מציאות חלופית: בית הספר למקצועות המחר

השנה למדתי בבית ספר רגיל, יותר נכון לומר שהייתי אורחת בכיתה. רוב השנה לא הגעתי לבית הספר ובמקום זה עבדתי. לא מצאתי סיבה טובה להגיע לבית הספר. לשבת בלי לזוז ולהתרכז במורה זה ממש לא מתאים לי. אין לי סבלנות. אני דווקא מוציאה ציונים טובים אבל זה רק בגלל שאני לומדת מחדש את החומר למבחן בבית. אז אחרי השנה האחרונה החלטתי לחפש לעצמי בית ספר אחר, כזה שתהיה לי סיבה לקום בבוקר בשבילו.

הרגשתי שהזמן שלי ושהחיים שלי חשובים ומשמעותיים ולכן חשוב לי למצות אותם ולהרגיש שמה שאני עושה ביום יום משפיע גם עלי וגם על הסביבה שלי.

זה אמיץ לעזוב מקום מוכר שאת רגילה אליו ולנסות דברים חדשים

יש כאלה שיגידו שוויתרתי לעצמי, כי לא המשכתי באותו בית ספר שלמדתי בו עד עכשיו. אבל אני רואה את זה אחרת - לא הסכמתי להמשיך לקחת חלק במסגרת שלא התאימה לי. אני דווקא חושבת שזה אמיץ לעזוב מקום מוכר שאת רגילה אליו ולנסות דברים חדשים.

ההורים שלי תמכו בי. אימא שלי חיפשה בשבילי בתי ספר ושמעה על דרור גליל - בית הספר למקצועות המחר. הגענו לפגישת הכרות וישר התאהבתי באווירה של בית הספר (וגם בנוף היפה שצופה לכנרת).

 מה שמשנה זה אם הצלחנו ביחד לעשות שינוי משמעותי במשהו שקשור לחברה סביבנו

זאת לא פנטזיה. תכנית הלימודים שונה לגמרי. הלמידה היא מחוברת לחיים ולדברים שמעניינים אותנו, התלמידים. המערכת בנויה כך שלומדים דרך פרויקטים חברתיים. לומדים על החברה, מזהים צרכים וקשיים חברתיים אמתיים ויוזמים פרויקטים שיכולים לעזור.

להשתמש בכלים טכנולוגיים כדי לשפר את החברה

הרעיון הוא להשתמש בכלים טכנולוגיים כדי לשפר את החברה. זה נשמע קצת לא הגיוני בהתחלה. כי בדרך כלל בבית ספר לומדים דברים ונבחנים עליהם וזהו. וכאן כל הרעיון הוא שזה לא משנה אם ידעתי להצליח טוב במבחן, מה שמשנה זה אם הצלחנו ביחד לעשות שינוי משמעותי במשהו שקשור לחברה סביבנו.

חשוב לי להגיד שאני לא מבינה כלום בטכנולוגיה. מה שהסבירו לי בהרשמה לבית הספר שזה לא מה שמשנה. מה שמשנה הוא הרצון לשנות את החברה, לעזור לאנשים, להפוך את המקום שאנחנו חיים בו למקום טוב יותר. את הכלים הטכנולוגיים נלמד בבית ספר. את היצירתיות והרצון לשנות נביא מעצמנו והחיבור הזה הוא מה שמיוחד כאן.

מהמפגש הראשון עם המורים הרגשתי שיש פה משהו אחר. יש כאן הרגשה של יחס אישי והתעניינות בחיים שלי באמת. כל המבנה של בית הספר בנוי כך שלכל אחד מאתנו יהיה מקום. הכיתות קטנות ויש שתי מחנכות לכל כיתה. חלק מתכנית הלימודים היא גם דיונים בכיתה על החברה ועל דברים שקורים בעולם וגם בכיתה שלנו. יש גם שיחות אישיות עם המורים וגם אין מבחנים וציונים.

אני שמחה להיות חלק ממחזור א' של בית הספר. לאחרונה היה אירוע גדול של השקת בית הספר. פסטיבל משוגע. היו שם רחפנים, רובוטים שעושים מלא דברים, מדפסות תלת מימד שמדפיסות אנשים ומדפסות לייזר שמדפיסות בתים. דברים שלא ראיתי בשום מקום קודם בחיים שלי.

היו שם מדענים שסיפרו איך הם מצאו דרכים להקל על מחלות קשות, לאפשר לבנות פרוטזות יחסית בזול לאנשים שנולדו עם נכות בלי יד, הדגימו איך אפשר לעשות חקלאות בערים צפופות וכך להקל על הרעב בעולם וגם איך אפשר לבנות בתים בזול ולפתור את מצוקות הדיור בעולם. כל הדוגמאות האלו היו דוגמאות לאיך שאנחנו נלמד.

היו שם מאות אנשים מכל האזור שבאו לחוות איך זה ללמוד בבית הספר והמבוגרים כולם אמרו שחבל שלא היה מקום כזה כשהם היו תלמידים.

בקיצור, אם אתם בני 15-18, גרים בגליל ומחפשים מקום שאפשר גם ללמוד בו, גם לעשות בגרויות, גם לקבל תעודת מקצוע וגם לשנות את החברה, לדעתי, בית ספר דרור גליל – בית הספר למקצועות המחר – הוא המקום להיות בו.