במאמן ערבי השפיעה על ההחלטה?
"חברה מתוקנת בוחנת כל הזמן עוולות ומנסה לכפר עליהם באמצעות שריונים. זה לא המקרה. לחסארמה יש מספיק כישורים כדי שיאייש את התפקיד בכישרון רב. מדובר בשחקן עבר מצטיין, דמות ערכית וספורטיבית, מאמן נוער מצטיין ומאמן מוערך בליגת העל".
באסם סלימאן, איש חינוך ועסקן ספורט מנצרת, רואה במינוי הרבה יותר מהחלטה מקצועית: "מדובר בתעודת כבוד להתאחדות ולעומדים בראשה, ועוד הוכחה שהמקום הכי טוב לחיות בו בדו־קיום הוא הכדורגל. חסארמה מאמן משכמו ומעלה".
אסעד תלחמי, איש תקשורת משפרעם, מצטרף למברכים: "זו החלטה משמעותית שיש בה מסר חשוב למאמנים הערבים. אם תצליחו, השערים פתוחים גם בפניכם".
האם יש מאמנים נוספים במגזר שיכולים ללכת בעקבותיך?
"אני מקווה לראות בעתיד הקרוב עוד מאמנים ערבים בליגת העל, אם כי יש להודות שמספר השמות מועט. אין הרבה מאמנים ערבים שרשמו הצלחות. אצל השחקנים זה שונה. בנבחרות
הנערים והנוער יש מספר רב של ערבים, וזאת הודות לקליטתם בקבוצות נוער בולטות, במיוחד הפועל ומכבי חיפה, הפועל ת"א, טוברוק ועוד".
דברים דומים משמיע ווחיד א־סאנע, מאמן ותיק מרהט. "אני חושב שהחברה הערבית כולה תלויה עכשיו במינוי הזה", אומר א־סאנע. "אם חסארמה יצליח, ואין לי ספק שזה יקרה, תיפתח הדרך למאמנים ערבים נוספים להשתלב בנבחרת. חשוב מאוד שהשילוב יהיה רק בזכות כישורים ולא בזכות קשרים. לגיטימי ונחוץ שהדמוקרטיה לא רק תיראה אלא גם תיעשה".
"חסארמה חרוץ, מיומן, יתרום רבות ועוד יתקדם בנבחרות ישראל", מבטיח עורך ומגיש תוכניות הספורט בקול ישראל בערבית, מוחמד שייח' חליל מריינה. "זוהי פתיחת דלתות לשילוב ערבים כמאמנים בנבחרות שונות והזדמנות מצוינת לצירופם של שחקנים מהמגזר לכלל נבחרות ישראל".
לואי עלי סאלח, האחראי על ניהול הכדורגל ביפיע, מפרגן כמובן אף הוא לחסארמה, אך מבקש לעשות הפרדה. "בכדי לייצר שחקנים מוכשרים צריך להשקיע עוד יותר במחלקות הנוער, מקצועית ומנטלית, בלי קשר לשאלה אם המאמן יהודי או ערבי", אומר עלי סאלח. "צריך שיהיה פרויקט לאומי, ואני משוכנע שיהיו עוד מאמנים מהמגזר בנבחרות בעתיד הקרוב, בתנאי שישלחו סקאוטים לכפרים כדי לעקוב אחריהם".
לפנייה לכתב/ת 
