רון אטיאס: "אני מרגיש בשיא ומכוון למדליה"
למרות שלוחם הטאקוונדו נחשב לנמוך ביותר בענף, הוא משוכנע שבריו הוא יעשה את מה שיעל ארד ואורן סמדג'ה עשו לג'ודו: "מדליה תהפוך אותנו למעצמה". בראיון ל-ynet ספורט מתבדח אטיאס על השערורייה בהתעמלות האומנותית ("בטוח שהמאמן שלי בעט בי פעם"), מספר על תכניותיו לקרבות עם יריביו ומדבר על ההתמודדות עם מותם של אביו ושל אניה מירקין ז"ל. צפו
ב-9 באוגוסט יעלה רון אטיאס על הטיסה הארוכה לברזיל ויהיו לו שעות ארוכות לחשוב על המשימה הגדולה של חייו. שמונה ימים לאחר מכן הוא יעלה על המזרן באולם בבארה דה טיז'וקה בריו דה ז'ניירו ויתחרה בקרבות הטאקוונדו לגברים במשקל עד 58 ק"ג באולימפיאדת ריו 2016.
אטיאס (21, 1.70 מ'), אותו מאמן יחיעם שרעבי, עשה היסטוריה בינואר האחרון כאשר סיים ראשון בתחרות המיון בטורקיה וכעת יהיה הישראלי הראשון שמייצג את המדינה בתחרויות הטאקוונדו לגברים באולימפיאדה.
"זה החלום שלי מגיל הילדות", סיפר אטיאס בראיון ל-ynet ספורט. "כבר הרבה שנים אני מתאמן בשביל הרגע הזה. הייתה מערכת אימונים מאוד עמוסה ועכשיו אנחנו מורידים עומס. היו הרבה מחנות עם זרים שהגיעו מחו"ל כדי להתאמן איתי וכמובן הנבחרת שלנו לא עוזבת אותי לדקה. הם תמיד איתי ותומכים בי".
הכי חשוב שתהיה מוכן ביום התחרות. זה יקרה?
"אני מוכן ואגיע מוכן. אני מרגיש בכושר טוב ואפילו בשיא".
אתה הגבר הראשון שייצג את ישראל באולימפיאדה בטאקוונדו. מה זה עושה לך כספורטאי ומה זה יעשה לענף?
"יש לי זכות לייצג אותנו בענף שלנו באולימפיאדה, במיוחד כשזו הפעם הראשונה בתחרויות לגברים. כמובן שעצם ההשתתפות לא אומרת כלום, אני מכוון למדליה. זו זכות בשבילי וזה תורם לענף מאוד. יש יותר חשיפה ואנשים יותר מודעים. כך בעצם הענף שלנו גודל ומגיעים עוד תלמידים ועוד ספורטאים. בעתיד אני מקווה שיהיו עוד יותר הישגים".
אין ספק שחשיפה מביאה יותר אנשים לענף, אבל כדי שתהיה יותר חשיפה צריך שיהיו הישגים וראינו מה קרה בג'ודו. יעל ארד ואורן סמדג'ה עשו מהג'ודו מה שהוא לא היה בארץ לפני 1992. אתה מסוגל להיות יעל ארד ואורן סמדג'ה של הטאקוונדו הישראלי?
"אני מאוד מאמין בזה ושמדליה באולימפיאדה תקדם את הענף הרבה יותר ותביא חשיפה שתגרום להרבה יותר ילדים להגיע לחוגים ולהתאמן. כך הענף יהפוך ליותר מקצועי ורציני. אני מאמין שנהיה מעצמה אם נשיג מדליה באולימפיאדה".
לאולימפיאדה מגיעים התותחים הכבדים ביותר. אתה אומר שהמטרה שלך היא אך ורק מדליה?
"כן, לשם אני מכוון ובעזרת השם אחזור עם מדליה".
קודם כל אתה צריך לנצח בקרב הראשון. אתה אמור להתמודד מול הברזילאי ונילטון טשיירה. איך אתה מתכונן לקרב נגדו?
