"שמחתי לשחק דמות של אישה לא מתוקה"
שירי אפלבי, הכוכבת של ההצלחה הכי מפתיעה בטלוויזיה האמריקאית, מדברת על סצנת המין הקיצונית ב"בנות", הדמות המוטרפת ב"אנריל" והמשפחה המרוקאית בנתניה
בתור מישהי שהנשיקה הראשונה שלה התקיימה בבית כנסת, שירי אפלבי, בת לאמא מנתניה ואבא אמריקאי, פרצה לתודעה בזכות כמה דקות מאד קינקיות. אחרי שהסתובבה מגיל שלוש על סטים והפציעה בתפקידי אורח קטנים בסדרות כמו "משמר המפרץ" ו"בוורלי הילס" ותפקיד גדול בסדרה לא חשובה כמו "רוזוול", היא נפלה לפני שלוש שנים לידיים של לנה דנהאם ב'בנות'. דנהאם העבירה אותה את הטיפול הרגיל - הפשיטה אותה, הפגישה אותה עם אדם דרייבר בסצנת מין קשוחה שרבים ראו כאונס, וגרמה לה להיכנס להיסטוריה כבחורה הראשונה בטלוויזיה המסחרית שזרע ניתז על גופה מול המצלמה.
"לא ממש התלבטתי לפני שנכנסתי לשם", מגלה אפלבי באנגלית אחרי ניסיון כושל לדבר עברית. "מאוד אהבתי את 'בנות', שאר השחקניות עשו סצנות עירום, ולא ראיתי את הסצנה עם אדם כאונס אלא כתיאור מדויק של המציאות בסיטואציות מסוימות של סקס שהן מאוד אופייניות לתקופה שאנחנו חיים בה. שמחתי על האפשרות להראות שאני מסוגלת לשחק דמות שהיא לא אישה מתוקה".
מה דנהאם אמרה לך לפני צילום הסצנה?
"דיברנו איזה 40 דקות על הניסיונות המיניים הלא־נוחים שהיו לנו בחיים. ועל איך להקל עליי בסט לקראת הסצנה הלא־פשוטה הזאת. אבל אני ממש מעריצה אותה וסומכת עליה".
את מבינה למה יש אנשים שיוצאים נגדה בגלל סצנות העירום שלה?
"עירום הוא מהנושאים שכל אדם משליך עליהם את מה שהוא חש כלפי המיניות של עצמו. ובגלל זה חלק מהאנשים עפים עליה".
הנשים בבנות רעות, אנוכיות, עצלניות. את לא חושבת שהן מוציאות לדור ה־Y שם רע?
"ממש לא, 'בנות' נכתבה ובוימה על ידי לנה שמגיעה מהדור הזה. זה מראה את האמת, שקשה למצוא את עצמך בגיל הזה".
חיית חיים כאלה כשהיית בת 20?
"התחלתי לשחק בגיל שלוש. הייתי תמיד מפוקסת לגבי הקריירה שלי וידעתי מה היא תהיה. אבל במונחים של לבחור מי יהיה הפרטנר שלי, איך החיים שלי ייראו, אני בהחלט יכולה להזדהות עם הנשים בסדרה. אתה יוצא עם מישהו ואתה לא ממש יודע אם הוא האחד. יש לך רעיון של מי זה יהיה, אבל עדיין לא מצאת אותו. כמו כן, קשה להבין איזה אדם תהיה. איזה מסלול קריירה תבחר בסוף. כל השאלות האלה, האובר־ניתוחים, לא לדעת בדיוק מי אתה, לאיזה מקום אתה מתאים בעולם. הייתי כזאת".
המוטו שלהן הוא "כסף, זין, תהילה". הן מקעקעות את זה על היד. זה לא ממש המוטו של רוב הנשים.
"הן רודפות אחרי כסף, זין ותהילה והקעקוע הזה מחזק את הברית ביניהן".
רייצ'ל היא דו־קוטבית, לא?
"אולי, היא בטח סובלת מאיזה סוג של מאניה".
היא גם קורבן וגם מתעללת באותו זמן.
"אני לא מסכימה, היא בטח לא קורבן".
