זיהום ובזבוז מי שתייה בחסות הרגולטור
רשויות רבות נאלצות להזרים את שפכיהן למתקני טיפול אזוריים ומרוחקים בהשקעה כספית כבדה של עשרות מיליוני שקלים - רק בשל הצורך בהזרמת שפכים למקומות מרוכזים. לכן הן מעדיפות כתחליף להזרים את השפכים לשמורות טבע ונחלים ולהשתמש במי שתייה יקרים לצורכי השקיה
הרשויות האזוריות והמקומיות נאלצות לפעול תחת הוראות תמ"א 34, גם אם לעיתים, הוראות אלו מאלצות אותן לבזבז עשרות מיליוני שקלים. כך יוצא שהרשויות נאלצות (במקרים רבים בהוראת הרגולטור) להזרים את שפכיהן למתקני טיפול אזוריים ומרוחקים בהשקעה כספית כבדה של עשרות מיליונים שקלים - רק בשל הצורך בהזרמת השפכים למקומות מרוכזים. כתוצאה מכך נגרם עומס בצנרת ההולכה התת קרקעית, פגיעה בערכי טבע, פגיעה באדמות חקלאיות ועיכובים של שנים רבות עד שהתכנון והביצוע יוצאים לדרך. בינתיים השפכים הגולמיים זורמים לשטח הפתוח ולוואדיות ומזהמים את האקוויפר. יישובים רבים עדיין משתמשים בבורות ספיגה והשפכים שאינם מטופלים חודרים גם הם לקרקע. חשוב לציין כי יישובים קטנים אשר נמצאים במקומות מרוחקים ממתקנים אזוריים נאלצים להתמודד עם נושאים רבים בתחום תיאומי התשתיות, כספים ועוד כשבפועל אין להם את הכלים והאמצעים לממן מהלכים מסוג זה.
הוראת ההתחברות למכוני טיהור אזוריים אמנם פשוטה באמירתה, אך בפועל מורכבת מאוד ומכבידה כלכלית על היישובים. בין היתר נדרשת השתתפות בהוצאות הקמת מתקן טיהור השפכים האזורי ואחזקתו, (מדובר בעשרות מיליוני שקלים), תשלום עבור הנחת צנרת ההתחברות למכון לרבות כל הטיפול במעבר בשטחים מחוץ ליישוב (אדמות פרטיות, או ציבוריות, מעברי כבישים, שמורות טבע) שקבלת האישורים לכך לוקחת זמן רב ועולה מיליוני שקלים , תשלום אגרת ביוב ועוד.
האבסורד הוא שעצם התשלום הנדרש הינו עבור הקולחים המושבים, שלמעשה הינם בפועל אותם שפכים שנוצרו ביישובים עצמם!
על אף שבשטח קיימים פתרונות יעילים וזולים, בוחרות הרשויות והיישובים להתעלם מהאלטרנטיבות ובפועל - לזהם את הסביבה ואת מי השתייה בכדי לחסוך בכספים.
לחשוב על הסביבה
ישנן מספר חברות בעלות טכנולוגיה ירוקה ומתקדמת, ידידותית לסביבה, שעוסקות במתן פתרונות לטיפול במי-שפכים, ללא צורך בהשקעות ענק שכרוכות בהתחברות למערכת הביוב הארצית או האזורית."אנחנו מטפלים בשפכים ומטהרים אותם לרמת איכות על פי הנחיות ועדת עינבר ושפכים אלו הופכים לקולחין היכולים לשמש להשקיה בלתי מוגבלת, לשימוש בעבודות תשתית, בנייה ותעשייה. הפתרון שלנו מביא לחיסכון בשימוש בכמויות רבות של מים איכותיים ונקיים מרעלים וממון רב למדינה ולאזרחיה", אמר לאחרונה מנכ"ל אחת החברות.
מנהל פיתוח עסקי בחברה נוספת אמר לאחרונה בפורומים שונים: "מהנדסי המועצות והיישובים בישראל הונחו לחבר את כל היישובים למט"שים האזוריים, אולם מחוסר תקציבים מתאימים הדבר נדחה ונגרר לאורך עשרות שנים. בינתיים השפכים לא מטופלים, כי משרד הבריאות מאשר רק חיבור למתקנים גדולים אזוריים ויוצר מנופי לחץ על ישובים שלא עושים זאת. אני חושש שנוצר נזק תברואתי וקורא למשרד הבריאות ולמשרד לאיכות הסביבה להיכנס לעובי הקורה ולהיעזר בפתרונות יצירתיים קיימים".
הטכנולוגיות המתקדמות היום מציעות פתרון זול יחסית, ללא ריח רע וללא רעש, ואף ישנן חברות היכולות "להעלים" את הבוצה האורגנית, כשהטווח נע בין 40% "העלמה" בחברות מסוימות ועד לחברה המובילה בתחומה "המעלימה" 90% מהבוצה וזאת על שטחים קטנים ביותר ובתפעול זול וקל.
מנכ"ל חברה בעלת טכנולוגיה חדשנית התבטא אף הוא בנושא בפורום אחר ואמר כי, "יש צורך לעדכן את הנהלים בפעילות נמרצת ומיידית בשילוב משרדי הפנים (מנהל התכנון), השיכון (מנהל מקרקעי ישראל), משרד החקלאות (מכון וולקני) והמשרד להגנת הסביבה. צריך לעדכן את תמ"א 34 ולקבוע אפשרות לשימוש במתקנים מקומיים בהתאם לצרכים והגודל הנדרש לצורך אספקה מים מושבים לצרכי יצרן השפכים עצמו. חייבים לשמור על בריאות הציבור על-ידי טיפול בשפכים ושימוש במים מושבים".
כפי שהמדינה ממהרת לייצר רשויות עצמאיות ללא סיוע ממשלתי כזה או אחר - כך גם בתחום המים קיימת האפשרות לעצמאות מלאה
הכותב הינו מנכ"ל חברת הרישוי והיתרי הבנייה א. לאפיס
לפנייה לכתב/ת 
