ה-CT חשף את סודות המומיה ממוזיאון ישראל
מהיום תוצג במוזיאון שבירושלים המומיה של אירֶת-חוֹר-אֶרוּ, כהן דת, שארון הקבורה שלו הובא לארץ לפני כ-90 שנה. בנוסף תוצג גם מומיה של מגלן
אוסטאופורוזיס, עששת ונסיגת חניכיים - אלו חלק מהבעיות הרפואיות שסבל אירֶת-חוֹר-אֶרוּ, שהמומיה שלו תוצג מהיום (ג') במוזיאון ישראל בירושלים. המומיה תוצג בתערוכה חדשה העוסקת בסודות החניטה המצרית.
מומיה זו, המוצגת עם ארון הקבורה המעוטר שלה, הגיעה לישראל ב-1928 כמתנה למכון האפיפיורי המקראי בירושלים מן המסדר הישועי באלכסנדריה. עד כה היה ידוע מעט מאוד על קורותיה ובטעות נהגו לסבור שמדובר במומיה של נער בן 17. לקראת הצגתה של המומיה מלפני 2,200 שנה, ערך צוות המוזיאון יחד עם המרכז הרפואי כרמל בחיפה וחוקרי אוניברסיטת תל אביב בדיקות מעמיקות שכללו גם בדיקת CT, שחשפו גילויים חדשים על המומיה.
חור-ארו היה כהן דת מהעיר אחמים במצרים. על פי הבדיקות, גופתו השתמרה בצורה מצוינת וניתן להבחין בעצמות, שיניים, רקמות, כלי דם ואפילו עפעפיים. מתברר שחור-ארו היה בסביבות גיל ה-40, מבוגר בהרבה ממה שסברו קודם לכן. גובהו הגיע ל-1.67 מטר, אבל במהלך אלפי שנות מותו, גופו התכווץ בלא פחות מ-13 ס"מ.
בסריקת ה-CT התגלה כי אירת חור-ארו סבל מאוסטאופורוזיס. הרופאים שבדקו את המומיה הופתעו לגלות זאת שכן נהוג לשייך את המחלה למאה ה-20 וכאופיינית בקרב אנשים שלא מרבים להיחשף לשמש ואינם מקפידים על פעילות גופנית. מממצאי הסריקה עולה כי לפני שמת ונחנט, הוא סבל גם מעששת ומנסיגת חניכיים.
הדמיות ה-CT של המומיה שהתקבלו בסריקות, יופיעו גם הן בתערוכה ויאפשרו למבקרים להכיר מקרוב מאוד את החיים והמוות בעת העתיקה וכיצד נחנטה הגופה וזכתה לחיי נצח. המומיה עצמה מכוסה בביטומן, סוג של זפת שמקורו כנראה באזור ים המלח וחסרים בה איברים פנימיים שככל הנראה הוצאו בתהליך החניטה.
המצרים לא חנטו רק בני אדם. בתערוכה תוצג גם מומיה של ציפור מזן מגלן. גם מומיה זו הגיעה לישראל במתנה באחד הארועים ההיסטוריים החשובים ביותר - הנשיא אנואר סאדאת העניק אותה לרמטכ"ל לשעבר והארכאולוג יגאל ידין לאחר החתימה על הסכמי השלום עם מצרים ב-1979. המגלן נחשבה לבעלת מעמד דתי מיוחד במצרים העתיקה. צילום רנטגן שבוצע הראה כי בתוך ארון הקבורה ישנה גופה שלמה שלה עם תכריכים וקמעות.
ממצאים אותנטיים נוספים שנמצאו בקברים שונים במצרים העתיקה ויוצגו בתערוכה, מאפשרים לפענח את סוד החניטה המצרית. צלמיות של דמויות חנוטות איתם נקברו המתים מעידות מה חשבו המצרים על החיים בעולם הבא. ביניהם ניתן למצוא צלמיות המתארות עבדים שאמורים לבצע עבודות כפייה בעולם הבא במקומו של המת ובכך לאפשר לו לנוח.
קמעות, דיוקנאות של אנשים שנחנטו ושובצו על המומיה שלהן, לחשים מתוך "ספר המתים" המצרי ופסלים של אלים מוצגים גם הם בתערוכה ומתארים את התהליך שהאדם עובר לאחר מותו. אחד התהליכים המרתקים שעוברים המתים הוא שקילת לבו של האדם לאחר מותו. אם הוא היה קל ממשקל נוצה, הוא מובל לעולם הבא. אם ליבו כבד יותר, המשמעות היא שהמעשים הרעים והחטאים שביצע בחייו רבים מנשוא ולכן הוא נטרף על ידי מפלצת.