לאחר המדבר: אלוהים נותן שיעור כלכלי לעם
פרשת השבוע עוסקת בצורך בחברה בריאה, איתנה, בעלת מוטיבציה לתרום. לשם כך, רגע לפני שעם ישראל נכנס לארץ, התורה מספרת על חלוקת כללי מיסוי בין השבטים ודרכי התנהלות כלכליים כדי ליצור צמיחה חברתית וכלכלית
פרשת מטות ברובה עוסקת בדיני מלחמה, והפרשיה המרכזית הינה בתחום המיסוי. שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה: וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה: וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַה' מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן: מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת ה': וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה'. (במדבר פרק ל"א, פסוק כ"ו).
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה
היבטים פיננסיים באשר לגביית מסים
מס על הרווחים. אנו רואים בבירור כי הפרשייה מדברת על מיסוי מרכוש המלחמה. כלומר, כל מה שנלקח מהצד המנוצח - כל מה שאינו שייך במקור לנכסי הלוקח. במסגרת המלחמה, יש אפשרות לקחת צאן, בקר, חמורים וכו' - אך על רווחים אלה יש מיסוי.
מס דיפרנציאלי שוויוני. הרכוש מחולק לשניים. חצי הולך לטובת כלל העם, וחצי הולך לחיילים - אלה שנלחמו והשיגו את השלל. המס אינו שווה לשני החצאים. העם משלם 2% מסך הרווחים, ואילו הלוחמים משלמים חצי פרומיל (אחד מ-500). הסיבה לכך נעוצה ככל הנראה בשותפות בתוצר. כלומר, הלוחמים השתתפו במאמץ המלחמתי, תרמו מזמנם, מרצם, הכשרתם, סיכנו חייהם, ולכן המס שלהם נמוך מהשאר. לעומת זאת, העם היושב בארצו מקבל רווחים ונהנה מצמיחה כלכלית ללא התערבותם הממשית, ולכן המס גבוה יותר.
גם מטרת המס שונה בין שני החצאים. המס שנלקח מרווחי הלוחמים מגיע לאלעזר הכהן ולתרומת ה', ואילו המס של העם נלקח לטובת הלוויים - אותו שבט שלא קיבל נחלה, וכל תפקידו הוא לשרת את עם ישראל. לכן נהנה מתרומות ומעשרות.
ומכאן נוכל לטעון לכמה כיוונים הנוגעים לימינו אנו. הטענה הראשונה, שלגביית מס יש תפקיד חשוב בצמיחת המשק. גם במובן הקלאסי והמוכר של שירותים ציבוריים הניתנים על ידי המדינה. הרשות צריכה להוציא כספים לטובת הציבור, ואילו זה בעל חובת ההשתתפות על שירותים שהוא מקבל.
כמו כן, מס מביא צמיחה במובן של מיסוי רווחים - ללא רווחי השקעות, ערך הכסף יורד וממילא יש הפסד. כדי לדרבן משקיעים להשקיע יש לגבות מס רק על הרווחים ולדאוג שהמס לא יהיה גבוה מדי, אלא משתלם.
הטענה השניה, ששותפות הינה מרכיב משמעותי בחוסן החברה. ככל שאנשים יהיו שותפים יותר ביצירת רווחים ותוצרים - הצמיחה תהיה גדולה יותר. המיסוי צריך להיות דיפרנציאלי, כלומר, מי שתורם יותר, צריך למסות אותו בפחות. כיון שעצם ההשתתפות בעשייה הינה תשלום שהוא משלם למדינה.
תפקידה של כלכלה בצמיחה היא להנמיך ככל האפשר את אחוזי המיסוי על מנת לאפשר למשקיעים להיכנס לשוק המקומי ולהשפיע, להפחית את כמות "הכסף השחור" ובכך תהיה משילות שמכנסת לתוכה יושרה, אמינות וצמיחה כלכלית המשרתת נאמנה את ציבור מקבלי השירות.
התורה מלמדת אותנו כללי מיסוי חשובים דווקא לפני הכניסה לארץ, בכדי ליצור חברה בריאה, איתנה ובעלת מוטיבציה לתרום - כל אחד בתחומו לטובת צמיחה חברתית וכלכלית.