מפעילים את המזגן? יהיה לכם חם יותר בקיץ הבא
יש גזים שמזיקים לאוזון, אבל לא גורמים לשינוי האקלים ויש כאלה שלא לא פוגעים באוזון, אבל מזרזים את ההתחממות הגלובלית. מבולבלים? כבו את המזגן ותתחילו לקרוא
רצה הגורל, וביום הלוהט שבו הוכנה הכתבה הזאת, המזגן בביתה של כותבת שורות אלו התקלקל. כאשר הגיע טכנאי המיזוג לתקן את המזגן, שאלתי אותו האם הוא יכול לאסוף בדרך כלשהי את גז הקירור שעשוי להיפלט מהמזגן בעת עבודתו, הוא אמר שלא, אבל הוסיף, "אל תדאגי. זה גז חדש שלא פוגע באוזון". סיפרתי לו שהגז החדש לא פוגע באוזון, אך מוסיף לאפקט החממה. הטכנאי לא ידע על מה אני מדברת.
עוד כתבות בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
למעשה, השיחה עם טכנאי המזגנים הציגה בקצרה את הבלבול בין אוזון לגז חממה וגם חשפה את אחד הפרדוקסים הטרגיים של החיים בעולמנו ההולך ומתחמם: בכל פעם שאנחנו מפעילים את המזגן כדי להתקרר קצת, אנו מגדילים את הסיכון שבקיץ הבא יהיה לנו חם עוד יותר.
גזי הקירור שנמצאים כיום במזגנים (ובמקררים) שלנו אמנם ידידותיים לשכבת האוזון, אבל הם גם תורמים להתחממות הגלובלית. זה סיפור שהתחיל בכוונות טובות ולרוע המזל הלך והסתבך. הסוף שלו יכול להיות אופטימי, אם רק יתרחש עוד פיתול אחרון בעלילה. כדי להבין את הסיפור הזה, צריך קודם כל לנסות ולפתור את הבלבול בין שינוי האקלים ובין החור באוזון:
אוזון (O3) הוא גז רעיל לאדם כשהוא נמצא קרוב לקרקע, אך האוזון שנמצא בסטרטוספרה, בגובה 50-10 קילומטר מעל פני כדור הארץ, חיוני לקיום החיים מפני שהוא בולע חלק מהקרינה העל-סגולה (UV) המסוכנת שמגיעה מהשמש. בשנות השבעים התברר שגזי הקירור מהדור הישן, גזים סינתטיים המוכרים בשם המסחרי "פריאונים", מזיקים לשכבת האוזון - כשהפריאונים מתפרקים בסטרטוספרה, משתחרר מהם כלור שמפרק את האוזון. כך נוצר החור באוזון המפורסם.
גזי החממה שאחראים להתחממות הגלובלית הם סיפור שונה לגמרי. מדובר בכמה סוגי גזים, שהידועים ביותר לשמצה הם פחמן דו חמצני, מתאן וגזי קירור, היוצרים את מה שמכונה "אפקט החממה": השמש מחממת את כדור הארץ, חלק מהחום נפלט בחזרה לכיוון החלל כקרינת חום (קרינה תת-אדומה), אך שכבת גזי החממה בולעת את הקרינה וממירה אותה לחום, שנותר כלוא באטמוספרה ותורם לעליית הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ.
ההצטברות המואצת של גזי החממה באטמוספרה הביאה לכך שאפקט החממה הפך מגורם שמגן על כדור הארץ מפני התקררות קיצונית, לכזה שמביא לעלייה מתמדת ומסוכנת במעלות החום.
כאן נכנסים לתמונה המזגנים מהמערכה הראשונה, משום שחומרים נדיפים שמשמשים כגזי קירור במזגנים ובמקררים (וגם ביישומים שונים בתעשייה) הם למעשה גזי חממה שתורמים חלק משמעותי לשינוי האקלים. "מדובר בגזים סינתטיים מעשה ידי אדם שנוצרו דווקא מתוך כוונות חיוביות - להחליף את גזי הקירור מהדור הקודם שהתגלו כהרסניים לשכבת האוזון - אבל עם הזמן התברר שיש להם השפעות מזיקות אחרות", מסביר מיכאל גרבר, יועץ האגף לאיכות אוויר ושינוי אקלים במשרד להגנת הסביבה.
הכירו את ה-HFCs
בשנות השמונים של המאה שעברה, אחרי לחצים ומאמצים בינלאומיים שונים להפחית את הפגיעה באוזון, התעשייה הכימית יצרה חומר חדש וידידותי לאוזון - גזי קירור מסוג HFC. גם ה-HFCs נחלו הצלחה, מספר גרבר. אמנם התפקוד שלהם לא היה מושלם כמו זה של קודמיהם, אך הם סיפקו את הסחורה ועשו זאת מבלי לפגוע באוזון.
