החוק הפולני לא שונה: הניצולים יתקשו לתבוע את הרכוש הנגזל
בית הדין לחוקה בפולין קבע כי לא יהיה שינוי בחוק הקיים. המשמעות היא שכל מי שלא תבע פיצויים עד 1988 עבור רכוש שהוחרם על ידי הנאצים או השלטון הקומוניסטי, יתקשה לעשות זאת. החוק שולל גם את זכותם של בעלי נכסים שהיו בשימוש הממשלה
הקונגרס האמריקני והפרלמנט האירופי היו בין הגורמים שלחצו על פולין לשנות את החוק ונציגי הארגון להשבת רכוש (איל"ר) הופיעו בשימוע המיוחד שהתקיים בבית הדין לחוקה. "אנחנו מאוד מאוכזבים מכך שבית המשפט תמך בחוק מעוות השולל את זכויותיהם של תובעים רבים לרכושם בוורשה", אמר בתגובה גדעון טיילור, יו"ר ועדת התפעול באיל"ר.
פולין היא המדינה היחידה בגוש האירופי שלא אישרה תוכנית מקיפה לטיפול בהשבת רכוש פרטי שהוחרם על ידי הנאצים או הולאם על ידי המשטר הקומוניסטי. הפרלמנט הפולני אף העביר ב-25 ביוני 2015 חוק שנועד להגביל את זכויותיהם של תובעי בעלות על נכסים בוורשה. חוק זה פוגע בזכויותיהם של תובעי בעלות על נכסים בוורשה ובני משפחותיהם. החוק אינו מאפשר לניצולי השואה או לבני משפחותיהם שנכסיהם הופקעו, להגיש תביעות חדשות אם לא הגישו תביעה לפני המועד האחרון על פי "צו וורשה", ב-31 בדצמבר 1988. החוק אינו מאפשר זאת גם לאלה שנאלצו לעזוב את פולין ולחמוק מידי השלטונות הקומוניסטיים או בגלל אנטישמיות.
לגבי תביעות שהוגשו והטיפול בהן הוזנח במשך עשרות שנים, החוק מעביר את הרכוש לאוצר המדינה או לעיריית ורשה, אלא אם כן כל בעלי הנכס או בני משפחותיהם יופיעו בתוך שישה חודשים ויוכיחו את זכויותיהם לרכוש במשך שלושת החודשים שלאחר מכן. בכך, החוק שולל לחלוטין את זכויותיהם של אלה שלא הגישו או שלא הייתה באפשרותם להגיש תביעה. למשל, במקרה שלא ידעו כלל על זכותם לבעלות על נכס.
בנוסף לכך, החוק שולל את זכותם של בעלי הנכסים לשעבר לדרוש מגוון רחב של נכסים, כולל אלה שהיו בשימוש הממשלה. החוק עלול להותיר את בעלי הנכסים הלגיטימיים בידיים ריקות, לאחר שהמתינו יותר מ-60 שפולין תפתור את תביעותיהם התקפות.
"צו וורשה" משנת 1945 העביר בעלות על נכסים בתחום העיר מלפני מלחמת העולם השנייה לידי עיריית ורשה. עם זאת, הצו אישר לבעלים הקודמים של הרכוש המולאם לדרוש זכויות בעלות זמניות של הנכס בהליכים שנוהלו על ידי העירייה. הממשלה הקומוניסטית דחתה או לא בדקה את מרבית התביעות ואלפי תיקים נותרו פתוחים עד היום.
מהבעלים החוקיים של נכסים מופקעים שלא הגישו תביעות במהלך התקופה הקומוניסטית, נשללה הזכות להגיש תביעה, משום שהמועד האחרון להגשת התביעות על פי צו ורשה היה ב-31 בדצמבר 1988. מרבית ניצולי השואה מפולין חיים רובם ככולם מחוץ למדינה, ומשום כך לא היו מסוגלים להגיש תביעות מסוג זה במהלך התקופה הקומוניסטית.
"החלטה זו מדגישה שהגיעה העת עבור פולין לעשות את שעשו מדינות הגוש הסובייטי לשעבר", אומר גדעון טיילור, יו"ר ועדת התפעול באיל"ר, "להעביר תוכנית לאומית על מנת לספק לבעלי הרכוש ובני משפחותיהם, יהודים ושאינם יהודים, את ההזדמנות לתבוע את השבת הרכוש או לתבוע פיצויים לרכושם שהוחרם בתקופת בשואה או על ידי השלטונות הקומוניסטים. מכיוון שאחרוני הניצולים מזדקנים, זו העת לפולין לפעול".
נשיא פולין לשעבר, ברוניסלב קומורובסקי הפנה בשנה שעברה את החקיקה לבית הדין החוקתי, על מנת לראות האם הוראות החוק המגבילות את השבת הרכוש הן חוקתיות. בית הדין החוקתי הסכים לבחון תקציר מיוחד שהוגש על ידי איל"ר וזימן את אנשי הארגון להציגו בשימוע המיוחד שהתקיים ב-19 ביולי. התקציר הדגיש את הפרת החקיקה של שלטון החוק לזכות הקניין, ובמיוחד את הנזק לניצולי השואה ולבעלי רכוש אחרים לשעבר ובני משפחותיהם, המתגוררים היום מחוץ לפולין.
"זמנם של ניצולי השואה הולך ואוזל"
לפני מלחמת העולם השנייה חיו 350 אלף יהודים
בוורשה, כ-30 אחוז מאוכלוסיית העיר. 90 אחוז מהאוכלוסייה היהודית בפולין טרום מלחמת העולם, שנאמדה ב-3.3 מיליון איש, נרצחה במהלך השואה.
בשנת 2009 הצטרפה פולין ל-46 מדינות אחרות שאישרו את הצהרת טרזין, הקוראת למדינות לתת מענה לתביעות רכוש פרטי של קורבנות השואה, "באופן הוגן, מקיף ובלתי מפלה". לאחרונה, ממשלות ברחבי צפון אמריקה ואירופה דחקו בפולין להעביר חוק על מנת לעמוד בסטנדרטים של הצהרת טרזין, כולל מכתבים שנשלחו מהקונגרס האמריקני, מהפרלמנט האירופי, מהפרלמנט הבריטי ומממשלת קנדה.
"על ממשלת פולין לעמוד בהתחייבויותיה להחזרת הרכוש, כיוון שזמנם של ניצולי השואה הולך ואוזל", אומר יהודה עברון, נשיא הוועד להשבת הרכוש מתקופת השואה. "אנחנו מאבדים ניצולים מידי יום ועלינו לעשות כל שביכולתנו לוודא שהם חיים את שנותיהם האחרונות בכבוד".
לפנייה לכתב/ת 
