רוצה להשתחרר מבלי להרגיש מחוללת
כשיצאתי מעולם הבנות הדתי ונחשפתי לדבר הזה שנקרא ידידים גברים וחילונים – היו רגעים ששאלתי את עצמי, "רגע, אז החיבוק הזה מקובל מבחינה חברתית? לי זה לא מפריע, זה דווקא נעים, אבל בעיניהם - איך זה מתפרש?". איפה נגמר ה"לא נוח" של השמרנות הדתית שאת רוצה להתנער ממנה, ואיפה מתחיל ה"לא נוח" שגם בחורה חילונית תסכים איתו?
לא האמנתי שזאת מיכל, כשנתקלתי בה בפלורנטין אחרי עשר שנים. הילדה שבתיכון תמיד לבשה את החצאיות הכי ארוכות, זאת שהיתה הכי "דוסית", הייתה כעת משוחררת, זורמת ובעיקר מפלרטטת. אך משהו בשינוי הזה היה לי מעט מוזר. חבורת בנים מסוחררים בדיוק הקיפה אותה, ומצד אחד, נדמה היה שנוח לה במצב הזה. נוח לה כשההוא נוגע לה בירך, נוח לה שהם מנשקים אותה לשלום. ידיד אחד שלה התבדח איתה, היא צחקה, והוא בתגובה החליק בידו על כתפה ואל מותנה בתנועה שלרגע תהיתי אם היא יותר מינית מאפלטונית.
אבל רגע – הזכרתי לעצמי - מה אני יודעת? כי באותה תקופה הייתי חדשה בכל העולם החילוני הזה, ועבורי כל נשיקה וחיבוק בין בחור לבחורה סימנו בהכרח זוגיות, אז הזכרתי לעצמי שעליי עוד ללמוד, להבחין מתי מדובר בידידים ומתי באוהבים. אז צפיתי ביכולתה להשתחרר מהילדה הצנועה שהייתה פעם, ומדי פעם שאלתי את עצמי אם זה נעים לה, שהם נוגעים בה ככה. האם מדובר באחד מאותם מקרים ששומעים עליהם של דתיות לשעבר שבכוונה מחפשות את המגע "כי יש להן חסך"? הייתי בטוחה שכן, עד שיצא לי לדבר איתה.
"זה לא... זה לא תמיד נעים לי. אבל אני לא יודעת איך לעצור את זה", אמרה לי מבלי להניד עפעף. "זה לא כזה מפריע לי עד כדי כך שאני אגיד משהו, אבל במבט לאחור אני גם לא ממש מרוצה. כאילו, אני מרגישה 'מחוללת', כאילו החיבוק שההוא נתן לי שהגיע לי עם היד עד למותניים היה קצת יותר מדי. אבל זה בדיוק הקטע - אני רוצה להשתחרר מכל המחסומים האלה! מכל המחשבות של 'אני מחוללת, הם נגעו בי וזה לא בסדר'. אני רוצה להפסיק להיבהל מהמגע הזה".
ואף שזה נשמע הזוי ואפילו מלחיץ, אני בהחלט מבינה אותה ויודעת בדיוק מה היא עוברת. חייתי בעולם של בנות בלבד עד גיל 23 (רק אחיות במשפחה, רק תלמידות, רק בנות שירות לאומי, רק בנות בתואר לספרות בבר אילן), וכשיצאתי מעולם הבנות הדתי הזה ונחשפתי לדבר הזה שנקרא ידידים גברים וחילונים – גם לי היו רגעים ששאלתי את עצמי, "רגע, אז החיבוק הזה מקובל מבחינה חברתית? אז הנשיקה הרפה על הלחי היא סבבה? לי זה לא מפריע, זה דווקא נעים, אבל בעיניהם - איך זה מתפרש?".
