פסטיבל הג'אז באילת: נשמע לוהט
לציון 30 שנים להיווסדו, יעלה פסטיבל הג'אז באילת הפקות לוהטות במיוחד, שישלבו בין צעירי הז'אנר, האבות המייסדים וכמה שמות מפתיעים. ממרגול והגרוב של הימן בלוז דרך הסקסופוניסט המסקרן יובל כהן ועד צ'יק קוריאה בעוד הופעה מבורכת בארץ הקודש - אלו ההמלצות שלנו
כבר שלושים שנים מנגנים ג'אז בפסטיבל הבינלאומי באילת. החום אמנם עז (לכן מנגנים רק בשעות הערב המאוחרות ואל תוך הלילה) אבל יש יתרון גדול בניתוק מענייני היומיום, שאילת הרחוקה כופה עליך: השילוב המיוחד של ג'אז בלילה עם נופש ים ביום - נותן לפסטיבל ארומה ייחודית. השנה הפסטיבל, שיחול בין ה-27 ל-30 באוגוסט, הוא חריג מקודמיו, שכן כולו על טהרת הפקות מקור של אמני ג'אז ישראלים-ותיקים, בצד דור הביניים ועד לצעירים ממש - וכולם בעלי נוכחות בולטת בסצנת הג'אז הבינלאומית.
"הג'אז הישראלי - שכבר מהווה סגמנט לעצמו בפסטיבלים בעולם - הוא תוצר של הנוף המוזיקלי המקומי" אומר אלי דג'יברי, המנהל האמנותי של הפסטיבל, ובעצמו אמן סקסופון בינלאומי משגשג. "נכון שהז'אנר הוא אפרו-אמריקני בבסיסו, אבל ההשפעה של המוזיקה הישראלית בתוך הג'אז שלנו היא מוחשית מאוד. זה לא בהכרח תהליך מודע בעת עשיית המוזיקה, אבל זה ניכר ביותר באוזן, ונותן לג'אז שלנו נופך ייחודי ומזוהה".
הייחודיות המזוהה כעת של הג'אז הישראלי, היא אם כן הסיבה למסיבה של חגיגת ה-30 באילת. "ולכן החלטנו שנעשה השנה מהלך פסטיבלי יוצא דופן: נרים 30 הפקות מקור - אחת לכל שנה - הפקות חד-פעמיות של הג'אז הישראלי הכי טוב, על כל הדורות שלו ועל כל הז'אנרים שנוצרו בו", מסכם דג'יברי.
בני דור הבייבי בום של הג'אז הישראלי - כמו הסקסופוניסט אלברט פיאמנטה בן ה-78, הפסנתרן בן ה-77 דני גוטפריד או הפסנתרן ונגן כלי הנשיפה ממלו גיטנופולוס בן ה-71 - סללו את הדרך לדורות מוזיקאים שבאו אחריהם. לא רק בכך שהביאו ארצה ג'אז האמריקני (כמו הבלוז הישראלי בסגנון אמריקני של הגיטריסט והמלחין מיקי שביב, 63), ולא רק ברף האיכות הגבוה שהציבו, אלא בעיקר בכך שיצקו לתוך המוזיקה הזאת משהו ישראלי מקורי. לימים יקראו לזה אתנו-ג'אז. אז זה היה סגנון שהקדים בהרבה את זמנו.
טאטרן. כשג'אז מודרני פוגש רוק ואלקטרוניה ניסיונית
על ברכי חלוצי הג'אז הללו, צמח דור ה-X, שבכיריו פרצו מן הזירה הישראלית החוצה והלכו לשגשג גם בזירה הבינלאומית, בעיקר האמריקנית. השמות מוכרים היטב, בהם הסקסופוניסט והמלחין יובל כהן (43); אחיו, החצוצרן המעולה והרב-תחומי אבישי כהן (שינגן הפעם לצד שלומי שבן, במופע ג'אז ייחודי), נגן הקונטרבס ומלחין הג'אז אבישי כהן (46, לא אח של הכהנים הקודמים), אלי דג'יברי (38) נגן ומלחין בעל סגנון ייחודי (ובעברו סקסופוניסט בהרכב של הרבי הנקוק), אבי ליבוביץ' (44) הטרומבוניסט, מלחין ומפיק ג'אז במתכונת ביג בנד קלאסי (שלבמה הדרומית יעלה עם שלום חנוך, להפקה חד פעמית משיריו), ועוד רבים וטובים. גם את כל אלה נשמע באילת.
