אוהבים חיות, אדישים לטבע
מחקר חדש מצא שהמבקרים בגני חיות אמנם לומדים להכיר טוב יותר את החיות – אבל מתקשים להפנים את המסר החשוב של השמירה עליהן בטבע
מה אתם זוכרים מביקורכם האחרון בגן החיות? אולי צחקתם מהיען שמשרבב את ראשו בסקרנות מבעד לסורגים, הילדים בטח צהלו למראה השקנאים המתרוצצים בין המבקרים, וייתכן שגיליתם לראשונה מה אוכלים נשרים. אבל האם אתם זוכרים מהי הרשימה האדומה, או אילו איומים יש על בית הגידול של השימפנזה?
כנראה שהתשובה היא לא. ואתם לא לבד. מחקר ישראלי חדש, שנערך בגן החיות התנ"כי בירושלים, מעלה לדיון את שאלת האפקטיביות של גני חיות כדרך להעברת מסרים של שמירת טבע.
מאז תחילת דרכם, גני חיות זכו לקיתונות של ביקורת מארגוני זכויות בעלי חיים. הביקורת התמקדה בתנאי ההחזקה של החיות, בפגיעה בהתנהגותן הטבעית וביחס לחיות עודפות – תוצאה של הפער בין הרבייה בשבי למקום המוגבל בכלובים. בעקבות דעת הקהל, החל משנות השבעים הדגש בגני החיות עבר מבידור לשמירת טבע – הן בתפעול השוטף והן במסר שהועבר לקהל. הכלובים גדלו, צמחו גרעיני רבייה לחיות נכחדות, והכסף הושקע במחקר ובחינוך.
בהתאם, גם המסר המרכזי של הגן התחדש: לא עוד ניצחון על הטבע, אלא הגנה עליו. לא עוד בעלי חיים כמופע להנאתנו, אלא דאגה לעתיד המגוון הביולוגי.
אך האם המסרים האלה באמת מגיעים לקהל? מחקר חדש, פרי עבודתם של ד"ר חגית טישלר (המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין), ד"ר אורית בן צבי אסרף ופרופ' מייקל פריד (אוניברסיטת בן גוריון) בוחן את הנושא. מהמחקר עולה שעל אף שהחשיבות של שמירת טבע היא המסר המרכזי שביקש גן החיות להעביר, המבקרים ראו בו מסר משני בלבד.
מחקר חדש מצא שהמבקרים בגני חיות אמנם לומדים להכיר טוב יותר את החיות – אבל מתקשים להפנים את המסר החשוב של השמירה עליהן בטבע
לא קוראים את השלטים
גן החיות התנ"כי זכה לשמו לא במקרה – יש בו דגש מיוחד על בעלי חיים ארץ ישראליים, שהסתובבו פה עוד בימי התנ"ך: הדוב החום, הנמר הפרסי והאריה האסייני, למשל. שתי מטרות מרכזיות של הגן הן שימור בעלי חיים נדירים בתנאים טובים ויצירת פעילויות חינוך והסברה בתחום שמירת טבע.
המחקר בחן כיצד מבקרים תופסים את גן החיות ומטרותיו, כדי לגלות האם אכן גן החיות התנ"כי והמבקרים רואים עין בעין את היעדים של הגן. לצורך כך, 500 מבקרים התבקשו לספר באופן חופשי על תצוגות בעלי חיים שזכורות להם במיוחד והמסרים שהועברו דרכן. השימוש בריאיון פתוח, במקום היגדים כתובים מראש, מנע הטייה ואפשר לגלות אילו מסרים אכן חלחלו מההדרכות ומהתצוגות לציבור.
התברר שמה שהציבור זוכר הוא בעיקר עובדות ביולוגיות על בעלי החיים. גם אמירות אמפתיות לבעלי חיים הופיעו בשיעור גבוה יחסית – 19 אחוז מההיגדים. לעומת זאת, שמירת טבע הופיעה ב-13 אחוז מההיגדים בלבד.
את התמונה השלימו החוקרים בתצפיות על משפחות מנויות ומבקרים אקראיים, תוך תיעוד השיח, ההתנהגות והמחוות הגופניות שלהם. החוקרים בחרו מלכתחילה תצוגות שמדגישות את הנושא של שמירת טבע, מתוך כוונה לבדוק האם הן מצליחות להעביר את המסר שלשמו נועדו. התברר שהמבקרים אמנם הושפעו מעיצוב התצוגות, אבל השיח שנוצר לא היה דווקא על הנושא הרצוי, לא בין המבקרים למדריכים ולא בין המבקרים לבין עצמם.
אדרבא: ניתוח ההתנהגות העלה שהמבקרים לרוב כלל לא קוראים את השלטים האינפורמטיביים המלווים את התצוגה. המידע הרב על הסכנות האורבות לבעל החיים שבכלוב נזנחו לטובת צפייה בהתנהגותו.