"היו לי יריבי אימון שמדמים עבורי את הסגנון שלו. ברור שאני רואה קרבות ועוקב אחרי הטקטיקה שלו. לפי זה אני מתאים את עצמי. זו ההכנה שאני עושה לקרב הראשון, שהוא בדרך כלל החשוב ביותר".
טשיירה עלה מהקטגוריה עד 54 ק"ג, בחור גבוה (1.82 מ') וגמיש ואתה צריך לנצל את היתרונות שלך – מהירות ואגרופים. לאיזה קרב אתה מצפה נגדו?
"זה לא סוד שאני הכי נמוך בין כל הגברים בענף שלי. רוב הספורטאים גבוהים ממני ואני יודע להתמודד עם זה היטב ומפצה על זה בדברים אחרים. יש לי יתרונות אחרים שאני משתמש בהם, אם זה אגרסיביות, מהירות וכח מתפרץ".
ראינו שעשית את זה נגד מתחרים גבוהים בתחרות המיון. ניצחת את האירי ג'ק ווקר, שמסוגל לבעוט לראש ממצב של קלינץ' (עמידה צמודה) וגם בגמר את הספרדי חסוס טורטוסה. נגד טשיירה יהיה קרב דומה?
"כן, זה יהיה קרב בסגנון דומה. טשיירה יריב גבוה וגמיש ומרים בקלות את הרגליים לראש. אצטרך לחסום את זה, לזוז ממנו ולפגוע בו כמה שיותר".
טשיירה באמת מרבה לבעוט "נליו צ'אגי" (בעיטות פטיש - הרמת הרגל והנחתה על הראש). הוא גם מאוד מהיר ומסוכן. איך עוצרים את זה?
"כבר באימונים אנחנו עושים המון עבודה טקטית כדי לראות איך אני חוסם את הבעיטות האלה כדי לא לספוג אותן. חלק מהאימונים שלי הם על תנועה ותזוזה כדי לא לחטוף בעיטות מהסוג הזה".
תתחרה נגד יריב ברזילאי שירגיש בבית עם הקהל שלו. אתה לא חושש שזה עלול להשפיע על השופטים?
"בתחרות כמו אולימפיאדה כמעט ואין טעויות של שופטים. יש להם גם אפשרות לצפות בהילוכים חוזרים בווידאו, כך שאם יש טעות אפשר לערער עליה ואין שום סיבה שהשופטים יהיו לטובתו. נכון שיהיה לו יתרון ביתיות, זה יכול להגביר את המוטיבציה שלו ולהשפיע עליו לטובה, אבל יכול גם להשפיע עליו הפוך ולהגביר את הלחץ עליו. אותי זה לא מעניין ואני בא לעשות את העבודה שלי. מבחינתי זו הגרלה די נוחה".
אם תנצח תתמודד ברבע הגמר נגד המנצח בקרב בין המקסיקני קרלוס נבארו ליוסף שריחה מלוב. יכול להיות ששריחה לא יתייצב לקרב נגדך מסיבות פוליטיות. לאיזה קרב אתה מצפה נגד נבארו?
"אי אפשר לדעת כלום, אבל אנחנו סבורים שהמקסיקני ינצח ואני עובד באימונים לקראת הקרב השני מולו. אם הלובי ינצח יכול להיות שהוא לא יעלה להתחרות, כך שאין לי מה להתכונן אליו. הרבה מדינות ערב לא אוהבות להתחרות מול ישראל בכל מיני ענפי ספורט, אבל אני לא מתעסק בפוליטיקה. מי שינצח מביניהם – אבוא לנצח אותו".
אם תעלה לחצי הגמר יכול להיות שגם שם לא תצטרך להתמודד, כי אתה אמור לפגוש אז את האיראני פרזאן אשורזאדה, שנחשב לאחד משני המועמדים למדליית הזהב.