וכעת כבר החלו ללבלב בני דור ה-Y של הג'אז הישראלי - מוזיקאים צעירים שעבורם המעבר לניו יורק, מיד בתחילת הקריירה, היה כבר צעד טבעי. שם הם מתפתחים ומנסים לכבוש את עולם. והם עושים זאת עוד בטרם שהספיקו להיטמע בזירה המקומית בישראל. ומבחינה זאת הפסטיבל באילת הוא הזדמנות מעולה להכיר כמה מהכישרוניים ביותר שבהם.
אילת השנה היא אם-כן חגיגת ג'אז ישראלית רב-דורית ורב-סגנונית. מי שמבקש לראות בעיניו את הכרונולוגיה, ממה הג'אז הישראלי צמח ולאן הגיע, יתחיל למשל ב"סדנת הג'אז", קונצרט איחוד היסטורי של ההרכב שפעל בראשית שנות ה-70 והקליט את "מְזָרֶה ישראל יקבצנו" - אלבום הג'אז הכֵּלי הראשון בישראל. ואת עוללות הדור הנוכחי הוא ישמע במופע של שלישיית הג'אז האלטרנטיבי "טאטרן" (גיטרה, בס, תופים) שעושים תערובת מרתקת של ג'אז מודרני עם פוסט-רוק, מוזיקה ניסיונית וקלאסית וגם אלקטרוני לא חסר. או במופע של "קולקטיב הצעירים" - הפקה מיוחדת לפסטיבל, שמאגדת שישה מהבולטים שבבני הדור הצעיר שמנגנים חומר מקורי שהלחינו, בסגנון ג'אז מודרני, בלוז והארד בופ.
ומי שמתעניין באתנו-ג'אז - ובמה שמכונה לעיתים בחיבה "חומוס ג'אז" - יימצא בפסטיבל באילת שפע לא קטן כמו הימן בלוז של רביד כחלני - מוזיקה תימנית משולבת ברית'ם אנד בלוז וסול בסגנון סטיבי וונדר. באילת הם יארחו את מרגלית צנעני, זמרת נשמה מעולה בזכות עצמה. את הנופך האנדלוסי והצפון-אפריקני יביא הפסנתרן והמלחין עומרי מור שיופיע עם עם השלישייה שלו בתמהיל של ג'אז, בלוז ומוזיקה צפון אפריקנית. הוא יארח באילת את שלמה בר, הזמר-יוצר ומנהיג להקת "הברירה הטבעית". נופך מכיוון אחר - אפריקני וג'מאייקי - יספק קותימאן (אופיר קותיאל). קותימאן זכה לתהילת עולם בזכות סרטו "פרינסס שואו" כמו גם בזכות פרויקטים יו-טיוביים בהם חיבר באופן וירטואוזי קטעי וידיאו מוזיקליים. אך הוא מוזיקאי, לא וירטואלי, בזכות עצמו והוא עושה רגאיי ג'מייקי יצוק בתוך פאנק ופסיכדליה אלקטרונית.
מופע נוסף ראוי ציון הא דווקא מופע הסיום של הפסטיבל, מופע חריג בכך שכוכבו המרכזי הוא היחיד שאינו ישראלי. מדובר בפסנתרן הג'אז האגדי צ'יק קוריאה בן ה-75, שחוזר לאילת לנגן עם הבסיסט הישראלי-בינלאומי אבישי כהן. הם ניגנו יחד שנים רבות, ולמעשה קוריאה סלל לכהן את הקריירה הבינלאומית שלו. קוריאה הוא אורח ותיק בישראל, הפעם האחרונה הייתה בדיוק לפני שנה כשחבר לזמר בובי מקפרין.