עם זאת, אי אפשר לומר שהמבקרים לא הפנימו מסרים כלל. המחקר מעלה שהמבקרים עברו תהליך למידה והבנה של נושאים ביולוגיים כמו יחסי הורים-צאצאים או הרגלי תזונה של בעלי חיים שונים. בביקורים של משפחות בלט גם שיח ערכי: הכלובים העלו שאלות אצל הילדים ויצרו שיחה על זכויות בעלי חיים. נקודת התורפה ההיסטורית של גן החיות התגלתה דווקא כיתרון חינוכי-הסברתי.
דיבורים על הכחדה מדכאים את הילדים
טיגריסים סומטריים יפהפיים, פיגווינים שחורי רגל שחיינים ולוטרות מקומיות הם רק כמה מפרויקטי השימור שגן החיות התנ"כי מתגאה בהם. מינים אלה, הנמצאים בסכנת הכחדה, מגודלים בגן החיות כגרעיני רבייה: גרעיני הרבייה של הפינגווינים והטיגריסים משמשים כגיבוי לאוכלוסיות ההולכות ומצטמצמות בעולם, והלוטרות צפויות להשתחרר לטבע הישראלי. אז מדוע דווקא הנושא החשוב ביותר לגן החיות, שמופיע שוב ושוב בשלטים ליד הכלובים ובהדרכות, לא תופס את הקהל?
"שמירת טבע היא נושא מופשט ומורכב שנבנה על בסיס רחב של ידע“, מסבירה ד“ר טישלר, מעורכי המחקר. "בשיחה עם המשפחות, חלק מההורים הודו שזה נושא שהם לא מבינים בו – אין להם ידע על איומים על בתי גידול ועל הנושא של הכחדה, ולכן הם מעדיפים לא לדבר עליו עם הילדים. מעבר לזה, משפחות באות לגן חיות בשביל הכיף, וההורים חוששים ששיחה כזו תדכא את הילדים. הורים אחרים טענו שגן החיות כלל לא ניסה להעביר את המסר הזה. המדריך מדבר על שמירת טבע, אבל הקהל לא מדבר איתו חזרה".
בהתחשב בכישלון ההעברה של המסר המרכזי, האם יש לוותר על גני חיות? לא בטוח. כאמור, נתוני המחקר מראים שהתצוגות מעוררות אמפתיה ורגשות נוספים כלפי בעלי החיים, ובכך עשויות לעודד גיבוש מודעות, עמדות ודעות בנושאי שמירת טבע. טישלר מעלה נקודה חשובה נוספת: "השאלה אם יש אלטרנטיבה. ברמה החינוכית, אין תחליף לגן חיות. בראיונות, הורים סיפרו שאין תחליף לבעלי חיים שאתה רואה בעיניים.
"יש לגני חיות גם חשיבות חברתית, במיוחד בירושלים", מוסיפה טישלר. "לגן חיות מגיעים גם אנשים שיציאה לטיולים היא לא חלק מאורח החיים שלהם. אולי דווקא הביקור יעודד אותם לעשות זאת. להרבה משפחות, בעיקר חרדיות, זה הכי קרוב שהן יגיעו לטבע. בהתחשב בתפקיד שהם ממלאים, גני חיות הם מוסדות תרבות חשובים, בתנאי, כמובן, שהם מתוחזקים כראוי. ועדיין בהחלט יש מקום לוויכוח בעניינים ספציפיים בנוגע לניהולם".
להתחבר למה שמעניין את הקהל
אז איך בכל זאת מעבירים מסר של שמירת טבע? במקום לדבר בסיסמאות גבוהות שלא נוגעות בקהל, החוקרים ממליצים לחזק את עוד יותר את הצדדים החזקים של גן החיות: פיתוח האמפתיה והלמידה על בעלי חיים, באמצעות שיפור ההדרכה והשילוט.
ומה עם המסר הישיר לגבי שמירת טבע? "צריך לשנות את האופן שבו עוסקים בשמירת טבע ולהגיע לנושא דרך מה שמעניין את הקהל", מציעה טישלר. חוסר הנגישות של הנושא מתחזק לנוכח ההצעות הריקות וההסברים הכלליים, שלא מאפשרים לנתב את האהדה של המבקרים למשהו פרקטי. אז מה כן ניתן לעשות? "לרדת לרמה המעשית", מייעצת טישלר. "למשל, לאפשר לקהל לבחור לאילו פרויקטי שימור לתרום כסף, או להחתים על עצומות נגד דברים
שמסכנים את חיות הבר".
הכתבה פורסמה ב-"זווית" - סוכנות ידיעות למדע וסביבה
לפנייה לכתב/ת 