"נכון, הוא אלוף העולם המכהן ומדורג ראשון בניקוד. שוב, אני לא מתעסק בפוליטיקה ומי שיבחר לא לעלות – זו בעיה שלו. אותי זה יקדם למרות שאני לא רוצה לנצח ככה. אני רוצה לנצח בכבוד ובזכות עצמי, שלא יגידו שניצחתי בזכות אלה שלא עלו. הכל יכול להיות וקודם נראה שאעבור את הקרב הראשון והשני. אחרי זה כבר תהיה דרך לחצי הגמר".
אשורזאדה יכול להפסיד מדליית זהב אם יוגרל נגדך ויצטרך לפרוש. מהבחינה הספורטיבית הוא המועמד בעיניך לזהב או הקוריאני קים טאה הון?
"אני לא יודע. ביום נתון הכל יכול לקרות, במיוחד בתחרות כמו אולימפיאדה בה הרבה אנשים קורסים מהמעמד והלחץ. להרבה ספורטאים קורה דווקא הפוך והמעמד משפיע עליהם לטובה. הכל פתוח".
כספורטאים ישראלים, אתם רואים יריבים מאיראן וממדינות עוינות מחרימים את ישראל – והעולם שותק. איך אתם מקבלים את זה?
"זו הפוליטיקה וזה העולם שאנחנו חיים בו. אין לנו מה להתעסק בזה, אנחנו ספורטאים ולא פוליטיקאים. ברור שהיינו רוצים להילחם מול כל אחד שיעלה. זה ספורט ובאנו בשביל זה, אבל יש דברים שלא בידיים שלנו ואנחנו לא מתעסקים בהם בכלל".
יהיו בריו גם רוי ברגנסה הפורטוגלי שניצח אותך בגמר אליפות אירופה וגם הספרדי חסוס טורטוסה אותו ניצחת בגמר תחרות המיון, יחד עם עוד יריבים מוכרים. עד כמה עוזרת היכרות קודמת?
"כמובן שההיכרות איתם עוזרת. אני כבר יודע איך להתכונן אליהם, במה הם טובים ובמה הם לא טובים. עם הפורטוגלי אני יכול להיפגש רק בגמר. באליפות אירופה היה קרב מאוד צמוד והוא ניצח אותי בנקודת זהב מעורערת. אני מקווה שברגע האמת אנצח כל אחד מהם".
"בזכות ההצלחות יש יותר חשיפה, גם לי באופן אישי. בגלל זה אני קורא לכל מי שיכול לתת חשיפה ולספונסרים, מאוד קשה להשיג את זה בספורט הישראלי. כמובן שהייתי שמח לעוד חשיפה, לא רק בשבילי, אלא גם לספורטאים אחרים ולענף בכלל".
החיים שלך השתנו? מזהים אותך ברחוב?
"מכירים אותי יותר, אני שם לב. עדיין לא ברמה של סלבריטי, אבל יש יותר היכרות אחרי שאנשים שמעו על ההישג והתראיינתי בטלויזיה ובכלי תקשורת אחרים".
"נכון, זה אולי מצטייר ככה אצלנו בארץ, אבל אסור לשכוח שבמדינות בהן יש הרבה ספורטאים ואחד מהם לא מצליח – אז הוא מחוק ולא יודע אם בכלל יהיה מועמד לאולימפיאדה הבאה. זה סוג של יתרון וחיסרון, כי פה בישראל אין לי הרבה מתחרים אז יש לי את הזכות לצאת ולהתמודד. את זה אין לספורטאים ממדינות שהן מעצמות. יש להם ניסיון אחד בלבד ואם הם לא מצליחים אז מחליפים אותם. כמובן שזה יוצר לחץ ומחויבות, אבל אני מקווה שזה ישפיע עליי לטובה ולא אקרוס מזה. אולימפיאדה זו חווייה מטורפת עם המון קהל ועל כל אחד זה משפיע אחרת. אני מקווה שעליי זה ישפיע לטובה".
ביקשת טיפים מבת אל גטרר וספורטאים אחרים שהתחרו באולימפיאדות איך להתכונן לחוויה?
