מי מפחד מקורנליוס האיום?
אביעד בללי, האיש שמתחזק את אושיית הרשת "קורנליוס האיום", הוא דוגמה טובה למורכבות של סאטירה בעידן הדיגיטלי
רבות כבר נכתב על העתיד של קומדיה - ובתוכה גם מונחים פחות נהירים, כמו פארודיה או סאטירה, בעידן הדיגיטלי: רשתות חברתיות מצמיחות כוכבי רשת, סטנדאפיסטים, שחקנים וכותבים, שעובדים קשה כדי לייצר תוכן מקורי ומצחיק תמורת לייקים, ובסופו של דבר להתברג במקום טוב בצמרת האליטה. קומדיה ברשת מזמנת אתגרים חדשים, למשל המפגש הבלתי אמצעי עם קהל - שאינו בהכרח אוהד, או עניינים שקשורים לנזילות של זכויות יוצרים בעידן שמקדש צילומי מסך ותיוגים.
אז על מי מותר לצחוק, ועל מי בשום פנים ואופן לא? בלתי אפשרי לנסות ולהתעלם מיחסי הכוחות החברתיים, אבל לפעמים - זה בדיוק מה שסאטירה צריכה ואמורה לעשות. קומדיה טובה, כמו כל סוגה תרבותית בעצם, מניחה מראש שלא כולם יוכלו להתחבר אליה, ופה בא לידי ביטוי כוחן של הרשתות החברתיות: הן מצמיחות בעקביות כשרונות נישה - כי ברשת יש מקום לכולם. והנה חרב הפיפיות - ככל שהפופולריות גדלה, כך מתרחקים מהשוליים ונשאבים אל המרכז - ושם כבר צריך לשחק לפי הכללים של הקונסנזוס, שממהר להקיא את מי שלא מתיישר. דוגמה לנסיון הזה להלך בין הטיפות, אפשר לראות באירועי השבוע החולף בעמוד הפייסבוק הפופולרי של "קורנליוס האיום", אותו מגלם אביעד בללי, בן 25 מהוד השרון.
של מי ה-meme הזה בכלל?
קורנליוס הוא מעין אלטר-אגו מרושע, גרוטסקי ומחריד, מעין אנטיתזה למציאות המשמימה שבתוכה הוא כלוא - בתור מוכר בקיוסק. בללי מעלה סרטוני וידאו שבהם הוא ממחיז חוויות עם לקוחות, מחשבות והגיגים שלקוחים מהמשבצת שבין הקופה לדוכן סוכריות הגומי. בתוך פחות משנה, הוא הצליח לעניין כמעט 47 אלף עוקבים בעמוד הפייסבוק שלו, והוא מקפיד גם לתחזק ערוץ יוטיוב ופרופיל אינסטגרם.
אבל לפני כמה ימים משהו התחיל לחרוק: זה התחיל מ-meme שהעלה, שבו עשה שימוש לא מאושר בתמונתה של חן אלמליח - דיג'יי שמזוהה עם פרויקט "ערס פואטיקה" והשיח המזרחי בתמונה - הכיתוב "אין חמוטל שלא רשום לה 'נראה לי טעיתם, אני לא עובדת - עובדים בשבילי", זכה לפוסט תגובה של אלמליח עצמה, שהאשימה את בללי בגזענות כלפי נשים מזרחיות. כמה ימים לאחר מכן, נחסם הפרופיל שלו מפייסבוק למשך 24 שעות, בעקבות מקרה אחר של תלונות גולשים על תוכן בריוני.
"מה שבעיקר חרה לי זו ההאשמה כלפי שאני גזען", אומר בללי, "זו האשמה חסרת בסיס לחלוטין. הטעות שלי היא שהעליתי תמונה בלי רשותה, והתמונה נמחקה בשניה שהבנתי את הטעות הזאת. ברגע שהבנתי שמישהי באמת נפגעה מזה, ניסיתי לפנות אליה כמה פעמים בפרטי ולהתנצל, והיא פשוט לא ענתה".
מי שעוקבים אחרי הפרסומים של קורנליוס, יכולים דווקא לזהות ייצוגים מעורבים יותר בבחירת הדמויות - הראשית שבהן, "חמוטל" הגנרית, שנראית ונשמעת דווקא כמו טייפקאסט צפונבוני של "פקאצה" בת 14 מהמרכז השבע. אבל זה לא הספיק. כאמור, מספר ימים לאחר מכן התעורר בללי כדי לגלות שעמוד הפייסבוק שלו חסום, בעקבות גולשים שדיווחו על התוכן שלו כבריוני ופוגעני.
ה"תוכן", הוא אלבום של צילומי מסך שלקוח מתיבת ההודעות הפרטית של קורנליוס בפייסבוק, אליה הוא נוהג לקבל הודעות נאצה וגידופים. בתגובה - הוא נוהג לקלל בחזרה, לצלם, להסיר פרטים מזהים ולהעלות את הדיאלוגים אל אלבום התמונות. "מהרגע שפתחתי את העמוד של קורנליוס היו אנשים שפחות אהבו ופחות התחברו למה שאני עושה שם, אז הם משתלחים. עכשיו, אותי זה מצחיק, כי אלה קללות מיוחדות, וחשבתי שאולי אני פשוט אתחיל לענות לאנשים באותו מטבע, ובאמת שבזמן האחרון אני מקבל בערך אלפיים לייקים על כל צילום מסך כזה. זה ממש נהיה קטע. הבנתי שזה לא תואם את הכללים של פייסבוק ושבגלל זה נחסמתי".
מה הסיפור של קורנליוס? למה הוא מצליח גם להצחיק וגם לעצבן?
"פתחתי את העמוד באוקטובר והוא מיד הצליח ממש. אני חושב שאני קצת יותר גס ויותר משוגע מכולם, וגם הרעיון של לעשות בלוג אינטרנטי על לקוחות שבאים לקיוסק ועל כמה שמשעמם שם – זה עובד. אבל תמיד יהיו מי שישלחו חיצים, אפילו שמדובר באנשים שלא מכירים אותי בכלל ולא מבינים את הכוונה ואת המטרה. אנשים רואים רק את הבוטות והקללות, אבל הם לא מבינים שזו ההגדרה של סאטירה - ללכת לקיצון. להציג לאנשים את איך שאני רואה אותם וגם את עצמי, באופן הכי קיצוני שאפשר. כולם מסביבי אומרים לי שמעכשיו אני לא אוכל להתחמק מזה, לכל אחד יהיה מה להגיד".
בזמן שקורנליוס קבור בקיוסק, בללי כבר חולם על לימודי משחק. "חשבתי ללמוד אמנות או עיצוב גרפי, אבל עכשיו אני לגמרי רוצה להשקיע בזה. תמיד רציתי להיות קשור לתחום של בידור, אבל לא ממש עשיתי עם זה משהו, עד שהתחיל העניין עם הסרטונים. זה שינה לי את כל מסלול החיים".
לפנייה לכתב/ת 