אישית שמעתי אותו לראשונה בנעוריי, אי אז בשנות ה-70, בהופעה בבריכת הסולטן בירושלים. זה היה אירוע מכונן ממש, שפתח, לי לפחות, עולם חדש לגמרי: הפיוז'ן ג'אז. היה משהו מסעיר ומגניב בלרבוץ על הדשא בירושלים ולשמוע לראשונה בחיים תערובת של גרוב פאנקי עם ג'אז לטיני, כשברקע רץ רית'ם אנד בלוז קלאסי, ופה ושם מחלחלות נגיעות של רוק. אז נכון שהשנים חלפו וצ'יק קוריאה כבר לא שם, ובמובן מסוים הוא התברגן, אבל הוא עדיין נותר פסנתרן ג'אז מחונן במיוחד, וחסד נעוריו בודאי שלא יישכח.
יובל כהן והשישייה. ג'אז קאמרי בן זמננו
שילוב מסקרן נוסף - של ג'אז אקלקטי בן זמננו, פינת פיוז'ן עם גישה מעין קאמרית קלאסית מערבית - מגיע מצד הסקסופוניסט והמלחין יובל כהן. מדובר באחד מבכירי אמני הג'אז כיום, שיעלה לבמת העיר הדרומית עם הפרויקט הקאמרי שלו. כהן נותן את הדגש על המלודיה ועל ההרמוניה הכמו-קלאסית, כשאלו משולבים ב"חקירה" הג'אזית. בשישיית הנגנים שלו יש גם, באופן חריג-משהו, תמצאו גם את הצ'לו של מאיה בלזיצמן.
גם חלילן הג'אז איתי קריס בן ה-37, שפעיל בסצנת הג'אז הלטיני בברוקלין, יופיע בבירת הנופש הלוהטת. הוא ושישיית נגנים מעלים בפסטיבל מופע עם מגוון סגנונות ומקצבים של המוזיקה הקובנית והלטינו-אמריקנית. נשמע שם גוארצ'ה, בולרו, צ'ה צ'ה צ'ה, סלסה וטימבה. זה יהיה ערב מקפיץ ויודעי דבר אומרים לי שזה צפוי להיות מגניב במיוחד.
פעם, בעידן הסווינג, הייתה פריחה של תזמורות ג'אז שלמות - הביג בנד. העולם הזה אולי דעך קצת אך לא נעלם והיום יש סצנה שלמה של ביג בנד עכשווי ואחד ההרכבים הבולטים שבהם הוא של נגן כלי הנשיפה אייל וילנר. באילת יבצע הביג בנד שלו להיטי ג'אז מוכרים וגם לחנים מקוריים, והם יארחו זמרת ג'אז ניו יורקית (שארין וויד) ואת אלון אולארצ'יק שישיר בעברית שירי ג'אז מוכרים.
ומה לגבי הבלקן ביט בוקס (BBB)? הצליל שלהם מעט קשה לסיווג אבל מה שברור זה שהם עושים פיוז'ן גלובאלי של מוזיקת עולם מקפיצה ואנרגטית. המוזיקה שלהם נעה מרוק לג'אז ועד פופ, והיא שואבת ממגוון לא מוגבל של מסורות: מוזיקה מהבלקן והים התיכון, מוזיקה מן המזרח הרחוק ואפריקה. התוצאה היא בליל מסעיר של כלי נשיפה בסגנון בלקני, היברידים של רגאיי אינסטרומנטלי (דאב) עם אלקטרוניקה או הודי קלאסי ואלקטרוניקה, מוזיקה צוענית עם פאנק והיפ הופ. בקיצור - דרך מעולה ושמחה לסיים את הפסטיבל הכי מגניב בעיר.