"כן. בת אל, שהיא חברה מאוד קרובה שלי באימונים, דיברה איתי על זה. כמובן שזו חוויה אחרת. עוד לא הייתי שם, אבל לפי מה שמספרים זו חוויה מטורפת ויש המון התרגשות. כל הענפים וכל הספורטאים הכי טובים בעולם, סלבריטאים שרואים רק בטלוויזיה כמו ג'וקוביץ', פתאום אתה רואה אותם בחדר האוכל מסתובבים ביחד איתנו. לגבי עצמי, זה מעיד על כך שאני ברמה מקצועית לא פחות מהם, רק שלענף שלנו יש פחות חשיפה, אבל מהבחינה המקצועית אנחנו באותה הרמה ואני גאה שהצלחתי להגיע לשם".
לאחרונה הייתה פרשה בהתעמלות האמנותית. התלוננו שמאמנת בעטה במתעמלת ובעקבות זאת היו טענות שהישראלים מפונקים ולא מקבלים מרות של מאמן. אתה מרגיש את זה בהתנהלות של הנוער כאן?
"ממש לא (צוחק). שמעתי על זה מהתקשורת בדיוק כמו אנשים אחרים. לא שמעתי את זה מהבנות של ההתעמלות האמנותית או ממישהו שסיפר את זה. מה שקורה אצלן, אני לא יודע אם זה טוב או רע. אני יודע שהענף שלהן הוא די ייחודי, בעיקר בכל הנושא של החינוך. אלה נערות שמתחילות בגיל קטן ומסיימות את הקריירה בגיל מוקדם. כולן צעירות עדיין, אבל יש לענף שלהן את מערכת החינוך הייחודית שלו".
יחיעם (שרעבי, המאמן – ת.ג) בעט בך פעם? לו דווקא מותר.
"בטוח שהוא בעט בי פעם (צוחק), אסור לשכוח שאצלנו זה קצת שונה".
איך זה משפיע עליך שבטאקוונדו, בניגוד לשיט למשל, הכל נקבע בכמה שניות ואם אתה מפספס הלכו ארבע שנים?
"נכון, אצלנו זה ענף די אכזרי, במיוחד במיונים לאולימפיאדה כשיש תחרות אחת. אתה חייב להגיע לגמר ואם לא – מבחינתך האולימפיאדה נגמרה. אנשים מתכוננים לזה ארבע שנים ובתחרות אחת חייבים להביא את עצמם בכושר הכי טוב ולהיות מוכנים לכל דבר. לפעמים זה לא פשוט".
איך השינוי של החלוקה למשקלים באולימפיאדה לעומת אליפויות עולם ותחרויות אחרות משפיע עליך ועל אחרים?
"שמונה הקטגוריות מצטמצמות באולימפיאדה לארבע קטגוריות משקל. אני מתחרה עכשיו במשקל עד 58 ק"ג, אני שוקל קצת יותר ומנסה להוריד משקל. זה דבר שמקובל בענפים עם חלוקה לקטגוריות משקל. אני מוריד בין 4 ל-5 קילו, לפעמים זה יכול להשפיע לרעה ולפעמים לטובה. על כל אחד זה משפיע אחרת, אני עשיתי את זה המון פעמים בעבר ויודע שזה משפיע עליי בצורה טובה. אין בי שום פחד לא להגיע למשקל הרצוי. אנחנו שותים מעט מים ורוצים להוציא כמה שיותר נוזלים מהגוף, בעצם לייבש אותו".
עברת טרגדיה באופן אישי כשאביך ז"ל נפטר. איך זה השפיע עליך כאדם וכספורטאי?
"זה קרה יומיים לפני שהייתי אמור לטוס לאליפות העולם לבוגרים. היה לי קשה ובסופו של דבר החלטתי כן לטוס לאליפות באיחור של יומיים. זו הייתה תקופה מאוד קשה, היה משבר. זה הביא אותי עד למקום בו אני נמצא היום וזה חלק מההצלחה שלי".
חשבת אז לעזוב את הטאקוונדו?
"כן. היו לי הרבה משברים. לכל ספורטאי יש רגעי משבר בהם הוא חושב על פרישה, אבל בסופו של דבר הבנתי שזה מה שעשיתי כל הילדות ושזה החלום שלי. לפני כל עליה יש ירידה וזו הייתה הירידה שהקפיצה אותי למעלה".
