שלושה חודשים, שתי לידות, משפחה אחת
לאחר שלא הצליחו להביא תינוק לעולם במשך שנים החליטו רעות ואיתי גבאי להשתמש בשירותיה של פונדקאית. ואז, שבועות ספורים לאחר שהפונדקאית נכנסה להיריון בחו"ל — נכנסה רעות להיריון באופן טבעי בישראל. עכשיו יש להם בן ובת שנולדו בהפרש של שלושה חודשים בגיאורגיה ובבילינסון
רעות, עובדת סוציאלית, ואיתי, מתמחה ברפואה, תושבי גני־תקווה, נישאו לפני שש שנים ומאז ניסו להביא ילד לעולם. "חמש פעמים נכנסתי להיריון והפלתי, כל פעם מסיבה אחרת", מספרת רעות. "בהמשך היה לי קושי גדול להרות. התמונה הקלינית הייתה מבלבלת. הרופאים לא הצליחו לזהות דפוס אחיד ולהבין מה הבעיה.
קראו עוד
פונדקאית: אמרו לי "אולי תעשי עוד ילד משלך?"
מחקר בדק: כמה עולה פונדקאות בישראל ובחו"ל
באתי, ילדתי, נשכחתי: מה עובר על אם פונדקאית
"עברנו המון בירורים והמון בדיקות, ואכזבה רדפה אכזבה. אחרי חמישה הריונות כושלים ועוד שנתיים של טיפולי הפריה שהסתיימו בהיריון כושל נוסף החלטנו שדי, הגיע הזמן לעבור הלאה. כבר הייתי מפורקת פיזית ונפשית מכל מה שעברנו. החלטנו לברר אפשרות להרות באמצעות פונדקאית, והרופאים שהתייעצתי איתם אמרו שזה מהלך הגיוני. במקום לקנות בית החלטנו למלא את הבית שגרנו בו בכל מחיר, וכך עשינו".
הפונדקאית שמצאו השניים, באמצעות סוכנות מנור, הרתה בתוך זמן קצר, והשניים היו מאושרים לשמוע שהם עתידים להפוך להורים. אולם זמן קצר מאוד לאחר מכן הם קיבלו בשורה נוספת, שהדהימה אותם: רעות גילתה כי היא עצמה הרתה — באופן טבעי וללא כל סיוע רפואי.
הפער בין ההיריון של הפונדקאית להיריון של רעות היה קטן מאוד: רק 11 שבועות הפרידו בין שני האחים, שגדלו במרחק אלפי קילומטרים, בשני רחמים שונים.
"כשנודע לנו שהפונדקאית הרתה הפסקתי לחלוטין את הניסיונות להרות בעצמי", מספרת רעות, "לכן היינו כל כך מופתעים לגלות שאני בהיריון. כשסיפרתי לאיתי הוא היה בטוח שאני עובדת עליו. תקופה ארוכה מאוד היינו בעיקר בשוק. אחר כך חיינו בפיצול נפשי, בין שם לכאן. הייתה דאגה כללית ענקית משני ההריונות. אבל ככל שההיריון התקדם הפכנו יותר אופטימיים. אמרנו לעצמנו שגם אם לא נצליח כאן, לפחות מהפונדקאית יהיה לנו ילד".
החל מהשבוע ה־12 נדרשה רעות להיות בשמירת היריון קפדנית, דבר שמנע ממנה להיות נוכחת בלידת בנה הבכור בגיאורגיה. "בעלי נסע לשם עם אמא שלו, ואני עברתי להתגורר אצל הוריי, שטיפלו בי ושמרו עליי", מספרת רעות. "כשהתינוק נולד ניהלנו אינספור שיחות בסקייפ. בעלי התקין מצלמה על העריסה שלו כדי שאוכל לראות אותו כל היום, אבל תוך זמן קצר השתגעתי מזה שהוא בכה ולא יכולתי להיות לידו, והפסקתי להסתכל".
אחר כך הגיע תורה ללדת. "למרות הקושי בהיריון הנוכחי ובאלה שקדמו לו, החלטנו שהפעם ננצח וצעדנו יד ביד לכל אורך הדרך", אומר ד"ר רוני חן, מנהל חדר הלידה בבילינסון. "על מנת שההיריון הזה יסתיים בשלום נדרשה תמיכה רפואית נרחבת, וגם תמיכה נפשית שרעות נזקקה לה מתוקף ההיסטוריה הרפואית המורכבת שלה. בלידה היו ירידות בדופק של העוברית, ויחד איתה צנח גם הדופק של הצוות הרפואי, אבל למרות זאת החלטנו לאפשר לה ללדת בלידה רגילה, כדי שתוכל למצות את החוויה המיוחדת הזו".
התינוק הבכור נולד ב־17 באפריל. ב־14 ביולי, לפני שבוע בדיוק, ילדה רעות את אחותו הקטנה. "הוא נולד ב־17.4 והיא ב־14.7, אפילו התאריכים דומים",
צוחקת רעות. "שניהם חמודים מאוד. אומרים שהם דומים. הפרויקט הכפול הזה הצליח הרבה בזכות ההתגייסות המשפחתית הרחבה למעננו ובזכות ד"ר חן, שתמך בי לא רק מבחינה גופנית, אלא גם נפשית. המסר שלי לנשים שנמצאות במצב דומה לזה שהייתי בו הוא לא להרים ידיים, אלא לעצור רגע ולשאול אם אולי יש דרך אחרת. אין לי ספק שההיריון שלי לא היה יוצא לפועל ללא ההיריון של הפונדקאית. כשלא הולך, כשיש קושי שלא מבינים אותו עד הסוף, צריך לפתוח את הראש ולקבל החלטות אמיצות".
ואיך נראה הריון מבפנים?
לפנייה לכתב/ת 
