פסים וכוכבים: פסקול אמריקני לקראת הבחירות
רייגן לא הבין את המסר של ספרינגסטין, למדונה נפל מאוחר האסימון לגבי החלום האמריקני, גרין דיי עשו קאמבק בזכות ההשמצה של בוש ורק מיילי סיירוס חגגה כל הדרך להוליווד. לקראת האירוע הכי חשוב של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, חזרנו לשירים ששמו את אמריקה על ראש שמחתם, בערך
מאז היווסדה ריתקה ארצות הברית זמרים ויוצרים רבים. בין אם נמנו עם מהלליה או מקטרגיה, קשה להתעלם מכמות היצירות שנכתבו על אמריקה, רובן בוחנות את השינויים החברתיים הרבים שעברה, את מלחמותיה והצלחותיה. הבחירות המתקרבות לנשיאות ארצות הברית הזכירו לנו עשרה שירים שעוסקים באופן ישיר בארץ האפשרויות, חלקם עושים זאת מזווית מנצחת, אחרים קצת פחות מלטפים. כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה? לא מעט, מסתבר.
1. "Born In The USA" - ברוס ספרינגסטין
כנראה הדוגמה הבולטת ביותר לשיר שנכתב אודות ארצות הברית - גם אם המשמעות שמאחוריו לא לחלוטין הובנה. ברוס ספרינגסטין הוציא את "Born In The USA" ב-1984 כשיר שהוקדש לחבריו שחזרו מוייטנאם וקיבלו את כתפה הקרה של המדינה, שהתעלמה מבעיותיהם ומנפשם השבורה. "'נולד בארצות הברית' הוא שיר על אדם ממעמד הפועלים שחווה משבר רוחני שלאחריו הוא נותר אבוד. אין משהו שיקשור אותו לחברה יותר. הוא מבודד מהממשלה, מבודד ממשפחתו. עד לאובדן היגיון מוחלט", אמר פעם הזמר בראיון.
אחד הסיפורים המוכרים ביותר הקשורים לשיר הוא כמובן העובדה כי נשיא ארצות הברית דאז, רונלד רייגן, בחר לציין את ספרינגסטין כזמר אשר נמנה עם זמרים אמריקנים צעירים הנושאים עמם מסר של תקווה. רייגן לא ממש הבין את משמעות השיר וחשב שמדובר בשיר שמאדיר את ארצות הברית, ולא היה מודע לכך שספרינגסטין היה ועודנו ליברל גדול - ועל כן לא בדיוק נמנה עם תומכיו של הנשיא.
ממש כמו במקרה מירי רגב, גם כאן ניסו עיתונאים לבדוק את מידת הבקיאות של הנשיא בניים דרופינג שלו עצמו, וכאשר הוא נשאל מה השיר של ברוס ספרינגסטין האהוב עליו ענה רייגן (רגע רגע רגע רגע, לא חולייטה) "Born To Run". הוא בטח אהב בעיקר את הנגיעות הנכונות בו, ואת היחסים המורכבים בין גברים ונשים.
2. "American Woman" - לני קרביץ
"אישה אמריקנית, ת'פסי מרחק, אישה אמריקנית, מאמא תניחי לי לנפשי, אל תבואי לדפוק לי בדלת - לא רוצה לראות את הפרצוף שלך יותר, יש לי דברים יותר טובים לעשות מאשר לבזבז ת'זמן ולהזדקן איתך". ללא ספק, "American Woman" - במקור של ההרכב הקנדי The Guess Who ובהמשך בביצוע המפורסם של לני קרביץ, הוא שיר שכל נערה רוצה לשמוע - בין אם היא זכאית לגרין קארד או לא. רבים נוטים לחשוב שמדובר בשיר מיזוגיני המבוסס על שנאת נשים טהורה, והאמת היא שאפשר בקלות ליפול לאבחנה הזו. אלא שלפחות על פי הלהקה שכתבה וניגנה אותו במקור, מדובר יותר מכל בשיר מחאה אנטי מלחמתי. יעידו על כך שורות כמו
"I don't need your war machines, I don't need your ghetto scenes" והעובדה שהשיר יוצא במרץ 1970, כשארצות הברית הייתה שקועה עמוק בתוך מלחמת וייטנאם.
"כשכתבתי אותו חשבתי על כך שנראה שהבחורות בארצות הברית מתבגרות מהר יותר מהבחורות שנמצאות אצלנו, וזה עושה אותן, ובכן, מסוכנות", אמר בורטון קאמינגז, כותב השיר, במה שנשמע כמו קשקוש מוחלט, אם נהיה כנים. "כששרתי 'אישה אמריקנית, התרחקי ממני' למעשה התכוונתי 'אישה קנדית, אני מעדיף אותך'. לא הרבה זמן לאחר שהשיר יצא הזומנה הלהקה לבצע אותו בהופעה בבית הלבן, אך משום שהוא נתפס כשיר אנטי-אמריקני (והוא במידה מסוימת אכן כזה), הנשיא ניקסון ביקש שלא יבצעו אותו. ב-1999 הפיח הזמר לני קרביץ חיים חדשים בשיר, ובזכות קליפ זכיר במיוחד בהשתתפות השחקנית הת'ר גרהאם העניק לו פרשנות מינית משהו.