אם תזכה במדלייה בוודאי תיזכר באבא שלך. חשבת כבר איך תקדיש לו את ההישג?
"ברור שהוא חלק בלתי נפרד מההצלחה שלי וההישג שלי. הוא תמך בי לאורך כל הקריירה וברור שאקדיש לו את המדליה. כל הקריירה שלי היא בזכותו".
לאחרונה אתה וחבריך לנבחרת עברתם טרגדיה כשאניה מירקין ז"ל הלכה לעולמה. איך זה השפיע עליכם?
"זה היה מאוד קשה. בחורה צעירה הלכה פתאום, חברה שהייתי רואה יום יום. כמובן שזה שבר את כולם וריסק את כולם דווקא בתקופה הכי טובה של הענף. היינו צריכים לחזור מהר לאימונים ולשגרה כדי להתכונן לאולימפיאדה. היה שבוע מאוד קשה, כולם היו באבל ולא היו מסוגלים להתאמן, אבל צריך להיות חזקים ומאוחדים לקראת המטרה החשובה".
היה פה בן אדם שהתאמן איתכם כל הזמן ופתאום לא נמצא. מה זה עשה לאימונים שלכם?
"כמובן שקשה מאוד להיכנס לאולם ולראות את השלט שמוצב בו לזכרה של אניה. לראות בו בן אדם שהיה איתך קרוב לעשר שנים ופתאום הוא נעלם – אי אפשר לתאר הרגשה כזו. שום ספורטאי פה לא יכול לתאר איך זה מרגיש. רק מי שזה קורה לו באמת יכול להבין את הכאב. ברור שהיא חסרה לכולם. יש פה חבר'ה שהכירו היטב את ההורים של אניה ועדיין שומרים איתם על קשר כדי לראות שהם חזקים והכל בסדר. היא הייתה מאוד קשורה להורים שלה בצורה מיוחדת".
איך בחרת בטאקוונדו כשהיית ילד?
"התחלתי בגיל 4 בקראטה, הלכתי אחרי האחים שלי שהתאמנו אצל מעוז, אח של יחיעם המאמן שלי. בגיל 8 עברתי לטאקוונדו ובגיל 10 כבר יצאתי לתחרות ראשונה בחו"ל, בבלגיה, שם זכיתי במדליית זהב".
ואיך תשכנע כיום הורים לשלוח את הילדים שלהם דווקא לענף הזה, שלא נחשב לפופולארי כמו כדורגל וכדורסל ולא מרוויחים בו הרבה כסף?
"בענף שלנו יש המון יחודיות. יש משמעת וכבוד, דברים שאולי לא תמיד יש בענפים אחרים. יש בו דברים שחשובים לחיים, אם זה ביטחון עצמי למשל. את הדברים האלה החדירו בי לחיים ולא רק לספורט. זה מאוד משמעותי".
מי תומך בך כלכלית?
"יש את צוות שלוש וההמנכ"ל שלהם ניר גלבוע, הוא תומך בי כבר שנתיים ונותן לי חסות. עכשיו יש לי גם ספונסרים
חדשים, חברת 'נשר'. סגרתי איתם על חוזה בשבוע האחרון וצריך להגיד להם המון תודה. זה לא דבר מובן מאליו בספורט הישראלי. יש לי את הזכות שהגעתי למקום הזה בו אני משיג ספונסר שיתמוך בי כלכלית, כדי שיהיה לי ממה להתפרנס בזמן שאני מתאמן ולא אצטרך לעבוד או ללמוד או כל דבר אחר שאנשים עושים בתקופה הזו".
ומה התוכניות שלך לעתיד? מה תעשה אחרי הטאקוונדו?
"כרגע אני עוד לא חושב על זה. יש לי מטרה שאני מתרכז בה. היא קרובה מתמיד ואחרי זה אחשוב מה אני רוצה לעשות. אולי ארצה לאמן ואולי ללכת ללמוד, בינתיים אני עוד לא חושב על זה".
לפנייה לכתב/ת 