בפרק האחרון שביימת בעצמך היא מקבלת מכות מהאקס שלה. היא עברה מניפולציות קשות כדי להישאר בתוכנית שהיא סוג של הכלא שלה. היא חיה במשאית.
"היא נעולה על הכיוון שהיא רוצה להיות בו בחיים. בשבילי היא שורדת. היא יכולה ליפול לקרשים, פיזית ונפשית, אבל היא תמיד תקום על הרגליים ותנסה להבין מה הצעד הבא שלה. אני מבינה מה אתה אומר לגבי עניין הקורבנות, אבל אני מעדיפה לשחק אותה כשורדת".
איך זה מרגיש להיות באחת הסדרות הכי מדוברות היום אחרי כמעט 30 שנה שניסית לפרוץ?
"זה הרגע שחלמתי עליו. לא ממש האמנתי שזה מה שיקרה. זה היה בלתי צפוי. כשלקחתי את התפקיד לא חשבתי שזה מה שיקרה. כל מה שקרה עם הסדרה זה לגמרי התסריט הכי טוב שהייתי יכולה לדמיין".
למרות שהיא משודרת ברשת לייפטיים השולית, 'אנריל' הפכה כמעט מיד לאחת הסדרות הלוהטות של 2015 והעונה השנייה אפילו סידרה ליוצריה ולשחקנית קונסטנס זימר מועמדויות לאמי. העונה הזו נכנסה חזיתית בנושא המתח הבין־גזעי והציגה רווק שחור, ליהוק שלא קרה מעולם בריאליטי המקורי, אבל גם מגיעה לפעמים למקומות מוקצנים ומופרכים שגרמו לה לאבד כיוון.
מאחורי הקלעים של 'אנריל' היה שמח לפחות כמו בסדרה עצמה. זה התחיל בקרב בין שתי הבוסיות, שפירו, ומרטי נוקסון, תסריטאית ותיקה שבמהלך העונה הראשונה כבר קפצה לסדרה משלה. שחקנים שהגיעו ל'אנריל' מצאו את עצמם עוברים בחשאי אודישנים לסדרה החדשה של נוקסון, Girlfriends’ Guide to Divorce. שפירו עשתה שרירים, ונוקסון נאלצה לפרוש.
אפלבי חוגגת את החגים היהודיים עם בעלה, בתה נטלי והבן התינוק אואן. "ג'ון מגיע מבית יהודי נחמד, זה היה חשוב לי. זה קל יותר כשחולקים אמונה. אנחנו עושים שבת יותר ויותר. מדליקים נרות. אוכלים ארוחה משפחתית".
ספרי לי על המשפחה שלך בישראל.
"אמא שלי, דינה, מנתניה, ממוצא מרוקאי. היא הייתה שחקנית, שיחקה קצת בתיאטרון הישראלי. בשלב מסוים נסעה לטיול בארה"ב. פגשה את אבא שלי באל־איי, הוא גם יהודי, ונשארה".
היא מלמדת עברית, כמה את יכולה לדבר את השפה?
"(בעברית) אני מדברת ככה־ככה".
ביקרת בישראל בעבר?
"ארבע פעמים. אני זוכרת רק שבילינו על החוף, בחתונה ענקית של 300 איש. לאמא שלי יש משפחה גדולה מאוד בישראל. רובם בנתניה. היא מבשלת אוכלת מרוקאי מדהים. קוסקוס. עוף חריף. כל מיני סלטים מרוקאים".
את מכירה איזושהי יצירה ישראלית?
"אני מכירה את גדעון רף, הוא עשה את 'חטופים' ועבד על 'הומלנד'. מרגש אותי שיש תכנים ישראליים שמתורגמים לקהל האמריקאי".
את על סטים מגיל שלוש. את חושבת שזה נורמלי?
"זה קשה להיות ילד בעולם של מבוגרים. העמיתים שלך, אלה שאתה מסתובב איתם ואמור להתנהג כמוהם, גדולים ממך ב־40 שנה. זה לא נורמלי".
הכתבה התפרסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות".
לפנייה לכתב/ת 