3. "American Idiot" - גרין דיי
עבור להקת הפאנק, גרין די, האלבום "אידיוט אמריקני" הוא זה שהפך אותה מהרכב מצליח החביב על קהל של חובבי רוק צעירים וסטלנים ללהקת ענק, אפילו חשובה. הסיבה? ובכן, בפעם הראשונה בתולדותיהם גרין דיי זנחו לרגע עניינים כמו עישון או אוננות לטובת עניינים בוערים יותר. ובסוף 2004, מעטים נושאים בערו יותר מהמלחמה האמריקנית בעיראק. הימים ימי טרום הבחירות לארצות הברית, וגרין דיי – כמו לא מעט מוזיקאים אחרים בארצות הברית, חשו תסכול רב נוכח מדיניות המלחמה של ג'ורג' W בוש – אולי הנשיא האמריקני השנוא ביותר בהיסטוריה הזכורה. ואין מסר ברור, בוטה וישיר יותר משא לקרוא לאלבום שלך "אידיוט אמריקני".
האלבום עצמו עסק באמריקה המתפוררת ערכית, החלום האמריקני ושברו, השתלטות המונופולים על מפת הכלכלה, תחושת הפאניקה והבהילות שנובעת מאופן סיקור החדשות של התקשורת, וכאמור המלחמה בעיראק (והחזית באפגניסטן) ושלל נושאים שהפכו את ארצות הברית למקום קשה, ציני ואכזרי. אין ספק שכניסה חזיתית בבוש הייתה הבון טון באותן שנים (לאובמה זה לא היה קורה), והאלבום הפך לקלאסיקה של הלהקה ולמה שנחשב עבורה ללא פחות מאלבום קאמבק.
4. "America" - סיימון וגרפונקל
1968 ראתה את יציאתו של "America", שנמנה עם השירים היפים והאהובים ביותר מהרפרטואר העשיר של הצמד סיימון וגרפונקל. בשלוש וחצי דקות של מופת לכתיבה לירית, מתאר פול סיימון את חיי הנדודים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והמרחבים האינסופיים. הוא מתאר טרמפיסטים לאורך ארצות הברית, החיים את הדרכים במטרה לגלות את אמריקה (וכמובן – את עצמם).
השיר זכה לעדנה מחודשת בשנת 2000 עם צאת סרט הפולחן של קמרון קרואו, "כמעט מפורסמים", ולאחר מכן שובץ, כמה ציני, בפרסומת לחברת "אמריקן אקספרס". השימוש הבולט האחרון בשיר נעשה השנה, כשליווה את הקמפיין שהמועמד (הפורש) לנשיאות בארני סנדרס. בניגוד לדונלד טראמפ, שכל שיר בו ניסה להשתמש לצרכי הקמפיין שלו נתקל בהתנגדות נחרצת מצד כותביו, סאנדרס דווקא קיבל את אישורם של הצמד, כשארט גרפונקל אף תומך בסאנדס בפומבי. "America" נחשב לשיר שתיעד את אמריקה נטולת המנוח, שהאדמה רועדת תחתיה עקב המלחמה בוייטנאם ולאחר ההתנקשויות במרתין לות'ר קינג ורוברט קנדי.
5. "American Bad Ass" - קיד רוק
לעיתים קשה להאמין שהיה זה אך לפני 15 שנה שקיד רוק וז'אנר הראפ-מטאל היו פופולריים בארצות הברית. בישראל הילד רוק אף פעם לא היה פופולרי מדי, אבל ללא ספק שנת 2000 בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות הייתה שייכת לזמר הבלונדיני וארוך השיער, שבאותה שנה הוציא את יצירת המופת "American Bad Ass" ("קשוח אמריקני", בתרגום די איום). כשהוא מבסס את מבנה שירו על להיטה הענק של להקת מטאליקה "Sad But True", מדבר קיד רוק בשבחי האמנים וההרכבים האהובים עליו (ביניהם הביסטי בויז, זי זי טופ, ג'וני קאש ו-ac/dc האוסטרלים בכלל), מזכיר את עיר מוצאו דטרויט, ואפילו מתייחס לפיגוע באוקלהומה באביב 1995.
השיר הפך עם השנים מזוהה עם הזקפה האמריקנית הלאומית, והוא ליווה בין היתר טריילרים לסרטים כמו "ג'י איי ג'ו", ואפילו שיבה של אוניות קרב ממבצעים מוצלחים. ככה זה, תעופה עצמית עוד לא הרגה אף אחד. ופרט טריוויה מעניין – בשנת 2000 אימץ מתאבק ה-WWE (אז קראו להם WWF) פרסונה חדשה וגילם דמות של בייקר לובש עור ובנדנות, ונהג להיכנס לזירה עם שיר זה, שאף העניק לו את שמו החדש – The American bad ass. ארבע שנים מאוחר יותר הוא חזר להיות קברן ואנחנו ננסה לשכוח לו את האפיזודה הזו, בה היה נכנס לזירה עם שיר של קיד רוק.