האידיליה המדומה התפוגגה כשהלכה והתגברה המודעות לסכנה שטמונה בגזי החממה, ביניהם גזי הקירור החדשים. בעוד שהחור באוזון מצטמצם, התחדדה ההבנה שגזי החממה מצטברים במהירות וגורמים לשינוי אקלים שמחייב התייחסות מידית.
ב-1994 התכנסה בברלין ועידת האקלים הראשונה - COP1. גרבר, שנכח בוועידה כמשקיף, היה נציגה היחידי של ישראל. באותו שלב, הוא מציין, האמנה עדיין לא כללה רשימה מפורטת של גזי החממה. מאז, גברה המודעות לצורך לבלום את אפקט החממה, אבל המאמצים התרכזו בעיקר בצמצום פליטות פחמן – מכלי רכב, מתחנות כוח, מתעשייה ובעצם כמעט מכל מה שבוער
רק בוועידת האקלים ה-21 שנערכה בשנה שעברה בפריז הושג הסכם שמחייב את המדינות החתומות על אמנת האקלים להפחית את פליטת גזי החממה, וזה אומר גם את גזי הקירור ממשפחת HFCs. האתגר גדול: בכתבה שפורסמה בכתב העת המדעי "אקולוגיה וסביבה", גרבר מציין שעל פי נתונים מהעולם, הצריכה העולמית של ה-HFCs עלתה ביותר מ-50 אחוז בשנים 2012-2007 וצמחה מ-303 מיליון ל-463 מיליון טון בשנה. הגידול התלול בצריכת גז הקירור שמחמם את האטמוספרה מדאיג. "ההערכות השמרניות ביותר קובעות שאם הקצב הזה יימשך, אז ב-2050 נזקי ה-HFCs יגיעו ל-37 אחוז מנזקי הפחמן הדו חמצני בעולם", אומר גרבר.
אז מה עושים?
על פי גרבר, צריך לקוות שהכוחות המשותפים שהתגברו על משבר האוזון ב-20 השנים האחרונות יצליחו לעשות זאת גם עם בעיית גזי החממה. ואכן, מדינות רבות בעולם, ביניהן ארצות הברית, יפן, ובעיקר מדינות האיחוד האירופי, פועלות לצמצום השימוש ב-HFCs. זה לא פשוט: מדינות המפרץ החמות, למשל, שתלותן בגזי קירור עצומה ממילא ורק הולכת וגוברת עם הפיתוח המואץ בהן, כלל אינן מוכנות להישמע לקווים המנחים של המנגנון שמסדיר את השימוש בגזי החממה. מצד שני המדינות "הממושמעות" (כשהבולטת ביותר היא גרמניה), מכוונות להפחתה רבה יותר מזאת הנדרשת. הגרמנים אפילו מקיימים סדנאות מעשיות לאנשי תעשיית הקירור והמיזוג מרחבי העולם כדי לעודד את הפחתת השימוש ב-HFCs.
ומה בישראל? לדברי גרבר, המשרד להגנת הסביבה שואף להפחית בהדרגה את השימוש ב-HFCs. מבחינה טכנית זה אפשרי: נגזרות של פחמימנים, גזים טבעיים ממשפחת גז הבישול, יכולים לשמש כגזי קירור, והם אף זולים יותר מה-HFCs המתועשים. אך משמעות המעבר היא החלפת המזגנים הקיימים במכשירים שמתאימים לגזים הפחמימניים. בעיה נוספת היא שהגזים הפחמימניים דליקים, אולם גרבר סבור שהבעיה חמורה פחות ממה שנדמה, שכן, "כמות הגז בכל מכשיר מסתכמת בכמה עשרות גרמים שנמצאים במערכת סגורה. אם אנו לא חוששים משימוש בגז הטבעי לבישול, למה צריך לחשוש משימוש בו לקירור?"
המשרד להגנת הסביבה פרסם מידע על נזקי גזי ה-HFC ועל הדרכים לצמצם את הפליטה שלהם. רוב ההמלצות נוגעות לגופים מסחריים, ציבוריים וכלכליים. האזרחים הפשוטים יכולים בינתיים להקפיד על תחזוקה תקינה של המזגנים בבית, לדרוש מערכת מיזוג ידידותית לאקלים בעת קניית רכב חדש ולהתעניין בדור החדש של המזגנים והמקררים בעת רכישת מערכות חדשות. כדי ששינוי משמעותי, ידידותי לאוזון וידידותי לאקלים, יתחולל יהיה צורך לעבור לטכנולוגיה אחרת. גרבר אומר שאחד הקשיים שעמם מתמודד המשרד להגנת הסביבה בתחום הוא נושא הסמכת טכנאים לשימוש בטכנולוגיה החלופית. דברו על זה עם טכנאי המיזוג שלכם בפעם הבאה שהוא יגיע לביקור.
הכתבה פורסמה בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
