3 כללי ברזל לייעוץ כלכלי. פרשת פנחס

פרשת פנחס כוללת בתוכה שלוש פרשיות אשר עוסקות בתחומים שונים: פרשיית בנות צלפחד, בקשתו של משה למצוא לו מחליף ופרשיות קורבנות המועדים.

כתבות נוספות בפרשת שבוע כלכלית

פרשיית בנות צלפחד

בעוד משה מתחיל לתכנן את חלוקת הארץ לשבטים, פונות 5 בנות צלפחד בן מכיר (משבט מנשה) למשה בשאלה: וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ: לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ (במדבר, פרק כ"ז, פסוק ב'). כלומר, גם אותנו צריך לקחת בחשבון הנחלות כי אין יורשים אחרים למשפחה זו.

משה, בענווה גדולה, במקום לפסוק ולהכריע במקום, מחליט להעלות את השאלה לקב"ה ומקבל תשובה מפורטת ומלאה, שמתייחסת לכל ענייני הירושות. תשובה שמאפשרת למשה להתמודד לא רק עם שאלתן של בנות צלפחד, אלא עם כל השאלות והסוגיות שיכולות לעלות בהמשך הדרך.

דמות חדשה להנהגת העם

לאחר פרשייה זו, מגיעה בקשתו של משה לקב"ה למצוא לו מחליף להנהגת העם. משה מתאר את הדמות הרצויה שצריכה להנהיג את העם: יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה (במדבר, פרק כ"ז, פסוק ט"ז'). כישורים אלה הינם החשובים ביותר, ומתוך כך, הקב"ה בוחר ביהושע בן נון שימשיך את ההנהגה לאחר מות משה. מיד לאחר פרשיה זו, מופיעות קורבנות המועדים. קרבן התמיד אשר מוקרב בתחילת היום ובסופו, וכל הקורבנות של החגים המוקרבים בתוך היום.

כללי ברזל לייעוץ משפחתי

במבט על על שלוש הפרשיות, ניתן להבחין בשלושה כללי ברזל שכל יועץ משפחתי (בעיקר בענייני כלכלה) צריך שיהיה לו: כלל ראשון: "לא יודע, אבדוק". לעיתים קרובות היועץ נחשב כמי שכל הידע מצוי אצלו באופן תדיר. כל חוקי הביטוחים השונים, הפנסיות, תנאי ההלוואות בבנקים, זכויות המבוטח בביטוח לאומי וכל הטיפים הקטנים והגדולים לחסכון בחשמל, דלק, קייטנות, חינוך.

ייתכן והמשפחה תמצא אכזבה כאשר היועץ יאמר למשפחה תשובה שאיננה נכונה, ורק בשל התחושה שהיועץ המשפחתי "אמור" להיות בעל הידע. על מנת לתת ייעוץ נכון, יש לעבוד מתוך ענווה גדולה וידיעה ש"אני לא יודע הכל". אמירה מפורשת, כדוגמת "אני לא יודע, אבדוק", תאפשר בחינה אמיתית לשאלות הנועצים והרבה מעבר לכך.

היועץ נמצא בבית המשפחה לתהליך זמני בלבד. על מנת לתת לה כלי עבודה לטווח ארוך, יש צורך ללמד אותה לשאול ולבדוק, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם. משפחה תוכל לשאול את עצמה - האם חייבו אותי בצדק? אם היועץ לימד אותם לחשוב - הרי שמובטחת להם תשובת עומק ורוחב.

כלל שני: היועץ יוצא לפניהם ויבוא לפניהם. כאשר עובדים עם משפחה אחד הדברים החשובים זו היכולת להיות נגיש אליהם. יועץ שיוכל להקשיב לכל אחד מבני המשפחה, להכיל מורכבות, לבחון היכן כל אחד נמצא ביחס לתהליך ולתת מענה לפי הצורך והעניין.

תפקידו של היועץ אינו בקביעת עובדות בשטח, אלא בהובלת המשפחה למקום מבטחים. לא להאכיל ב"כפית", אלא להיות לרועה שמביא אותם לשדה שיאכלו בעצמם. יועץ יכול להשרות ביטחון, רוגע, מקצועיות ואף להעביר את כל הידע שלו למשפחה באופן שיקבלו את הדברים באהבה.

כלל שלישי: ניהול תהליך. לעיתים קרובות, היועץ הופך להיות מנהל המשפחה. הוא קובע איך דברים ייראו, כיצד צריכים להתנהג, מתי כל פעולה צריכה להתבצע. לפעמים ישנו ערבוב גדול בין התהליך שצריך להיות מנוהל לבין המשפחה שצריכה לנהל את עצמה. תפקידו של היועץ הוא לעבוד בפרקי זמן, בהתבוננות על התהליך בפרספקטיבה של שלבים ביחס למטרה שנקבעה.

הפרשה מלמדת אותנו לשים לב לקורבנות בזמנים מסויימים, הן במהלך השנה (חגים, שבתות) והן במהלך היום (בין קרבן תמיד של שחר לקרבן תמיד של בן הערביים). ניהול תהליך דורש מהיועץ אחריות גבוהה. הוא קובע את המסגרת ואת סדר השלבים בהם יש לפעול - אך הוא אינו מנהל את המשפחה. היא זו שתקבע את סדרי העדיפויות שלה, התקציב הריאלי שלה, הפעולות שהיא מתכוונת לבצע ולא לבצע. היועץ ממקם את עצמו בניהול התהליך.