6. "White America" - אמינם
מעטים הם הקולות בראפ האמריקני שיודעים לזעום ולכעוס כמו אמינם. הראפר האמריקני הלבן הוציא ב-2002 את "White America" - כתב אישום חריף וכועס נגד אמריקה הלבנה, הקפיטליסטית והצבועה, המתאר את תהליך עלייתו לגדולה. אמינם, ראפר לבן בז'אנר שהוגדר על ידי מוזיקאים שחורים, טוען כי בתחילת דרכו צבע עורו רק סימן אותו כלא לגיטימי, אך היום הוא מונה אותו כאחת הסיבות העיקריות להצלחה שלו, ואף טוען שאם היה ראפר שחור היה מוכר חצי מכמות האלבומים שהוא מכר.
אמינם התבטא בשיר נגד נשות הפוליטיקאים לין צ'ייני וטיפר גור, בהן ראה אויבות חופש הביטוי, ואף ליווה את השיר בקליפ שמציג את סמליה המוכרים של ארצות הברית מגואלים בדם, בין אזכורים למכירת סמים, מקרי טבח בבית ספר ושלל רעות חולות נוספות הפושות במעצמה הגדולה בעולם.
7. "American Life" - מדונה
ב-2003 הוציאה מדונה את אחד האלבומים הפחות טובים בתולדותיה, "American Life", אותו הוביל סינגל בעל שם זהה. אמנם מדובר בשם די נורא, אבל מילותיו הן מסמך מעניין המתעד חיים מודרניים די חלולים. השיר, סיפרה מלכת הפופ, מונה את שהשיגה בשני עשורי קריירה ותוהה אם מדובר בלא יותר מהישגים חלולים.
מערכת האמונות של מדונה השתנתה באותה תקופה והיא הבינה שהחלום האמריקני יכול להיות גם די סתמי – ולמסקנה הזו היא הגיעה כשתיעדה את רצף המחשבה שהוביל אותה לכתוב השיר הזה. מדונה דיברה על הסויה לאטה שהיא שותה ברכב המיני קופר שלה בדרך לאולפן, על יוגה, פילאטיס וחתיכים, ועל הרצון של אמריקאים רבים להתפרסם ולהפוך סלבריטאים. הזמרת התייחסה בשיר אל שלל תופעות של העולם המודרני, אך התמקדה באמירה על אמריקה כארץ ש"כל אחד יכול להיות בה מה שהוא רוצה".
8. "Made In America" - ג'יי זי וקניה ווסט
ב-2011 הוציאו שני מלכי ההיפ הופ האמריקניים הבלתי מעורערים, קניה ווסט וג'יי זי, את "Watch The Thorne", אלבום משותף ומוצלח במיוחד. במה שרבים ראו בו שיתוף פעולה בין שני ענקים, התייחסו ווסט וזי לאופן בו עלו לגדולה חרף היותם אזרחים שחורים באותה "אמריקה לבנה" שאמינם שר עליה רק תשע שנים לפני כן. ב-"Made In America", בו לקח חלק גם הראפר פרנק אושן, עברו השניים על רשימת הישגיהם והרהרו בדרך שעשו אל עבר החלום האמריקני מאז היותם ילדים עניים.
9. "American Pie" - דון מקלין
ב-1971 הוציא דון מקלין את הקלאסיקה "אמריקן פאי", שהפכה מאז לאחד השירים האהובים בהיסטוריה האמריקנית. אמנם עברו המון שנים מאז יצא השיר ועד שכותבו היה מוכן לחשוף את המשמעות שמאחוריו, אבל בסופו של דבר גם הוא הודה כי לא בהכרח מדובר בשיר הלל לארצות הברית, אלא יותר כמו שיר קינה על ארץ שהולכת ומאבדת אחיזה באידיאלים שלה.
"American Pie" מכיל אזכורים לאייקונים בתרבות האמריקנית כמו אלביס פרסלי, בוב דילן וצ'רלס מנסון, והוא מתייחס באופן ישיר למותו של באדי הולי בתאונת מטוס, במה שהוגדר כ"היום בו המוזיקה מתה". יש שמוצאים בשיר גם התייחסות אל מלחמת העולם השנייה.
10. "Party In The USA" - מיילי סיירוס
סופסוף שיר שמהלל את אמריקה. בין שלל שירי הביקורת והקינה נמצאת מיילי סיירוס עם "מסיבה בארצות הברית" הכיפי שלה, המתאר בצלילי רגאיי-פופ את המעבר שעשתה מנאשוויל אשר בטנסי להוליווד אשר בקליפורניה.
בשיר מתארת מיילי סיטואציות מחייה ההוליוודים, שגורמים לה להתגעגע הביתה. אבל למה להיות עצובים כשאפשר לזרוק רפרנסים
לכוכבי פופ אמריקניים כמו ג'יי זי ובריטני ספירס, ולחגוג בכל פעם שהדי ג'יי משמיע את השיר שלך, או קשקוש אחר כלשהו.