כי בחינוך הדתי לא מלמדים בנות צעירות מתי לעצור יד סוררת של גבר בפגישה רומנטית, למעט הידיעה האוניברסלית אך המעומעמת של "מתי שמרגיש לך לא נוח!". אבל מה זה "לא נוח"? איפה נגמר ה"לא נוח" של השמרנות הדתית הקיצונית שאת הרי רוצה להתנער ממנה, ואיפה מתחיל ה"לא נוח" האובייקטיבי והאוניברסלי שגם בחורה חילונית תסכים איתו?
"אבל את בטח ראית סרטים עם הסיטואציות האלו", הם יגידו. לכי תסבירי לכל אותו המון חילוני ספקן שהסרטים היחידים שראיתי בגיל ההתבגרות היו מצוירים של דיסני. לכי תעדכני את המפקפקים על איך כשהיינו בפיקניק, ומשפחות וילדות בגילי דיברו על בוורלי הילס וטלנובלות, אני הלכתי לשבת עם אבא שלי, שדווקא היה מרוצה שאני לא יושבת ומקשיבה לדיבורים "הגסים" שלהן.
אני לא יודעת אם מדובר בחינוך או פשוט אופי – עובדה שאחותי ואמי הסתדרו היטב עם בנים בנעוריהן, בזמן שאני עוד כשהתחלתי לצאת הייתי גולם מוחלט, אבל זו הייתה המציאות שלי. ואי אפשר להתווכח איתה בטענה ש"לעלות לקפה זו קריאת סימנים בסיסית!".
"אבל את חייבת ללמד את עצמך להיות קשוחה וקרה", אמרתי. "בנות חילוניות לומדות לשמור על דיסטנס ששומר עליהן - כי הן גדלות בין בנים. ואילו בעולם שלנו לא אמור להיות מישהו קרוב אלינו מספיק כדי שנצטרך להרחיק אותו, ועל כן אנחנו כלל לא מכירות את הקודים הללו".
"את לא קולטת? זה בדיוק זה – חינכו אותנו להיות נחמדות", קוראת מיכל. "עוד באולפנה גדלנו להיות נשים טובות ומאירות פנים, שמצייתות להלכה שהבעל פוסק, שמקיימות מצוות בשמחה ובלב שלם, ובעולם של שמירת נגיעה זה אכן פועל מצוין: האישה יוצאת לדייטים והיא מתוקה ומזמינה ורוצים להתחתן איתה, והכל סבבה. אבל ברגע שמכניסים את הנחמדות והזמינות הזאת לעולם המתערבב של החילונים, היא הופכת ל'פלרטטנות', או לכזאת שמבולבלת ולא סגורה על עצמה".
"הענין הוא שלבחורה הזו אין תמיד את הכלים להבין מה היא עושה עכשיו, איך היא הודפת מעליה את הגבר שקיבל ממנה סימן של להתקרב, של לגעת. פתאום היא צריכה להתמודד עם הצורך להגיד 'לא' בתקיפות, והצרה היא שבחלק המקרים היא לא רוצה לומר 'לא' כי היא חוששת שמדובר בסתם חשיבה שמרנית מצידה, ולא במשהו שבחורה חילונית הייתה מגדירה כהטרדה או אפילו תקיפה מינית".
ואני משתעשעת במחשבה שאולי היה אפשר ללמד בכל זאת חינוך מיני בקרב בנות המגזר הדתי, אלא שזה בערך כמו לתת שיעורים בנושא "איך לבחור סוחר סמים אמין וזול". כי אם כבר נותנים להן ידע בהתגוננות מפני אלימות מינית, אז לרוב מדובר בקורס קרב מגע נגד אנסים, ולא בלימוד מתן גבולות זהירים מול בחור נחמד שרוצה לנשק אותך. עבור מחנכי הבנות הללו, מי שמחליטה להיות חילונית – "זו בעיה שלה", ושהיא עצמה תתמודד לבד עם המגע החדש הזה, שלפעמים לא נעים לה, לפעמים לא ברור לה, ולפעמים – ואולי זה העונש שלה - גורם לה להרגיש שהיא מחוללת, טמאה וחוטאת.
לטור הקודם של ליאת רוטנר
לפנייה לכתב/ת 
